קופסה עם שיניים

אתה יודע שאתה משתדל לעשות
את המקסימום מבחינתך? אתה
מאמין במה שאתה עושה? אז אל
תתבלבל מאף אחד! כי צוחק מי
שצוחק אחרון…

בגן החכמה – פרק 42

מעשה מחכם ותם – הסיפור המלא

מושב לצים

רבי לוי יצחק זצ"ל, זקן חסידי ברסלב, בצטטו את המשנה: "רבי חנינא בן תרדיון אומר: שניים שיושבין ואין ביניהן דברי תורה הרי זה מושב לצים, שנאמר (תהלים א): "ובמושב לצים לא ישב" (אבות ג, משנה ב), היה זועק: שניים שיושבים ואין ביניהם דברי תורה זהו מושב לצים, וכיצד לא יפחד האדם וירעד לשבת בחברה רעה כזאת, שלא מדברים דברי תורה, אפילו כשאין מדברים דברים אסורים, רק מדברים דברים בטלים???

כוחה של הליצנות, אם כן, הוא כה חזק עד כדי כך שיכולה לקרר לאדם את יראת השמים שלו. גם עצם העובדה שאדם נמצא בין אנשים שמרשים לעצמם להסיח דעתם מדברי תורה ויראת שמים, זה כבר מצייר לו את התורה כלא חשובה ח"ו, ומקרר את כל הלהט שלו ליראת שמים, ולפתע נראה לו שהוא מגזים חס ושלום. וכי מה יש בזה? האם צריך להיות כל כך חרדים? תהנה. תהיה קליל. מה כבר קרה?

ואם הליצנות כל כך קשה, גם כשלא מתלוצצים ישירות על אותו אדם ירא שמים אלא על הערכים בהם הוא דוגל, או שסתם מתעלמים מן התורה, כל שכן כאשר צוחקים עליו כשהוא מאריך בתפילתו או כאשר מתחזק בעבודת השם שלו – כגון שמירת עיניים וכו’ ועל ידי זה שוברים לו את כל הרצונות והכיסופים, שאז גורמים לו רעה גדולה, כי אז הוא לא רק מתמודד מול התגברות היצר הרע שמפריע לו, אלא עכשיו נוסף על זה גם אלה שצוחקים ולועגים לרצונותיו, דבר שמחליש אותו יותר, אלא אם כן הוא שלם בתמימותו כמו התם שלא התבלבל מכלום.

לכן חשוב מאוד להבדיל בין ליצנות לבין שמחה. ליצנות אינה שמחה כלל אלא כולה עצבות ומרירות והיא ההיפך מן האמת, כמו שאנו רואים בסיפור מעשה זה: התם אדם ישר וטוב שאינו מזיק לאף אחד. יושב בפינה שלו ועסוק בענייניו. מדוע אתה צוחק ממנו? האם עשה לך רע? האם הזיק למישהו? בגלל שאינך אוחז בדבר אתה צריך לצחוק מזה? מהתורה? מהצדיקים? אפילו אם קשה לך, לפחות אל תלעג.

כל צחוק וזלזול בדברים ישרים, בבני אדם או בערכים – זו ליצנות, שהיא הקליפה הקשה ביותר שיש בעולם, לכן צריך להתרחק ממקום שמדברים בו ליצנות כמו מעבודה זרה. זו בדיוק דרכו של החכם שצחק על כולם והפגין רק את גאוותו.

ותיכף שהשיבו לו בלי ליצנות, קיבל את דבריהם והתחיל לדבר עמם, כי יותר לא היה רוצה להעמיק לחשוב חכמות, שגם זה בעצמו ליצנות, כי היה איש תם…

