אתגר החושך

לאחרונה, יותר מתמיד, וכנראה בגלל המצב בארץ ובעולם, אנשים פונים אלי ואומרים לי שהם לא יכולים יותר, ממש כך. הסבל והייסורים, ההתמודדויות, האתגרים והרבה רגעי חושך שמפחידים אותם הם מנת חלקם, וקשה להם עם זה.
 
נכון, היום מרגישים שקשה יותר מתמיד מכל הבחינות. אבל חשוב מאוד לדעת, שכל מה שאנו עוברים, כל הניסיונות והקשיים – לכולם יש מטרה אחת: להעלות אותנו לדרגה רוחנית גבוהה יותר. כמו שאדם צריך לקלף את הקליפה של הפרי לפני שהוא ייהנה ממנו, זה מה שאדם צריך לעשות בדרך שלא פעם חשוכה מאוד לפני שהוא מגיע אל האור.
 
לרוב, אנשים חושבים שאתגר החושך – רגעים וימים של חשיכה רוחנית – הוא דווקא עדות למניעה רוחנית, אבל ההיפך הוא הנכון. רבי נחמן מברסלב מסביר (ליקוטי מוהר"ן ח"א, כ"ה) שכאשר אדם עולה מדרגה רוחנית מסוימת לדרגה גבוהה יותר, הוא עובר מהחלק הגבוה של הדרגה הנמוכה – שזה האור שהוא חווה ומרגיש, לחלק הנמוך בדרגה הגבוהה יותר – זה החושך איתו הוא לפתע מתמודד. לכן גם אם אדם עבר ממצב של אור למצב של חושך, הוא בעצם נמצא בדרגה רוחנית גבוהה יותר.
 
כדי להמחיש את הנאמר, תארו לעצמכם את המצב הבא: אדם היה תלמיד מכובד ומוצלח בית הספר בו למד, ציוני המבחנים שלו היו גבוהים מן הרגיל, העבודות שלו מושלמות וכן הלאה. ואז, הוא עובר לאוניברסיטה בעלת שם ומוניטין שהולכים לפניה. ושם, כשהאתגרים הלימודיים הרבה יותר קשים מהתיכון, הוא כבר לא מקבל 'מאיות' ו'מעולים' על כל טופס מבחן או עבודה, אלא 'טוב' או 'טוב פלוס' ואולי קצת יותר. האם זה אומר שהוא לא מצליח? שהוא נמצא בכיוון ההפוך מההצלחה? ממש לא. עכשיו הוא לומד ברמה הרבה יותר גבוהה.
 
רבי נחמן גם מסביר שלפעמים אנשים מתגברים על תאוות והרגלים שליליים, אולם לפתע פתאום, נראה שישנה מניעה והתאוות וההרגלים שוב צצים בסביבה ומתגברים עליו. זאת אינה מניעה, אלא אתגר יותר קשה. חשיכה פתאומית זו היא מבחן שיקבע האם האדם באמת ראוי לעלות שלב בסולם הרוחניות שלו. אם הוא נופל לזרועות הייאוש והאכזבה, הוא באמת לא ראוי. אך אם הוא מבין שהחשיכה היא הזדמנות לצמיחה והתעלות, כי בכל שלב הקליפה קודמת לפרי והאור קודם לאור, והוא ממשיך להודות לבורא עולם ונשען על העזרה שלו, אז הוא באמת ראוי לעלות שלב גבוה יותר ברוחניות שלו.
 
לפעמים אדם מוצא את עצמו עמוק עמוק בחשיכה, עד שהוא מרגיש שהוא ממש מגשש באפילה. במצב כזה, אומר רבי נתן מברסלב, אדם חייב לצעוק אל הבורא ממעמקי ליבו, ממש כמו שיונה הנביא צעק להשם ממעי הלוויתן. כשאדם צועק אל הבורא ממקום כזה עמוק, בורא עולם מאיר לו את הדרך עם עצה איך לברוח מהמקום החשוך בו הוא נמצא. צעקה שכזו מחזקת מאוד את האמונה, מכיוון שאז אדם מבין שרק הבורא יכול לעזור לו, לכן הוא מחפש ומבקש אותו בכל כוחו. האמונה מושגת כתוצאה מהצעקה לבורא, וזו צעקה שמרפאת את נשמתו.
 
