הג’וב הכי טוב בעולם

האם לסמן 'וי' על עוד לקוח חדש
שהכנסתן לחברה, או לעמוד בראש
פרויקט גדול, עומד בקנה אחד עם
המשימה והתפקיד בהא הידיעה?
 
 
תמיד חשבתי שאחרי הלידה אחזור לעבודה. לא, יותר מזה, תמיד ידעתי שארצה לחזור לעבודה אחרי שאלד.
 
תמיד הייתי ה"חכמה" (והמתוחכמת) כמו שמציג בצורה יפה מאוד הרב שלום ארוש בספרו בגן החכמה. את הלימודים באוניברסיטה סיימתי בהצטיינות, תעודות, שבחים, יו ניים איט! על צווארי היו כל מיני שרשרות ובאמתחתי חפצים שונים ומשונים שאינני זוכרת מה כל אחד מהם סימל (והייתה להם משמעות וסמליות).
 
אך עד כמה שאני זוכרת, אנשים תמיד אמרו לי שאדם כמוני לעולם לא יהיה שמח אם אשאר בבית עם הילדים. "את יותר מדי חכמה ומתוחכמת בכדי להישאר בבית ולהיות רק אמא". בטח, אשתעמם עד מוות מלהאכיל דייסה, לדבר דיבורי תינוקות, מלקרוא ספרי תינוקות וכל השאר. אני, מן הסתם, צריכה גירויים מבחוץ כדי לעבוד באמת ולהיות בחברת מבוגרים. הא, ושיהיו לי שיחות "חכמות" ולא מלמולי תינוקות. בודאי שאצטרך גם את החופש לו אני זקוקה, ועוד יותר ברור, שאף אחד לא יהיה תלוי בי. כן, אני צריכה הפסקה הגונה מלהיות רק אמא עם תינוק. אני כל כך חכמה, למה להישאר בבית ולבזבז את המתנה הזו סתם כך, הא? באמת, אישה יכולה להשתגע מלהיות בבית כל היום! איך שיסתיימו שלושת חודשי חופשת הלידה תמצאי את דרכך החוצה, תהיי בטוחה, כך אמרו לי.
 
כן, האמנתי לכל מה שאמרו לי.
 
וכן, זאת הייתה הטעות הכי גדולה שלי.
 
השהות בבית עם התינוק שלי הוכיחה לי מהי השמחה האמיתית בחיי. מלמולי תינוקות ועוד, הם הג'וב הכי מאתגר שהיה לי אי פעם, והכי מתגמל. מהרגע שהפכתי לאמא שרירי האמונה שלי התחזקו בצורה מדהימה. אם הייתי נשארת לעבוד מאחורי איזה שולחן עבודה באיזה משרד, מן הסתם, הייתי סובלת מ'ניוון שרירים'. ואתם יודעים איזה רושם והשפעה יש לנו, האימהות, על היצורים המתוקים והחמודים – הילדים שלנו? הרבה יותר ממה שנשאיר במשרד של הבוס.
 
עכשיו, כשהאיש הקטן שלי בן שישה חודשים, בעלי ואני שוחחנו על אופציות עבודה, אותן אוכל לנסות מיד אחרי פסח. אלא שאז זה נחת עלי. למרות שלעבוד מחוץ לבית זה משהו שמאוד אהבתי לעשות – אני ממש לא רוצה לחזור לעבודה!
 
עכשיו יש לי את הג'וב הכי טוב בעיר, אז למה לקום ולעזוב? אני מרוויחה ונהנית בעבודה הזו יותר מכל עבודה אחרת. כן, בבית כשאני מתבוננת באיש הקטן שלי שגדל ומתפתח כל יום. בעבודה הזו אני לא צריכה לחשוב איזה רווח יש לעולם ממנה, כי הרווח כבר ידוע. אני גם לא צריכה למצוא משמעות בתוך המונוטוניות והשגרתיות של העבודה מחוץ לבית. ובכלל, במי לכל הרוחות אוכל לבטוח ולהפקיד בידיו את האוצר הקטן שלי? מי יבין אותו הכי טוב חוץ ממני? בשביל התינוק שלי, אף אחד לא יכול להחליף אותי. תראו איזה מקום עבודה יציב מצאתי!
 
