הגיע הזמן להתחדש
אני אוהבת את תחושת הרעננות, את האוויר הצלול והנקי, את ההרגשה של להיוולד מחדש, וכן, אני אפילו מוצאת את עצמי מחכה לניקיונות ולהכנות של פסח!
אביב. זמן של התחלות חדשות, של התחדשות.
אני אוהבת את תחושת הרעננות, את האוויר הצלול והנקי, את ההרגשה של להיוולד מחדש, וכן, אני אפילו מוצאת את עצמי מחכה לניקיונות ולהכנות של פסח!
בזמן שאני מנקה את הבית, ובמהלך ארגון חפצים אישיים, אני מגלה תמונות ישנות ומזכרות; כרטיסי ברכה מראש השנה ששלחו לי ילדי כשהיו קטנים, תמונות ילדות של הילדים מהגן. אני מוצאת את עצמי במסע אל העבר, מגלה שורשים ישנים, ומתחברת לזיכרונות ישנים. אני קוראת מכתבים שהספיקו לדהות (חלקם מאנשים שכבר אינם בחיים) ונזכרת בהתלהבות בה הגבתי עליהם. אני עוברת לזמן שכבר חדל מלהתקיים (ונשאר רק בזיכרוני), אבל מכריחה את עצמי לחזור למציאות של היום. אחרי הכל, צריך להכין ולנקות את הבית לחג!
השנה הניקיונות של פסח נוגעים לליבי במיוחד – ומשחררים (כן, משחררים). בתנו הצעירה התחתנה לא מזמן (מזל טוב!) ואנו עוברים לדירה קטנה וקומפקטית יותר. אני ממיינת את חפצינו ומגלה כמות מדהימה של דברים אותם אספנו (וגם ילדינו) במשך השנים – דברים-חפצים-גרוטאות שצריך לסדר אותם, דברים-חפצים-גרוטאות שצריך למיין, להעביר, לנקות מהאבק ולוודא שלא יהרסו. כשאני מנקה, ממיינת ואורזת, את רוב האוצרות ששמרנו אני נותנת לילדים, דברים אחרים שעדיין בשימוש אך מיותרים אני מחלקת לשכנים, לחברים, ולחנות הצדקה המקומית – חנות לחפצים ובגדים יד-שנייה.
נדהמתי לגלות במהלך הסדר-מיון-ארגון, כמה דברים אני לא צריכה ובכמה מהם אני בדרך כלל לא משתמשת. הרגשה של חופש עטפה אותי, וכאילו קיבלתי כנפיים לעוף, להתמקד בדברים האמיתיים והמשמעותיים בחיים, במקום באי-הסדר שמתעצם – ולפעמים תופס מקום רב – בחיים. זו הרגשה נפלאה להשתחרר מכבליהם של חפצים רבים ששמרנו לאורך שנים, להתרכז ולהתמקד בהיבטים אמיתיים וארוכי-טווח בחיי.
איך אפשר להתחיל ולתאר את ההרגשה של לחתן ילדה? לפני החתונה, הקשר בין ההורה לילד מתפתח בצורה עזה ועמוקה. כשקנינו את החפצים שישמשו את הזוג הצעיר בתחילת דרכו המשותפת, בתי חשפה בפני את תקוותיה וחלומותיה. אך ברגע שהחתן והכלה עמדו מתחת לחופה – הרגע שבו הם הפכו לאחד, מצאתי את עצמי מחוץ למעגל אינטימי סגור, אמנם תמיד זמינה לתמיכה רגשית (ופיזית) וליהנות מהפירות של עמל חיינו, אבל עדיין בחוץ. אבל כך זה צריך להיות.
דומה הדבר לטקס סיום הלימודים. האם אתם זוכרים את הרגשת השמחה, המלווה בגוונים של עצב על פרק בחיינו שהסתיים, את הקשר ההדוק, היומיומי בינינו לבין חברינו שעומד להסתיים – ולעבור לשלב חדש בחיים? ברגע שהסרנו מעלינו את הכובע והגלימה ועזבנו את האודיטוריום בבית הספר, עמד בפנינו אתגר חדש – להכיר את עצמנו, להתעמק בפְּנים שלנו, ליצור קשרים חדשים המבוססים על מציאות שונה ובוגרת יותר.
השקפת העולם החילוני על הזמן היא של "צועדים קדימה", קו שבחייו של כל אדם מתחיל ביום בו הוא נולד ומסתיים ביום פטירתו. אבל התורה מגדירה את מושג הזמן כדבר החוזר על עצמו שוב ושוב – מחזוריותו של הזמן, כאשר כל שנה חוזרת לנקודת ההתחלה, אבל בכל שנה אנו יכולים להגיע לנקודות זמן אלה עם דרגות רוחניות חדשות וגבוהות יותר מהשנה הקודמת.
בתקופה זו שבה אנו נמצאים, פסח הוא הזמן המתאים להשגת חופש רוחני, זמן שבו אנו יוצאים מ"המצרים" הפרטי שלנו, מגבולות החושך והכפייה. זהו זמן של שחרור. עלינו למיין דברים בחיינו (ובעמדותינו), לגלות את החמץ הרוחני המונע מאיתנו מלצמוח ולהתקרב לבורא עולם. זה הזמן לסלק את החמץ הזה, להשמיד אותו עד לנקודה שבא הוא יחדל מלהתקיים, ויהפוך ממש לבחינת "בטל" – בטל ולא קיים עוד!
בכל שנה, בתקופה זו, יש לנו הזדמנות מועילה ונפלאה להתנסות באתגר ההתחדשות והשחרור. ניתנו לנו הכלים – הלכות הפסח, ביעור החמץ, חוויית ליל הסדר ואכילת המצות. אולם כיצד נשתמש בכלים אלה ונפנים את המסר הטמון בתוכם – זה כבר תלוי ביכולת שלנו לקבל את האתגר הזה ולצמוח מתוכו.
תקוותי העמוקה ביותר שאנו, העם היהודי, נקבל את האתגר הנפלא הזה ונזכה לשחרור האמיתי שלנו. בשנה זו, בבקשה אלוקים, זכה אותנו לאכול את קרבן הפסח בירושלים עיר הקודש.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור