אצל ברוך הירקן

שני ארגזים עמוסים, עודף משטר
של מאה שקלים וחיוך ענק על הפנים.
אני חושבת שמצאתי את הפירות
והירקות מהגרסה הקדומה של גן עדן.
 
 
בני עי"ש היא עיירת פיתוח קטנה שנמצאת במרחק של כעשר דקות נסיעה מפרברי אשדוד. אתם יודעים, הרבה עיירות פיתוח הפכו עם הזמן לערים סואנות, עם הרבה דברים לעשות ולראות.
 
אבל לא בני עי"ש.
 
בסדר היום הנורמאלי שלכם, מן הסתם, לא הייתם מסמנים את בני עי"ש כיעד, אלא אם כן אתם גרים שם. אבל כמו שכולנו יודעים, בישראל שום דבר לא באמת 'נורמאלי'.
 
לפני כמה חודשים, שכן יקר סיפר לנו על חנות הירקות המדהימה שיש בבני עי"ש, חנות של ירקות ופירות במחירים שווים לכל כיס ועם טעם שלא טעמתם מעולם…
 
ארגז גדול של עגבניות – בעשרה שקלים. שלושה אננסים – בעשרה שקלים. תפוחי אדמה להאכיל את כל הרחוב – בעשרה שקלים. יותר מדי טוב למציאות של ימינו, נכון? אבל זה מה שגרם לי לנסוע לשם לפני שלושה או ארבעה חודשים, לנסוע עשר דקות לבני עי"ש ולראות את על דיבר השכן במו-עיניי.
 
דבר הראשון שהבחנתי בו כשנכנסתי לבני עי"ש, היו התמונות הגדולות של ברוך, בעל חנות הירקות, ואת ברכתו של הרב עובדיה יוסף שליט"א שהייתה מצורפת להן.
 
את האמת, אי אפשר לפספס את התמונות של ברוך. כל תמונה הייתה בגודל של מטר על מטר וחצי, וברוך דאג שיתלו אותן בשלשות, לפחות, כך שבכל מקום שהסתכלתם יכולתם לראות לפחות תמונה אחת.
 
גם תמונות של רבנים היו תלויות שם כמעט בכל מקום. למשל, של הרבי מליובאוויטש, של הבבא סאלי, של "האביר יעקב" – רבי יעקב אבוחצירא זצ"ל.
 
התחלתי להרגיש בבית.
 
הגעתי בשעת בוקר מוקדמת, לכן שאלתי את ברוך אם הוא כבר הספיק לעשר את הירקות היום, והוא הסביר לי במשך עשר דקות איך, מתי ולמה הוא עשה את זה.
 
באמת שאני בבית.
 
רוב הלקוחות של ברוך הם אנשים עניים, עולים מבוגרים מרוסיה שלא מדברים בעברית, אולי מילה או שתיים. ברוך, שנראה כספרדי לכל הדעות, הספיק ללמוד רוסית כדי לתקשר עם הלקוחות מרוסיה, וכדי לומר להם מאיזה חלק של הסחורה הם יכולים לקחת בחינם, מתנה ממנו.
 
כשעמדתי בתור לשלם בפעם הראשונה בחנות של ברוך, התרשמתי עוד יותר מברוך. איזו סבלנות, אדיבות ואכפתיות יש לבן אדם הזה ללקוחות שלו. בשבילי זה היה ממש כמו תגלית, קידוש השם ממש. כי ברוך, עם הכיפה השחורה הגדולה מהקטיפה שעל ראשו נראה אדם דתי, ורוב הלקוחות שלו אינם דתיים.
 
אבל הדובדבן שבקצפת בכל הסיפור הזה הוא, כשחזרתי הביתה עם שני ארגזים גדולים מלאים בירקות ופירות וקיבלתי עודף משטר של מאה שקלים! יצאתי החוצה עם חיוך ענק על הפנים, מרגישה כמו מי שמצאה את הפירות והירקות מהגרסה הקדומה של גן עדן…
 
בכל פעם שאני מגיעה לחנות של ברוך, למרות מה שאני קונה, זה אף פעם לא יקר. בכל פעם שאני מגיעה לשם, אני מקבלת עוד דבר-תורה מעניין מברוך תוך כדי הקנייה או ההמתנה בתור, או שיוצא לי לראות זווית נוספת ומעניינת לאדיבות של ברוך ללקוחותיו. מהחנות של ברוך אני יוצאת כמו מיליונרית ממש.
 
ברוך, כשמו כן הוא – ברכה אמיתית לכל אדם שנכנס אליו.
 
לא מזמן נסעתי ללונדון לשמחה משפחתית. יצאנו כמה מבני המשפחה לסיבוב במקום בו גדלנו, ובדרך ביקשתי מהמארח לקנות פירות לבנות שלי. נכנסו לחנות הקרובה והמוכרת לנו מזה שנים, וההבדלים היו שמים וארץ. בעל החנות לא חייך, האנשים שעמדו בתור לא חייכו, וגם לא דיברו, פשוט הסתכלו וזהו. בעל החנות לא נתן שום דבר בחינם, אפילו לא לעניים והמסכנים. יצאנו משם עם תשע בננות, חמישה תפוחים ומנגו אחד ושילמנו 20$!!! הייתי בהלם. אבל אחי, שגר בניו יורק, לא הפסיק להתפעל מהמחירים הזולים של הירקות והפירות בחנות הזו, כי בארצות הברית זה הרבה יותר יקר.
 
הלם כבר אמרתי? עכשיו אני עוד יותר.
 
טוב, זה לא סוד שהתקציב שלנו קצת לחוץ, נכון? סיפרתי לכם על זה מי יודע כמה פעמים. אבל החנות של ברוך היא המקום היחיד בו אני מרשה לעצמי 'לשפוך' כסף, לצאת עם עודף ואף פעם לא לעבור את הסכום של 100-150 שקלים, והכי חשוב – לצאת עם ארגזים עמוסים.
 
בכל מקום אחר, אני מתכננת מראש, רושמת במדויק מה אני צריכה וכמה, מעמיסה על העגלה וטסה לקופה לפני שמשהו מאחד המדפים יפתה אותי לקנות אותו. מטבעי, אינני קונה עם רשימות, וגם לא זהירה בקניות שלי, לכן 'הסגפנות' שנכפתה עלינו אולי קצת קשה, ולרוב גם משעממת.
 
זה מה שחשבתי עד שהגעתי לאחרונה שוב ללונדון.
 
בלונדון גיליתי משהו מעניין: אני אוכלת טוב יותר עם התקציב הדל והמועט שיש לי, הרבה יותר מבני משפחה שסכום המשכורת שלהם הוא עם כמה אפסים טובים, ועם חשבון בנק פי מיליון יותר טוב 'מחייך' משלי. דבר נוסף, כשאני הולכת לקניות אני רואה את ברוך ואת מפעל המצוות שלו בפעולה, או את הבנות שעומדות בתור עם ספר תהלים ביד, או כשאני יוצאת עם מוצרים שההכשרים שלהם הם בדיוק מה שאני רוצה, דבר שהיה עולה לי הרבה כסף במקום אחר, וזה בהנחה שכל זה היה נמצא במקום אחר, ובדרך כלל לא.
 
זה ההבדל בין גלות לגאולה. ישראל אולי לא מושלמת. הדרך ארוכה בעוד הרבה דברים לעומת דברים דומים בחו"ל. אבל בישראל, הברכה שלי, או הברוך-ות, באים בגדלים ובצורות שונות.
 
כן, קשה לנו מבחינה כלכלית ואנחנו מתמודדים עם זה כל יום, כמו הרבה אנשים פה בארץ. אבל כאן בישראל, יכול להיות לי מעט מאוד כסף בארנק, ועדיין, יש לי מה לאכול, ואיך לחיות, כמו מלכה.
 
אם לא הייתי נוסעת לאנגלית לאחרונה (אחרי חמש שנים שאני בארץ), לא נראה לי שהייתי מצליחה להבין כמה טוב יש לי כאן, בבית.