תפילה של חייל

לא הספקתי לעצום עין וקולות
ההשכמה נשמעו ברקע. הבוקר הגיע
ויחד איתו התפילה. 'מי זה האיש
שמסתכל עלי במראה, אני?!?'…
ברוך הבא לצה"ל, דוד.
 
 
זה היה לפני מספר שנים. היחידה שלי בדיוק הגיעה לגבול הצפוני של ישראל עם לבנון. שיירת המשאיות הגדולה שלנו הייתה צריכה לפרוק את המטען שהבאנו לשם, וכל הציוד היה צריך להיות מאורגן ומסודר במקום. השקים היו כבדים, החושך החל לתפוס את מקומו ובקושי ראינו מה אנחנו עושים. זה היה קשה אך מלא פעילות קדחתנית ליישב את הבסיס החדש ולהתרגל לסביבה. ברגע שסיימנו, המפקדים הורו לנו לבדוק את הציוד האישי שלנו. היינו צריכים להראות להם שיש לנו את כל הציוד שאנחנו צריכים, שלא חסר לנו שום דבר ושהכל מוכן. כל זה נמשך עד השעה שלוש וחצי לפנות בוקר.
 
ברוך הבא לצה"ל, דוד.
 
לא הספקנו להניח את הראש וקולות ההשכמה כבר נשמעו. השעה הייתה שש בבוקר. לא יכולתי להאמין כשראיתי את העיגולים השחורים מסביב לעיניים שלי, 'מי זה האיש הזה שמסתכל עלי במראה, אני?!?'…
 
מאמרים נוספים בנושא:
פלוגת  האמונה
חברתי  התפילה
תפילה על החיילים ועם ישראל
 
זה היה מאבק פנימי כזה, לגרור את עצמך ולהתכונן להמשך היום, להילחם בעייפות המתישה ולרוץ לבית הכנסת. הנחתי את התפילין הכי מהר שיכולתי והתחלתי להתפלל. הבעיה הייתה שהייתי היחיד בבית הכנסת, ובאותן שנים העברית שלי הייתה צולעת מאוד, דבר שהקשה עלי לקרוא את התפילה מהסידור שהיה במקום. רציתי לסיים עם זה ולרוץ לחדר האוכל לאכול משהו.
 
הדאגות התחילו לכרסם בתוכי, כל חיי הדתיים היו מלאים בתענוג והנאה מהתפילה, אבל המעבר לבסיס החדש והעבודה הגדולה שנדרשנו לעשות, פתאום התפילה נראתה כמו נטל, מעמסה כבדה. זה הדבר שפחדתי ממנו כשהתגייסתי לצבא אחרי שעליתי לארץ. לא הצלחתי להרגיש את הקשר המתוק שהיה לי עם בורא עולם.
 
אלוקים, שבוחן כל לב, ראה את הצער שנגרם לי וזימן לי שני ספרים נפלאים של הרב שלום ארוש – בגן  האמונה, ובשדי  יער. שני הספרים האלה לימדו אותי כמה עקרונות  שעזרו לי והדריכו אותי במצבים לחוצים בזמן השרות הצבאי.
 
אחד הדברים שאתה מבין כחייל בצה"ל הוא בכמות האנרגיות האדירה שקיימת באוויר. כולם תמיד עסוקים או עושים משהו חשוב. כולם חיים סביב השעון, כל דקה חשובה. הלחץ על הזמן יכול להוביל לא פעם לחוסר תקשורת או טעויות, כי כולם תמיד ממהרים. המצבים האלה לפעמים מובילים אותך לקונפליקטים עם חיילים אחרים. לפעמים אחד יכול להחליף את החבר שלו עם מישהו אחר בשמירה, ובפעם אחרת מישהו נרדם ולא מצליח להתעורר, ולפעמים מישהו יעזור לך לסיים את העוף של ארוחת הצהריים. הסביבה בה אתה חי, זו שהצבא מעניק לך, מזכירה לנו שאנחנו צריכים תמיד לשמור על השלום והאחדות.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
לא נשאר כלום, רק התפילה
בבית של אלוקים
כנפיים של  נשר
 
אבל כדי לשמור על השלום, אתה צריך אמונה.
 
הספרים של הרב שלום ארוש לימדו אותי איך להתמודד עם מצבים של לחץ מנוקדת מבט יהודית-תורנית, כשהתפילה משמשת מדריכה רוחנית שלי.
 
כמו שאמרתי, התפילה בבית הכנסת הייתה חסרה מאוד, גם ללא כוונות. אבל בספר בשדי  יער הרב מלמד שבמצבים מסוימים, מכורח נסיבות, אני לא חייב להיות תמיד בבית הכנסת כדי להתפלל ולדבר עם בורא עולם. כדי להיות מחובר ומקושר אליו תמיד, ניצלתי את הזמן בו שמרתי להתחבר ולהתפלל לבורא עולם מהלב שלי ולאו דווקא מתוך הסידור. שעות השמירה שלי הפכו לרגעים הכי מתוקים שלי כחייל. בזמן המשמרת, שלרוב הייתה בשעות של לפנות בוקר, כשאינסוף כוכבים מעל הראש מאירים בנצנוצים מיוחדים את השמים, ואז לראות את הזריחה המדהימה – היו ברכה רוחנית עצומה.
 
את כל זה הרגשתי למרות ששלושה ימים לא הורדתי את הנעליים מהרגליים שלי מרוב אינטנסיביות, תיזוזים ועשייה ועם מעט מאוד שינה. איך החזקתי מעמד? עם האמונה והטכניקות שהרב מלמד על התפילה  האישית.
 
הרב עקיבא טאז אומר בספרו – לחיות עם השראה – שהרמב"ם מתאר את החיים כלילה חשוך וסוער עם גשם שמצליף בך וגורם לך ללכת לאיבוד בחושך, אז אתה נפגש עם הייאוש. אבל בן רגע קרן אור מבליחה. באלפית שנייה הנוף הופך להיות ברור כמו באור ניום והכיוון כבר ידוע וברור. אבל כמו שזה מגיע, כך זה נעלם. והאדם שוב צריך להילחם בסופה הזו עם הדבר היחיד שיש לו – הזיכרון מאותה קרן אור שהדריכה אותו. האור הזה מאיר לזמן קצר, ואילו החשיכה נראית אינסופית.
 
כך הוא הדבר גם בחיים שלנו – לאורך כל החיים יש לנו עליות וירידות והרבה זמנים בהם הבלבול שולט ואנחנו מאבדים את היכולת להבחין, לראות את הכיוון הנכון, ולא פעם להעלות ספקות בליבנו האם אנחנו הולכים בכלל בדרך הנכונה. המפתח למשוך את האור הזה לתוך החשיכה הוא על ידי הפנייה שלנו לבורא עולם בתפילה האישית מעומק ליבנו, בחיפוש אחרי המטרה האמיתית, עם בקשה שיעזור לנו, יוביל וידריך אותנו לכיוון הנכון, לדרך האמת, ליעד שלנו.
 
איך עושים את זה בצורה מעשית? בזמנים הלחוצים בחיינו אנחנו צריכים למצוא את הזמן לתפילה האישית. כן, עד כמה שזה נשמע קשה, זה הפתרון. זה יכול להיות תוך כדי הניקיון, תוך כדי הריצה היומית או ההליכה… אתם תבחרו את הזמן הכי טוב בלו"ז שלכם לתפילה האישית, להודות לבורא עולם על כל מה שיש לנו ועל מה שהוא נותן לנו, לבקש ממנו שיעזור לנו לתקן ולשפר, ואחר כך לבקש את מה שאנחנו צריכים – ברוחניות ובגשמיות.
 
וזה עובד.