הגברת מהדואר

המתנה מורטת עצבים על
ספסלי הדואר הפכה לשיעור
מאלף בחיים, מאותו מפגש
מיוחד עם הגברת מהדואר.
 
 
זה קרה באותו בוקר. שוב פעם נאלצתי לשים פעמיי לסניף הדואר הקרוב לביתי אחרי שאגרתי כמה חבילות. למה נאלצתי ולמה אגרתי? כי בדואר, כמו שכולם יודעים, צריך לחכות, ולחכות עם ים של סבלנות ואורך-רוח.
 
ובאותו בוקר החבילות כבר היו חייבות להגיע לדואר. הכנתי את עצמי נפשית ופיזית לבלות על ספסלי ההמתנה בדואר. את התיקון הכללי כבר הספקתי לומר לפני שיצאתי, לכן התבודדות היא זו שעלתה במחשבה תחילה להעביר את הזמן על הספסל. כשהגעתי, לקחתי מספר ומצאתי לי מקום והתיישבתי. אמרתי 'הריני מקשרת' והתחלתי לדבר עם אבא שבשמים, בורא עולם. טוב, זה לא בדיוק המקום הכי אידיאלי להתבודד, אבל גם מעט זה טוב כמו שאומר רבי נחמן מברסלב. תוך כדי ההתבודדות, נכנסה לדואר אישה מבוגרת בעלת מראה אירופאי. משום מה, לא הפסקתי להסתכל עליה, אולי מכיוון שהזכירה לי את שכנתי מירי ז"ל… אבל כמו שלמדנו כשהיינו קטנים שזה לא יפה לנעוץ מבטים באנשים, לכן הפניתי את ראשי לצד השני וניסיתי להתמקד שוב בהתבודדות.
 
הגברת לקחה מספר והתיישבה לידי. אחרי כמה דקות נכנס בחור צעיר שהחל לעורר מהומה על כך שהוא מחכה חצי שעה. 'רק חצי שעה? יש לך עוד הרבה זמן לחכות, במיוחד בגלל שנכנסת לא מזמן…' תהיתי ביני לבין עצמי. בכל אופן, המהומה שהתעוררה גרמה לאנשים להעביר ביקורת על העובדים וההנהלה, אבל בתכל'ס, זה לא עשה לאף אחד שום דבר חוץ מלהוציא אנרגיות שליליות מהבטן.
 
וכאילו ניתן האות, אחרי אותה מהומה, אותה גברת ואני התחלנו לדבר. היא, כך סיפרה לי, כבר כמעט בת שמונים. המבטא הצרפתי שלה 'הסגיר' את המקום בו נולדה לפני שעלתה לארץ. היא סיפרה לי שגם היא עבדה בצעירותה בדואר, ומשם עברנו לשיחה על מנטאליות, תרבות, אופי ותכונות מולדות ונרכשות, וכמובן על ההשגחה עליונה. ללא ספק, הגברת המיוחדת הזו הרשימה אותי בעדינות וברכות שלה שנבעו מהחינוך המיוחד שקיבלה. היא אומנם לא אישה דתייה, אבל הלב היהודי שפועם בקרבה ממלא אותה בגאווה.
 
זה המקום לציין שכל העניין של החיצוניות הוא הטעיה אחת גדולה. וכמו שאומרים, אל תסתכלו בקנקן אלא במה שיש בתוכו, ויש בו המון! במיוחד בימים המתוקים והמיוחדים של חודש תשרי בהם אנו מצווים להתחבר לחלק האלוקי שבנו, לנשמה היהודית שיש בכל אחד מאיתנו ולעבוד על המידות שלנו (ואל תשכחו שחודש תשרי עדיין כאן איתנו ועם כל הכוח: עם הסוכה וארבעת המינים ועם המצווה העצומה של "ושמחת בחגך"!).
 
סיפור חייה מתייחס לשלהי שנות ה-60. היא נולדה בפריז אך עברה לגור במרסיי בעקבות העבודה של בעלה. אחרי שסיפרה על ימי נעוריה היא החלה לדבר על יהדות, אז סיפרה לי על האטליז הכשר היחיד שהיה באזור שנמצא במרחק 200 מייל ממרסיי. לשם הבנה, זה כמו לנסוע מתל לאביב לנהרייה רק כדי לקנות בשר טחון או שניצל כשר! "אין שום בעיה, אם לא מצליחים להגיע עד לשם לא אוכלים בשר. יש ביצים, דגים והרבה תחליפים. חייבים לשמור על בשר כשר, אנחנו יהודים".
 
נפעמתי.
 
"והנה עוד משהו", אמרה לי, "אמא שלי פעם אחת באה אלי לביקור, מפריז. הגשתי לה אוכל אבל היא לא רצתה. בארוחת צהריים הגשתי ארוחה בשרית, ושוב, היא לא רצתה, אמרה שאינה רעבה. בכל אופן, אחר כך הסתבר לי שהיא חשבה שאני לא שומרת כשרות, לכן לא הסכימה לאכול. תארי לך, היא הביאה איתה סנדוויץ' מהבית…"
 
אם חשבתי שנפעמתי עכשיו כבר לא ידעתי מה לומר לה. ובכל זאת, יצאו כמה מילים. "איזו אצילות! רק לחשוב שהיא לא רצתה לפגוע בך, להעליב אותך מעצם השאלה האם האוכל כשר, אלא העדיפה לא לאכול ואמרה שהיא לא רעבה. איזו צניעות וענווה מיוחדת".
 
"נכון" אמרה לי הגברת החביבה מהדואר. בתוך תוכי התביישתי. למה? כי אם זו הייתה אני, במקום אמא שלה, וכמו שאני מכירה את עצמי, מיד הייתי שואלת אם האוכל באזור כשר, שהרי יהודים שגרים במקומות בהם יש רוב של גויים מה הסבירות שיהיו חנויות כשרות באזור?
 
ואני חושבת שיש פה מסר לכולנו. כמה אנשים היו מוכנים לוותר על ארוחה דשנה כדי לא להגיע למצב שבו ישאלו, אפילו ברמיזה קלה, על משהו שיכול לגרום לצד השני להיעלב? אמא שלה ויתרה על האוכל, הביאה איתה בתיק סנדוויץ' ולא שאלה, לא העליבה. כי איך אומרים חז"ל? עדיף לאדם להשליך את עצמו לכבשן האש ולא לבייש את חברו, לא להלבין את פניו!
 
"אני רוצה להגיד לך עוד משהו" פנתה אלי אחרי כמה דקות של מחשבה בינה לבין עצמה. "את יודעת, ההורים שלי אף פעם לא אמרו את המילה 'באמת'. כי האמת קשורה אך ורק לקדוש ברוך הוא". היא גם סיפרה לי שאימא שלה אמרה לה שאפילו אם היא צודקת והאמת איתה – לא להשתמש במילה אמת, כי האמת היא מילה אבסולוטית והיא שייכת רק לבורא עולם.
 
האישה המיוחדת הזו לא הפסיקה להדהים אותי מחדש. ממש להוריד בפניה את הכובע. מאז אותה פגישה עם הגברת מהדואר אני נזהרת מאוד כשאני מגיעה למילה 'אמת'. זה בהחלט היה מרגש לשמוע חידוש מעניין כזה. כי תחשבו על זה, במילה הזו טמונים כוחות עצומים והאמת שייכת רק לקדוש ברוך הוא! השם אמת וחותמו אמת!
 
באותו יום בדואר, אחרי הפגישה המיוחדת שבורא עולם זימן לי בהשגחה הפרטית והמתוקה שלו עם הגברת החביבה הזו, קיבלתי דרך חשיבה מיוחדת וחדשה לחיים. חשבתי שאני מבזבזת את הזמן שלי בהמתנה המעצבנת בדואר, אבל בורא עולם הוכיח לי שלכל דבר יש מטרה, גם להמתנה פשוטה ותמימה על הספסל בדואר, שם קיבלתי שיעור מאלף לחיים.
                                                       
גם אני רצתי לכבד את הגברת מהדואר במתנה צנועה ומתוקה לחיים והצעתי לה לרכוש את הספר בגן האמונה בצרפתית. והיא, שוב הפתיעה אותי, "אחד אקנה בצרפתית עבורי ואחד בעברית לילדים שלי".
 
נפרדו לשלום בברכות חמות ולבביות. אני בטוחה במיליון אחוז, אם לא יותר, שאם היא הייתה בת גילי היא הייתה החברה הכי טובה שלי. ובעצם, כל ישראל חברים, נכון? כי לא משנה הגיל, העיקר הוא הלב!