החבר הכי טוב שלי
חבר טוב אמיתי הוא משאת נפשו של כל אחד כי כך ברא אותנו אלוקים. מעלותיו של חבר כזה אינן רבות, אך ספק אם נמצא אחד כזה בתוכנו.
בשנת תקס"ב (1802) פסעו להן שתי דמויות אי שם בעיירה אוקראינית, ברסלב שמה, הרב והתלמיד. "כי על ידם יהיה נפעל ונגמר התיקון של כל העולמות בתכלית תכלית השלמות, שגם אם לא היה אוכל האדם מעץ הדעת לא היה תיקון עולמות כזה" (כוכבי אור"). היה זה כשבועיים מאז פגישתם הראשונה (בהתגלות זו. כי הלא אמר רבינו לרבי נתן שההכרות ביניהם הינה עתיקת יומין, אלא שלא התראו זמן רב). רבי נתן כבר הספיק לשמוע שתיים או שלוש תורות מרבינו. ואז… "לקחו אדמו"ר זצ"ל בידיו הקדושות סביב כתפיו וענה ואמר לו: ובכלל, זה טוב מאוד לשפוך את הלב לפני השם יתברך ממש כמו ששופכים את הלב לפני חבר טוב אמיתי" (כוכבי אור, אנשי מוהר"ן ד').
לימים, סיפר רבי נתן, כי היה זה רגע מכריע בהתקרבותו לרבינו הקדוש. כי "מיד נכנסו אלו הדיבורים בלבבו כאש בוערת ממש, והבין תיכף שעל ידי עצה זאת ודאי יהיה נעשה איש כשר כראוי. כי כל מיני מחשבות שיסבב הבעל-דבר (היצר הרע) בדעתו וכל מיני מניעות שימנעהו, כולם יספר לפני השם יתברך ויבקש מאתו רחמים ותחנונים על כל דבר שיעזרו להיות כראוי לאיש הישראלי ועל ידי אלו הדיבורים קרבו להשם יתברך בהתקרבות גדול מאוד".
חבר טוב אמיתי…
כמה עוצמה, כמה עומק, חסד ורחמים אצורים בשלוש מילים אלו. לא אחרונים, לא ראשונים, לא אמוראים ולא תנאים, לא חוזים ולא נביאים, איש לא דימה את בורא כל העולמים ל"חבר טוב אמיתי"!
"כי בפנימיות השכל הוא יתברך מופשט לגמרי מכל השבחים והתארים, נמצא, שכל השבחים והתארים הם בבחינת המדמה ועל כן כשהמדמה מבורר ומתוקן, אז יכולים לסדר שבחים ותארים לו יתברך, כי כשאין המדמה מתוקן, אזי אין יודעים כלל לתאר אותו יתברך כביכול בשבחים ותארים, כי כל השבחים והתארים הם בבחינת המדמה" (ליקו"מ ח"ב ח, י"ב).
"כי הנביאים בחינת צדיקי אמת מדמין ומלבישין אמיתת אלוקותו וממשלתו יתברך בכמה וכמה תארים ושבחים ודמיונות כדי שיהיה נתפס בליבנו אור אמיתתו וכבודו יתברך לנצח" (שלוחין ה, כ"ג).
"כי עצם השכל הוא גבוה ממלאך ורחוק בודאי מכל חטא ומכל תאווה ומכל גשמיות העולם הזה, כי כוח השכל האמיתי הפנימי רחוק ונעלם מאוד מכל מיני גשמיות רק עיקר החיבור הוא על ידי כוח המדמה" (אור"ח בה"ר ד, י"ד).
הקב"ה, אומר לנו רבי נתן, "לית מחשבה תפיסא ביה כלל" – מוח אנוש לא יכול להשיג, לשער ולתפוש בכלל מגדולתו של הקב"ה, ובכוח השכל והמחשבה אי אפשר, בשום אופן להבינו ולהכירו. אבל הוא, ברחמיו נטע באדם את כוח הדמיון ונתן לו רשות להשתמש בו לדמותו יתברך למושגים מוכרים וידועים הנתפשים על ידי החושים, ולקרוא לו בשמות, תארים ושבחים. ואז, ברחמיו המרובים, ללא השגה שכלית, בדרך נעלמת – דרך הדמיונות והתארים הנכונים מתנוצץ לו אור אינסוף ומאיר בו וזוכה להשיגו כפי דרגתו. "ואף אף על פי כן לא ידיע ולא אתידע" (ליקו"מ כ"ד, ח).