ברגע שהתם הזהיר את המלעיגים להתרחק ממידת הליצנות, יותר לא חשב על זה. זאת כבר לא הבעיה שלו, הוא הזהיר אותם. ומיד כשאמרו לו: בלי ליצנות, קיבל את דבריהם ויותר לא חשד בהם שמא גם דברים אלה נאמרים מתוך ליצנות. כי גם חשדות כאלה אף הם ליצנות, כי אז אדם מתחיל לחשוב בערמומיות: אולי אינם מתכוונים באמת? וכן הלאה. לכן זה לא עניין אותו אם דבריהם נאמרו באמת או לא, ולא עניין אותו אם השני משקר, שהרי הוא משקר רק את עצמו, וזה כבר לא העניין שלו. אזהרתו של התם נבעה מהעובדה שאי אפשר לפתח שיחה עם אדם שמדבר שקר, והליצנות כידוע היא שקר. כאן אנו מקבלים כלל גדול – כאשר מדברים עם אדם ורואים שהוא מדבר בליצנות, צריך מיד להזהיר אותו ולומר לו לחדול מדיבוריו, ואם אומר שהוא מקבל על עצמו לדבר בלי ליצנות אז אפשר להתחיל לדבר אתו.

וכשהיה רואה שכוונתם לליצנות, היה אומר: מה יהיה כשתהיה חכם ממני? הלא אזי תהיה שוטה, כי מה אני נחשב?! וכשתהיה חכם ממני, אדרבא, אזי תהיה שוטה!..

לאחר שהתם הזהיר אותם וראה שעדיין כוונתם לליצנות, ממילא הבין שאי אפשר לנהל איתם שיחה. כאן הוא בעצם יכול היה פשוט לשתוק, אבל הוא החליט להעמיד אותם על מקומם מתוך רחמנות בלבד כדי להציל אותם ולראות להם היכן הם מונחים: זו השמחה שלכם? לצחוק על אחרים? כדי לשמוח אתם צריכים לצחוק מאחרים?

וכך היה אומר: הבט. ראה היכן אתה אוחז. אתה הרי רוצה לצחוק ממני ולשמוח שאתה טוב יותר ממני. להראות שאתה יותר מוצלח ממני. אך חשוב רגע! לפי דעתך אני משוגע. אם כן, אתה יותר חכם ממשוגע – איזו מעלה יש בזה? מילא, אם היית מנסה להוכיח שאתה יותר חכם מאדם שנחשב חכם ומקובל בעיני כולם לחכם, נו, זאת באמת הוכחה על חכמתך. אבל לומר שאתה יותר חכם מאדם כמוני שאיני נחשב לכלום? אדרבה, זה מראה שאתה הוא השוטה…

גם כאשר אדם מחפש מישהו מוצלח כדי להראות עצמו יותר חכם ממנו, למרות שזה יותר הגיוני, גם זה שקר! מכיוון שאין דבר כזה להיות יותר טוב מהשני, הרי לכל אחד יש מסלול משלו ועל זה כבר אמר התם: זה מעשה שלו וזה מעשה שלי. אבל לחפש אדם חלש ולצחוק עליו – זה מראה שאותו אדם שלועג שפל יותר מכולם, ואנשים שצוחקים ולועגים לאנשים פחותים מהם, הם אלה שנעשים פחותים יותר.

על זה צריכים באמת לעשות ליצנות, כי מליצנות צריך לעשות ליצנות, כמו שאמרו חז"ל: כל ליצנות אסורה, מלבד הליצנות שלועגים לעבודה זרה. לכן התם עשה צחוק מאותם אנשים שצחקו עליו והוכיח אותם על פניהם שהם השוטים האמיתיים.

הליצנות, אם כן, היא שמחה מדומה ומעשה מרושע שאין כמותו והיא נובעת מתוך רוע לב וגאווה בלבד. לכן צריך למחוק את הקליפה הרעה הזאת מן העולם. להוקיע את התופעה הזו. וגרוע מכל – מידה זו מורידה את האדם המתלוצץ לתחתית המדרגה. האם יש דבר מסואב יותר מאשר לשמוח מכך שאתה הורס מישהו אחר? אך לצערנו, תופעה זו אנו מוצאים כמעט בכל חברה.

אם ברצונך לשמוח באמת אז השמחה האמיתית היא בלי השוואה לשום אדם, רק בינך לבין עצמך, ובינך לבין הבורא – שמחה שאתה שמח בחלקך!

קופסה עם שיניים…

כאן המקום לחזק את מי שפוגעת בו הפורענות הזאת ומוצא את עצמו נחשף ללעגם של הליצנים – אל תשבר כלל! היה חזק באמונתך! בתמימות! אל תיחלש! בנקודה זו זוכים כאשר אדם מאמין במה שהוא עושה, וזו הלכה המובאת בקיצור שולחן ערוך: "יהודה בן תימא אומר: הוי עז כנמר וקל כנשר, רץ כצבי וגיבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים. "עז כנמר" – שלא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת השם יתברך" (קצשו"ע א).