הנה עוד סיבה להבין למה החושך בא לפני האור. אם לא היו לנו תקופות 'חשוכות' מדי פעם בחיינו הגאווה הייתה משתלטת עלינו, היינו הופכים ליצורים שטחיים ומכאניים בכל תחום בחיינו, במיוחד בקרבה לבורא. תקופות כאלה שגורמות לנו לצעוק לבורא מעוררות אותנו מהתרדמה הרוחנית, ומאתגרות אותנו להעפיל לשלב גבוה יותר בסולם הרוחניות.
 
הצדיקים הגדולים עמדו במצבים הרבה יותר קשים לפני שהגיעו אל האור הגדול. יוסף הצדיק היה 13 שנים בכלא המצרי לפני שהפך למשנה למלך מצרים! התנאים שהיו בבית הסוהר המצרי, שהיה ידוע כבור, לא היו כמו אלה שיש לאסירים בימינו. קשה אפילו לומר שליוסף הצדיק היו תנאים כלשהם באותו בור בו היו אסורים השפלים שבאדם.
 
דוד המלך סבל רבות ואת כל סוגי הייסורים שאדם יכול (לנסות) להעלות בדעתו – אביו הרחיק אותו מהמשפחה בטענה שהוא, חלילה, ממזר. חמיו, שאול המלך, ניסה להרוג אותו כל הזמן, בניו ויועציו מרדו בו, הוא היה נרדף ונע ונד כל הזמן. אך הוא הפך לעבד השם וכתב את אחד הספרים החשובים ביהדות – ספר התהילים.
 
רבי שמעון בר יוחאי הסתתר במשך 13 שנה במערה בגלל שהרומאים רצו להרוג אותו, אבל 30 שנים אלו הולידו את אחד החיבורים העצומים והחשובים ביהדות – הזוהר הקדוש, מכיוון שבאותן שנים הוא גילה סודות עצומים שהיום מסייעים לנו להבין את הנסתר שבתורה.
 
רבי נחמן מברסלב סבל ממחלה מאוד קשה ממנה נפטר – שחפת, ורבי נתן תלמידו סבל ממחלוקות ורדיפות קשות מצד המתנגדים לחסידות ברסלב, מחלוקות שגרמו בסופו של דבר למאסרו בכלא הרוסי. זה היה המחיר שהיו צריכים הרב והתלמיד לשלם כדי למשוך לעולם את האור המיוחד של חסידות ברסלב.
 
אדם שחי את חייו עם אמונה למרות הקשיים ואתגרי החושך, ומבין שהוא לא יכול לעשות שום צעד בלי עזרתו של הבורא, כשהוא מבין את האפסיות שלו מול בורא עולם, רק אז יהיה מסוגל לצאת מהחשיכה, ולא רק שייצא ללא פגע אלא גם מחוזק יותר. החושך מוריד מהאדם את מידת הגאווה ועל ידי זה הוא מתקרב לבורא.
 
בורא עולם עושה הכל עם אהבה ולטובתנו הנצחית. הוא שולח לנו מדי פעם תקופות חשוכות כדי להחזיר אותנו למסלול, להזכיר לנו שעלינו להיות ענווים ולהתמיד בצמיחה הרוחנית והאישית שלנו. החשיכה היא זרז גדול לאמונה חזקה וגדולה יותר, לתפילה עמוקה וכנה יותר, ובעיקר התפילה האישית (התבודדות).
 
זאת הזדמנות אדירה לגדול, לעלות מעלה. זהו את התקופות האלה כקרש קפיצה לקבל את הדרך והעצה הנכונה להתגבר על הקשיים, ולהתמודד על הצד הטוב ביותר עם אתגרי החיים. תשליכו את השכל וההיגיון הצידה, זאת דרך בדוקה ומנוסה להצליח בחיים, לגבור על כל המכשולים ולהתקרב אל האמת.
 
ויותר מכל, להתגבר על אתגר החושך ולגעת באור זה חלק מהמסע שלנו כאן.