כל הנפילות מנבואות השקר
שימו לב! הדגש הוא על השבחים הנכונים והאמיתיים! כי לא כל הרוצה ליטול את השם יעשה זאת ולא כל אדם ראוי ורשאי לדמות את השם כאוות נפשו ודמיונו הכוזב. לא ניתנה רשות זו אלא לנביאים וצדיקי אמת, משום שהם הזוכים, כביכול לראות את השם פנים בפנים וללמוד מפיו כיצד ובאיזו דמות רצונו שיכירו אותו ויכנו אותו בניו. ועל ידם, כל אדם, גם הפחות שבפחותים, על אף שכוח המדמה שלו מבולבל ומטורף – יכול לזכות להתקרב אל השם באמת. אך כל זמן שאין האדם מכיר את מקומו ואינו מודע לעובדת היות דמיונותיו טועים וכוזבים, והוא שוגה ברואה וחושב שכל מחשבה ודמיון שנופלים לו במוחו, נכונים ואמיתיים כאילו קיבלם מסיני, אינו אלא נביא שקר המתיימר להכיר ולדעת את מחשבות יוצרו. לכן יזהר האדם מאוד שמא ילכד במצודת דמיונותיו הכוזבים, כי הוא ממש בחינת חטאו של נביא השקר שעונשו מיתה. זאת, משום שהוא מנתק את עצמו, בחיבתו לדמיונותיו הכוזבים, מאור דמיונותיו האמיתיים של הצדיק האמת שהם הם אור פני מלך חיים.
מעניין זה נובעת ההתרחקות של בני האדם מהשם יתברך. מכיוון שהם מעניקים לשכלם ולכוח שיפוטם את משפט הבכורה, מנצל זאת היצר הרע ומדמה בליבם דמיונות כזב. לעיתים ישתול במחשבתם הרהורי התרחקות במסווה ענווה כאילו השם הוא זה המרחיק אותם וכועס עליהם, שונא אותם ח"ו ואינו חפץ בהם. ולעיתים, אם גברו ועשו חיל בעבודת השם, תחל "רוח נבואה" לפעם בקרבם, כאילו שמעו מפי הגבורה, ויחשבו כי חשובים וגדולים הם בעיני השם ואז יפלו ברשת הגאווה. יהיה מצבם אשר יהיה הם תמיד "ידעו בדיוק" מה השם יתברך, כביכול, חושב אודותם, ממש כאילו היו חוזים ונביאים. והכתוב צווח לעומתם ואומר: "לא מחשבותיי מחשבותיכם"!
כל העליות על ידי נבואות הצדיק
אולם, המקורבים התמימים המאמינים בצדיקי אמת ומבטלים את שכלם ודמיונם אל הצדיק בתכלית, לא יכשלו באמונות כוזבות ונבואות שקר, ולא יעלו על דעתם, חלילה, להאזין ולהתייחס למחשבותיהם הבלתי מבוררות, שמקורן לא טהור, ולא ישנו ממטבע שטבעו חכמים, ולא יעשו דבר מכל זה אלא כאשר יאמר ויראה להם הצדיק – נביא האמת. והוא – מתוך עמקי דבקותו והיכללותו הבלתי נתפשת בבורא כל העולמות – עומד וקורא כביכול: "כה אמר ה': הנני חבר טוב אמיתי". עם כל חכמתי, גדולתי, כוחי וגבורתי, תפארתי והדרי ויכולתי האינסופיים – למרות זאת רצוני להיות עבורכם חבר טוב אמיתי לפניו תספרו את כל אשר על ליבכם בכל עת.
חבר טוב אמיתי – העמקת הדימוי
מהו, אם כן, חבר טוב אמיתי? חבר טוב אמיתי הוא משאת נפשו של כל אחד, כי כך ברא אותנו אלוקים. מעלותיו של חבר כזה אינן רבות אך ספק אם נמצא אחד כזה בתוכנו: אוהב אמיתי החפץ בכל ליבו, באמת ובתמים, אך ורק בטובת רעהו, ללא כל נגיעה אישית. הוא לעולם לא ינצל את מה שיספר לו חברו לתועלתו וחלילה לרעת חברו. מעלה נוספת לאותו חבר מושלם – ששומר סוד הוא, אף פעם לא ישתף אדם נוסף בסודות חברו, וכל מה שיספר לו חברו לפניו יישאר חתום וסתום בליבו, ולא יצא לחוץ.