ביררת לעצמך שזו האמת? זהו רצון השם? אתה יודע שאתה משתדל לעשות את המקסימום מבחינתך? אתה מאמין במה שאתה עושה? אז אל תתבלבל מאף אחד!

התם מהווה עבור כולנו דוגמא: הוא עמד בניסיון קשה מאוד. כי באמת, אין כמעט אדם שיכול לעמוד בניסיון כזה. בכל יום, בכל פעם שהוא רקד ושמח במעשה ידיו חיכו אותם ליצנים לרגע הזה כדי לצחוק עליו. מי יכול לעמוד בזה? זה קשה. אך על כל פנים, מכיוון שרבינו כתב עבורנו את המעשייה הנפלאה הזו המתארת את דמותו של התם, הרי שיש לנו את הכלים לעמוד בניסיונות כאלה. אדם עם הדעת הנפלאה של רבי נחמן מברסלב, עם אמונה תמימה, בודאי לא נותן את דעתו למלעיגים. על זה היה החסיד, רבי אברהם בן רבי נחמן, אומר, שכאשר לועגים לאדם וצוחקים עליו, עליו פשוט לחשוב שהאדם הפוער פיו כנגדו בצחוק ולעג אינו אלא קופסה עם שיניים…

לכן צריך כל אחד לחגור מותניו ולהיות גיבור. לשמוח ולרקוד תמיד עם "הנעל המשולשת" שהוא עושה – עם כל מצווה, נקודה טובה, שמחה בחסרונותיו, ולא יחוש כלל לאותם אנשים שלועגים לו אפילו אם הם רבים ונראים כיראי שמים – שלא יסתכל עליהם כלל, ועל זה היה רבי אברהם בן רבי נחמן מרבה להתפלל:

"ועזרני והושיעני להתחיל בכמה פעמים מחדש, ולהתגבר בעזות גדול מאוד נגד כל המלעיגים ממצוות השמחה, כי גלוי וידוע לפניך שבימינו אלה נתכפל החושך והתגבר והתפשט בכמה וכמה דרכים ונתיבות, ומרבים להלעיז ולהתלוצץ מכל מצווה ומצווה ומכל עבודה ועבודה של ישראל, ומכל שכן וכל שכן ממצווה שאדם דש בעקב כזאת, אשר הבעל דבר (היצר הרע) מתלבש עצמו במצוות היראה ומכניס ומביא גם בלב הכשרים שחלילה לבלות זמן על המחאת כף וריקודין ושמחה בה’. הצילני ברחמיך מכל מיני מבוכות וטעויות שבעולם…"

אדם שמזלזל במצוות השמחה הרי שהוא מתעלם מדברי הרמב"ם שכותב (הלכות לולב, פרק ח) את הדברים הבאים: "השמחה שישמח אדם בעשיית המצווה ובאהבת האל שציווה בהן, עבודה גדולה היא, וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להיפרע ממנו, שנאמר: "תחת אשר לא עבדת את השם אלקיך בשמחה ובטוב ללבב וגו’" (דברים כח) וכל המגיס דעתו וחולק כבוד לעצמו ומתכבד בעיניו במקומות אלו חוטא ושוטה, ועל זה הזהיר שלמה המלך ואמר: "אל תתהדר לפני מלך". וכל המשפיל עצמו ומקל גופו במקומות אלו הוא הגדול והמכובד, העובד מאהבה, וכן דוד מלך ישראל אמר "ונקלתי עוד מזאת והייתי שפל בעיני" (שמואל ב, ו), ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה’, שנאמר: "והמלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה’" (שמואל ב, ו).

אדם צריך להיות חזק ולהאמין במה שהוא עושה ולא להיכנע לליצנות הבריות. כניעה כזאת היא בעצמה ליצנות, ואדם חזק באמונתו התמימה בסופו של דבר יתקיים בו: צוחק מי שצוחק אחרון…

(מתוך בגן החכמה מאת המחבר)