רגעים מכריעים

לכולנו יש את הרגעים המכריעים האלה
בחיים. מהרגעים שלי למדתי, שברגע שאתה
מקבל הבזק בהירות אתה חייב לפעול מיד.
אם לא תעשה את זה, יהיה כבר מי שינסה
לשכנע אותך ש'זה לא כזה רע'…
 
 
לבת הבכורה שלי תמיד הייתה רגישות, וזה התבטא בכל מיני דרכים. היא סובלת מאלרגיות למאכלים רבים, הרבה יותר ממה שאנשים אחרים סובלים, בגוף ובנשמה, היא פשוט 'מרגישה' דברים הרבה יותר מרחוק משאר האנשים.
 
למשל, בזמן שרוב הילדים שמחים ונהנים מאכילת דברים המכילים סוכר, צבעי מאכל, תוספים שלא משפיעים על הגוף או הנשמה, הילדה שלי לא יכולה ליהנות מהם. אם היא תאכל יותר מדי ג'אנק, אקזמה איומה תוקפת אותה, בעיקר מאחורי הברכיים, עם כאבים וגירודים.
 
זה מאוד העציב אותי, ותהיתי למה השם נותן לאדם כזה קטן כל כך הרבה סבל. אבל לא מזמן, הבנתי ממש שזו מתנה בהסוואה. רוב האנשים לא מעריכים את הקשר בין הבריאות שלהם, הדיאטה, הרגשות, עד שמים רבים זורמים בנהר והרבה נזק כבר נגרם.
 
תודה לא-ל, בתי מבינה שישנו מחיר לרגשות לא בריאים, לדיאטות לא בריאות, ולכאב ועור מגרד.
 
כמו שאמרתי, האקזמה הזו הפכה לברכה נסתרת. אבל במהלך חג הפסח היא הפסיקה להיות נסתרת, ולפתע הופיעה על פניה של בתי. בתחילה, לא נתתי לזה תשומת לב גדולה. חשבתי שמדובר באלרגיה עונתית חולפת, אחרי הכל, בפסח אי אפשר לשמור על הדיאטה והתזונה של כל השנה, והיו אלה גם הלילות המאוחרים של ליל הסדר ונסיעות רבות.
 
עשיתי את מה שאני עושה תמיד, והקפדתי יותר על כמות הסוכר וצבעי המאכל שהיא אכלה, וחיכיתי שזה יחלים. אלא שבפעם הזו, זה לא קרה. הפעם, במקום להרגיש פחות מגרד או סימני החלמה, בתי פיתחה סימפטומים נוספים: עיניים דומעות, עייפות מוגברת, כאבי בטן, כאבי ראש, והפריחה על פניה החמירה יותר ויותר.
 
אמממ. משהו קורה כאן.
 
השם בירך אותי בכך שאני גרה במקום נפלא עם הרבה אנשים שמודעים לנושא הבריאות ברמה גבוהה, וכך גם לנושא התזונה הנכונה והבריאה. אחד מהם ראה את פניה של בתי ואמר לי, שפריחות כאלה לא פעם נגרמות כתוצאה מאלרגיה לחיטה.
 
טוב, אלרגיות לאגוזים, קיווי ושומשום מוכרות לי. אבל אלרגיה לחיטה?!? זה משהו חדש בשבילי. אבל אני יודעת שאין דבר כזה צירוף מקרים, לכן במקביל לאמירת פרקי תהלים לרפואתה והרבה בקשות מהשם שיראה לי מה קורה כאן, החלטתי לקבוע פגישה עם קינסיולוגית שמתמחה בקביעה על פי תגובות הגוף לאילו דברים הגוף מפתח רגישות, כלומר מה 'רע' ומה 'טוב' לו.
 
כשדיברתי עם הקינסיולוגית בטלפון תיארתי את הסימפטומים, והיא, אפילו בלי לראות אותה, חשבה שזה משהו שקשור לקציר החיטה שנעשה בסביבת המקום בו אנו גרים. במשך ימים, החיטה נקצרה, נחבטה ונארזה, וגרגירי חיטה היו מפוזרים בכל עבר.
 
היא יכלה לראות אותה רק בעוד מספר ימים, מאז ששוחחנו, ובינתיים, המשכתי עם התפילות ואמירת תהלים לרפואתה כל יום, והוצאתי מהתפריט כל מה שיש בו שמץ של חיטה. וכדי להיות בטוחה עוד יותר, הורדתי גם כל דבר המכיל גלוטן, והשינוי היה מיידי. הפריחה הקשה על פניה החלה להירגע, העיניים כבר לא דמעו והיא הפסיקה להרגיש את הגירודים שהציקו לה כל הזמן.
 
עד עכשיו, הכל טוב. אבל משהו כאן לא התיישב לי טוב. על פי התוכנית הפיזית, הבעיות בהחלט היו תגובות של הגוף לאלרגיה. אבל ידעתי שחייבת להיות סיבה 'רוחנית' מדוע היא סבלה מהאלרגיה הזו, וכאן הרגשתי תקועה, לא הצלחתי להצביע על משהו ולומר 'זה בגלל זה'.
 