לעולם הוא לא יבגוד בחברו, לא ינטוש ולא יעזוב אותו. ואם גם ירד חברו לתכלית דיוטא התחתונה, ואפילו נכשל בחמורה שבעבירות (אין צריך לומר שבאופן זה הקירבה מותנית ברצונו להתרחק ולפרוש ממעשיו הרעים, אלא שקשה לו בגלל תאוותיו וגם אז באופן שלא יזיק לחבר עצמו, כי אז שכרו בהפסדו, ולחברים כאלו יפה לשניהם הריחוק). אנשי שלומנו למדו זאת ממעשה יהודה ותמר: "כי בתחילה כינה הכתוב את חירה רֵע יהודה גם בשם "חירה העדולמי" סתם, ולאחר המעשה כתוב "רעהו העדולמי", ללמדנו כי זה הנקרא חבר ורע אמיתי כשאינו מפסיק את ידידותו עם חברו אף על פי שיודע בקלקלתו" (שיח שרפי קודש ד, א).
חבר טוב לעולם לא יכעס ולא יריב, לא יטור ולא יקום את חברו. חבר טוב אמיתי תמיד מצוי ומזומן לחברו בכל עת צרה וצוקה, בכל יום ובכל שעה משעות היממה. וכמובן כמובן, אין צורך לומר, שלא ייקרא חבר טוב אמיתי הראוי לשפוך לפניו את ליבו, אלא לזה היודע להאזין ולהקשיב בכל תשומת הלב, ומבין היטב כוונת חברו ומשתתף בכל ליבו בכל מה שעובר עליו, בוכה עמו בצרתו ושמח בשמחתו. אם כן, חבר טוב הוא: א. אוהב אמת. ב. שומר סוד. ג. נאמן בכל מצב. ד. מזומן תמיד. ה. מקשיב ומשתתף בצערו ובשמחתו של חברו.
מי מבין יצורי תבל יכול להתהדר בכל המעלות הללו? אף לא אחד. אין זה אלא הקב"ה בעצמו. כי רק הוא אוהב אותנו באמת וחפץ בטובתנו תמיד, לעולם לא יעזוב אותנו. תמיד הוא קרוב ומזומן לנו בכל פעם שאנו קוראים לו, כואב את כאבנו ושמח בשמחתנו.
הנבואה שבוראת ניב שפתיים
וכאשר האדם מאמין בנבואת הצדיקים ומבטל את "נבואותיו" – הדמיונות איתם הוא מדמה ומתאר את בוראו כחבר טוב ואמיתי בכל הכוח והכישרון בהם הוא ניחן, עם כל המשמעות הטמונה במילים אלו – רק אז יפתח ליבו ופיו ויוכל לשפוך ליבו כמים לפני השם בכל עת. ואולי יש כאן ביאור מסוים בדברי רבינו (ליקו"מ ח"ב א, ה) "ועל ידי השפעת הנבואה אע"פ שאין מי שיתנבא, רק שיש בחינת השפעת הנבואה על ידי זה נגאלת ונפדית התפילה, בבחינת "כי נביא הוא ויתפלל בעדך", שעל ידי נבואה התפילה בשלמות, כי התפילה היא בבחינת בורא ניב שפתיים, בחינת הנבואה".
ההתבודדות, אם כן, לאור דברים אלו, איננה עוד תפילה. רבינו הקדוש שאמר לנו ש"התבודדות היא מעלה עליונה מן הכל", לא הוסיף לנו עוד שעה של תפילה על התפילות שתיקנו לנו חז"ל. דבר חדש יש כאן, סוג חדש של תפילה שלא נודעה לראשונים. ואף על פי שכידוע ההתבודדות מופיעה לרוב בספרי הראשונים והאחרונים, מובן לכל המעיין בדברי ושיחות רבינו, העוסקים לרוב בעצת העצות – ההתבודדות – כי רבינו חידש כאן דרך חדשה, או יותר נכון לומר – התאים את הדרך הישנה לדורנו החלוש, בבחינת "קנקן חדש מלא ישן".