אבל תוך כדי השיחה עם בעלי הבנתי כמה דברים מעניינים. העולם המערבי הפך את המציאות של להיות אמא על פיה. התרבות המודרנית לא מעניקה קרדיטים לאומנות הנשית שנקראת אם ורעיה. אלא, מעריכה את ההישגים הגבריים שצריכים, לדעתה, להיות גם של נשים, ועל הדרך גם כסף, יוקרה ומוניטין. רק תחשבו אילו קונוטציות שליליות עולות לכם בראש כשמזכירים את המושג "עקרת בית". באופן אישי, אני חושבת על הנשים האומללות של שנות החמישים עם הסינר הצמוד לגופן, רצות מקצה אחד של הבית לשני כדי לענות לכל קריאה של הבעל. אבל לא, היום אימהות זה משהו אחר, מעין 'תאגיד אימהות' – את עושה הכל – מטפלת בבית, משחקת כדורגל, ואת גם חלק מהכוח המפרנס בבית, עם בונוס שאי אפשר לוותר עליו – לחצים, חרדות וכל השאר.
 
כל כך רחוק מהאמת.
 
המילה "עקרת בית" – שמסמלת אם ורעיה, שורשה זהה לזו של המילה עיקר – התמצית והמהות. אם כן, עקרת הבית היא עיקר הבית. היא הציר שכל הבית סובב סביבו. היא המנכ"ל של הבית, היא הגורם המכריע בקבלת החלטות ועוד. היהדות מלמדת אותנו שכל אדם הוא עולם קטן. אם כך, העבודה של עקרת הבית ממש משייפת עולמות, שהרי היא עולם קטן, השתקפות של עולמות גדולים, ועבודתה היא עבודה שמשפיעה על הדורות הבאים. מה יכול להיות יותר חשוב מזה? האם לסמן 'וי' על עוד לקוח חדש שהכנסתן לחברה, או לעמוד בראש פרויקט גדול, עומד בקנה אחד עם המשימה והתפקיד בהא הידיעה?
 
וחוץ מזה, איזה עוד תפקיד או עבודה בכל העולם כולו רק אני יכולה לעשות, אם לא להיות אמא לבשרי שלי? האין זו ההגדרה של התיקון שלי – המשימה האישית שלי בחיים – שהשם שם אותי כאן לעשות, או שאני צריכה לעשות משהו אחר? אם האישה היא עקרת הבית אבל היא כל הזמן במשרד – אז כל מה שנשאר בבית הוא רק חור שחור עמום וחלול. יום אחד, וזה יהיה בלתי נמנע, הכל יקרוס. למה שאעשה את זה למשפחה שלי? היש אישה כזו שלא מאמינה בכוח ובערך העצום שטמונים בתפקיד האמיתי שלה – אם ורעיה, אלא בקריירה הזוהרת שלה?
 
על זה מדבר הרב שלום ארוש בספרו חכמות נשים – בגן השלום לנשים. נשים רבות פנו אלי בזעם כשהן קראו את החלק הזה בספר. אבל הן לא הבינו נכון. הרב שלום ארוש לא אומר שנשים לא צריכות לעבוד, לא! אשתו, הרבנית  מרים ארוש שתחיה עובדת! אוי, כמה שהיא עובדת! שהשם ייתן לה כוח להמשיך ולהצליח בכל מה שהיא עושה. הרב שלום ארוש אומר שאישה צריכה ללמוד את הערך הרב הטמון בתפקיד המיוחד שלה – בלהיות אמא ורעיה, ולא לוותר על זה במחי יד רק בגלל משרה או כסף, או כדי לקנות עוד בגד או חפץ נוי. אל תוותרו על הג'וב האמיתי שלכן, על מה שרק אתן יכולות לעשות. התפקיד הכי חשוב שיש לו השפעות והשלכות לטווח הארוך מאוד.
 
ועכשיו, כשחברות שואלות אותי אם עדיין לא חזרתי לעבודה, אני מאוד שמחה לומר להן, שברוך השם, בורא עולם נתן לי מתנת חינם – את הג'וב הכי טוב בעולם – להיות עקרת בית!