פגישת 'תשובת סיעור מוחות' של בעלי ושלי התנהלה על הספה בסלון. בעלי עבר על כל הסימנים והרמזים: לילדה היו תגובות אלרגיות קשות למשהו שבא מבחוץ ומזהם את כל הסביבה.
 
האם ישנה הקבלה רוחנית לנקודה זו?
 
חשבנו וחשבנו, ואז בעלי, כאילו נורה דלקה מעל ראשו, ברגע של הארה וגילוי, נראה שעלה על הבעיה. מתוך הרצון שלי להיות בריאה יותר התחלתי לעשות פילטיס, אבל השיעורים היו יקרים מאוד, לכן חיפשתי משהו זול יותר.
 
בשבת היו לנו אורחים מחו"ל וביקשתי מהם, לפני שהגיעו, שיביאו לי די.וי.די של שיעורי פילטיס, כך אוכל להתעמל בבית. הם היו נפלאים, השגרה הפכה לנהדרת, ומנחת הפילטיס הייתה גם היא נפלאה, לא מזויפת ולא מעצבנת. אבל הייתה רק בעיה אחת: היא הייתה לבושה בבגדים מאוד מאוד לא צנועים, צמודים וקצרים במיוחד.
 
אבל היה לי רצון חזק מאוד 'לעשות דברים בדרך שלי', לכן העדפתי לחשוב שזה בסדר. כמובן, הבנות שלי רצו להצטרף לפילטיס יחד אתי, וכמובן שאפשרתי להן. ושוב, הייתה לי צביטה כואבת, משהו שניגן קצת על המצפון שאולי, רק אולי, זה לא הדבר הנכון לעשות. אבל הדפתי את זה הצידה כי לא הייתה לי שום אפשרות אחרת, זולה יותר.
 
אבל השם הראה לי שאנו משלמים מחיר מאוד גבוה ל'זיהומים הקטנים' האלה, והנזק הרוחני הופיע במהירות על פניה של בתי.
 
זרקתי את הדי.וי.די, אבל במשך כמה שעות אחרי שעשיתי את זה עוד הייתי ממורמרת.
 
"למה כל דבר צריך להיות קשה?" רטנתי. "למה אני לא יכולה להתעמל בשקט? סוף סוף התחלתי ליהנות מההרגשה שאני 'בריאה'…."
 
אבל בליבי, ידעתי שזה לא נכון. בליבי, ידעתי שנכשלתי. אז אתמול, הלכתי לעיר דוד שבירושלים, לאתר התנ"כי של עיר דוד, ועשיתי חשבון נפש עמוק ונוקב בהתבודדות.
 
השם מרחם עלי. הוא נתן לי את הרמזים האלה בצורה כל כך מוחשית ועזר לי להבחין בהם ולפעול בהתאם. אחרי התפילה, הבנתי אילו חסדים הוא עשה אתי.
 
פשוט לא יכולנו להתעלם מהפריחה על פניה של בתי, כי אם היא הייתה במקום אחר, לא הייתי נותנת את דעתי על זה כל כך, וגם לא מצליחה 'להשתלט' על זה, ומן הסתם, בודאי הייתי מפספסת את מה שבאמת קורה, מתחת לפני השטח.
 
לכן השם 'ארגן' רמז 'שאי אפשר להתעלם ממנו', הוא נתן לנו אותו כדי שנבין מה קורה מבחינה רוחנית בשיטת 'המראה' של מה קורה מסביבנו מבחינה פיזית, והוא נתן לי את הבהירות כדי להבין את המסר, ואת הכוח לפעול.
 
לכולנו יש את הרגעים המכריעים האלה בחיים. למדתי מהרגעים המכריעים שלי שברגע שאתה מקבל את הבזק הבהירות הזה, אתה חייב לפעול מיד, כי אם לא תעשה את זה, היצר הרע יתייצב בפתח הדלת הרבה יותר מהר משחשבת וינסה לשכנע אותך ש'זה לא כזה רע'.
 
אם הייתי מחכה עוד יום אחד עם הדי.וי.די, כנראה שלא הייתי מוציאה אותם מהבית בכלל.
 
השם סידר את זה כך שנראה כי העולם עובד בצורה 'טבעית', ושהאלרגיה עברה ברגע שטיפלת בדברים הגורמים לה, כמו חיטה, גלוטן וכן הלאה. אבל הנזק הרוחני? אם לא נפעל לנקות את זה, זה ימשיך לארוב לך מתחת לפני השטח, והכי גרוע – זה יכרסם באמונה שלך בבורא עולם ובתורתו.
 
העניינים הפיזיים-גשמיים הם רק קצה הקרחון, תמיד ישנה סיבה רוחנית לכל סבל שאנו חווים בחיים.
 
התפקיד שלנו הוא לבקש מהשם שיעזור לנו לחפור מתחת לפני השטח של כל אתגר איתו אנו מתמודדים, ואז, לנסות להפוך את ההתחייבות הקטנה, אבל המאוד עמוקה, לשינוי לטובה.