מה בין שיחה לתפילה
ההתבודדות, אינה שעה של תפילות, תחינות ובקשות כפשוטן, אלא, כמדויק בלשון רבינו, בעיקרה שיחה, "כאשר ידבר איש עם רעהו", ולא תפילה ובקשה. ולמרות שגם מחבר טוב נוהגים לבקש טובות ובקשות, ממילא רוב השיחה עם החבר תיסוב בעיקר על דאגות הלב, כמו שכתוב: "דאגה בלב איש ישיחנה". אך למרבה הפלא וההשתאות שיחה זו בה מספר האדם לפני בוראו, חברו ורעהו האמיתי, את כל צרכיו וצרותיו, שאיפותיו וכיסופיו, מפחי נפשו וכישלונותיו, אהבתו ותשוקתו לבוראו – שיחה זו, אם לא הזכיר בה שמץ בקשה – עולה מעלה ומכפרת על עוונותיו וממלאה את כל חסרותיו יותר מכל בקשה שבעולם. אבל "אם לא יגיד… ונשא עוונו" ח"ו.
ובדרך אגב – אולי גם בזה תתבאר כוונת רבינו בתורה ה', ש"לאחר גזר הדין צריך להלביש התפילה כדי שלא יבינו המלאכים העומדים לשמאל שלא יקטרגו", ו"להלביש התפילה בסיפורים יחד", כי באופן זה כשאינו מתפלל ומבקש בפירוש אלא פשוט משוחח ומספר לפני בוראו את חסרונו כל יום בנוסח חדש, באופן זה של תפילה אין המלאכים המקטרגים העומדים לשמאל מורגלים, ועל כן אינם שמים לב ואינם יכולים לקטרג. על פי זה יובנו מעט דברי רבינו כי עצת ההתבודדות, הינה עצת העצות "ועיקר כלל ושורש יסוד של כל העצות להתקרב להשם יתברך (ליקו"מ ח"ב קי"א) ועל ידו יכול כל אדם באשר הוא להיעשות ל"איש כשר כראוי" (כוכבי אור).
אויב המתבודד
מובן מאליו שהיצר הרע, שאין כמוהו בקי ומבין בערכה וחשיבותה של כל מצוה ועבודה, אינו עומד מנגד ומשתדל בכל כוחו למנוע את האדם מלקיימה. ותחבולותיו, כידוע, רבות מאוד, כי בחכמת כסילותו ("כי באמת יש רוח שטות של עבירה שהוא חכם גדול יותר מכל העולם" ליקו"מ ע"ב) הוא מצליח להפוך את הפתח למחסום, את השער לחומה ואת ההתקרבות הגדולה ביותר להתרחקות. ואם כך הוא הדבר, האם יש התקרבות גדולה מזו – לשמוע מפי צדיק וקדוש כי השם יתברך חפץ ומשתוקק שנשפוך שיחנו לפניו כל יום, לפחות שעה, ממש כמו לפני חבר טוב אמיתי?
אבל היצר הרע לוקח את לב ליבה של ההתקרבות הנפלאה הזו והופך אותה למניעה. 'ה' יתברך', אומר הוא לאדם, 'אמנם חבר טוב אמיתי שלך, אבל הוא הרי כל יכול ויודע הכל, והוא זה שיוצר את מחשבות הלב והכל גלוי לפניו, אם כן, למה לך לספר ולפרט את הידוע ממילא, קצר בשיחה ונצל את ההתבודדות לתפילה ובקשה…"
אולם דברים אלה באים רק כדי לפגוע באדם ח"ו, כי בריבוי הבקשות והתפילות וההפצרות – שבעוונותינו הרבים הינן בגדר של "תפילה בחינת דין" ללא המתקת השיחה וההודאה – יתגברו בלב האדם קוצר הרוח והרוגז ועל ידי זה יבוא לידי כעס, כי זה טבעו של אדם – שבריבוי הבקשה יסתכן בכעס. ועל כך אמר רבינו (ספר המידות): "כעס בא על ידי התבודדות שאינה כראוי". ומכלל דבריו למדנו מהי התבודדות כראוי – התבודדות המבטלת את הכעס. ועתה נאמר – האם יש דבר בעולם המבטל את הכעס ומועקת הלב כמו שיחה מלב אל לב עם חבר טוב אמיתי, בה פורק האדם את צרותיו וכעסיו ומשליך יהבו על השם יתברך? זוהי הגדרה נפלאה הנותנת דרך בים ההתבודדות – כי באמת, איך אפשר להסביר וללמד כיצד לעשות התבודדות כראוי, הרי אלו הם דברים המסורים ללב? כיצד אפשר לומר לאדם מה לחשוב ומה לומר בכל שניה ורגע בהתבודדות?
אולם עכשיו, כשזכינו מדברי רבינו להגדרה הנפלאה של ההתבודדות הראויה, יכולים אנו ללמד את עצמנו על ידי שנבחן כל מחשבה דיבור ומעשה, האם יביאו אותנו לידי כעס, ותולדותיו – אכזבה, מרירות, הרגשת קיפוח וכו', או ההיפך – שמחת ההודאה על כל הטוב שעושה איתנו השם יתברך.
ולטענות היצר, לא צריך להרחיק לכת. בפירוש רש"י על החומש נמצא את התשובה המנצחת לתעתועיו: "וישב משה את דברי העם אל ה'" (שמות יט, ח). שואל רש"י: "וכי צריך היה משה להשיב? האם השם יתברך לא שמע ולא ידע את דברי העם עוד בטרם נאמרו? אלא בא הכתוב ללמדנו דרך ארץ ממשה שלא אמר, הואיל ויודע מי ששלחני איני צריך להשיב".
אפיקורסות דקדושה
נאמר בשם רבי משה לייב סאסובר: "זה לעומת זה עשה אלוקים" וכל מידה ודבר שבעולם יש בקדושה וכנגדה בטומאה, אבל האפיקורסות היכן זה שלעומתה בקדושה?" ומשיב, "כי בעת שאדם עושה חסד עם חברו עליו לאזור עצמו ב'אפיקורסות' דקדושה ולא יאמר למראה חברו הסובל 'השם כבר יעזור לו יהיה בסדר', אלא ימסור את נפשו לעזור ולסייע לו כאילו אין בעולם בלתו".
ולענייננו נאמר, כי בשעת ההתבודדות, פסגת האמונה והדבקות: "כי עיקר המוחין שהם בחינת דקות הוא בחינת תפילה והתבודדות ושיחה בינו לבין קונו שזה עיקר הדבקות בהשם יתברך" (תפילין, הלכה מ"ג). צריך לעשות שימוש באפיקורסות דקדושה ולהשכיח מליבו כי השם יודע מחשבות ורואה הכל, ולא יפרוץ את מחיצות מוחו ולא יצא מחוץ לתחומו לחשוב מה ה' יודע, אלא ינהג בדרך ארץ שלימדה אותנו התורה – לדבר ולספר כאילו מדבר הוא עם חבר שידיעתו כידיעתו שלו, ויספר לפניו כל ליבו ואזי יזכה לברכת "עם לבדד ישכון", "שהם עם קדוש כזה ששוכנים לבדד. שהם מקיימים "לך עמי בוא בחדריך וסגור דלתיך בעדך חבי כמעט רגע עד יעבור זעם", שהם מתבודדים בינם לבין קונם ושופכים שיחתם לפניו בכל פעם וחושבים בכל יום על אחריתם וסופם האחרון ועל ידי זה הם בטוחים מכל צר ואויב ומסטין, כי הם מסתירם עצמם בצל כפניו יתברך תמיד, בחינת "כי אתה ה' לבדד לבטח תושיבני", שעל ידי בחינת "בדד", בחינת התבודדות, על ידי זה שוכן ישראל לבטח תמיד, כי מי זה ערב את ליבו לגשת אל השם יתברך שהם מסתירים עצמן אצלו יתברך, כי הם שמים מעונם ודירתם ומבטחם אצלו יתברך על ידי התבודדותם, ושופכים שיחתם ברצונות טובים וכיסופים חזקים וגעגועים נמרצים אליו יתברך, כי עיקר ההתבודדות והשיחה צריך להיות בהתחזקות רצונות טובים להשם יתברך" (בה"ש ה' פ"ז).
רבי נתן מלמד אותנו, שגם אם נצטווינו לשפוך את כל ליבנו ודאגותינו לפני השם, מכל מקום, ראוי לנו שעיקר דאגתנו ומרירותנו תהיה על מיעוט השגתנו וריחוקנו מהשם יתברך, ורוב השיחה לפניו תהיה על רצוננו וכיסופינו לדבוק בהשם יתברך, ועל המניעות והצרות שלנו, כי אז נזכה להיגאל מהן בשלמות. אמן.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור