הכרטיס הזוכה

לא יודעת מה אתכם, אבל אני לא
רוצה להיות כמו ההוא שהתפלל לזכות
בלוטו בלי כרטיס, כי את הכרטיס
הזוכה צריך לקנות. וזה מה שעשיתי.
 
 
לא מזמן שמעתי את הסיפור-משל קצרצר הזה שלא מרפה ממני: עני אחד מגיע לכותל ומבקש בתחנונים, מה תחנונים, יורד על ארבע ובוכה, 'אלוקים, אני רוצה לזכות בלוטו. תעשה לי טובה ותן לי לזכות בלוטו, אני חייב. אתה יודע, בשביל לשלם את החשבונות ולהביא אוכל לילדים, וגם לנעליים של אשתי, היא שיגעה אותי…' ככה בכה במשך כמה חודשים עד שיום אחד נמאס לאלוקים מהנודניק הזה, ובת קול יצאה מן השמים ואמרה לו: 'טמבל! לך תקנה קודם כרטיס…'
 
נראה, על פי ההיגיון הפשוט, שאם הוא באמת רצה לזכות בלוטו הוא היה צריך לקנות כל שבוע כרטיס, נכון? אז איך הוא ציפה לזכות בלי כרטיס? מה הוא חשב, שיום אחד הכסף ייפול לו על הראש מהשמים כמו המן במדבר? מה בדיוק עבר לו בראש, רק אלוקים יודע…
 
למתבונן מבחוץ, האדם הזה הזוי ולא שפוי, מצפה שיקרה לו נס כזה בלי להתאמץ אפילו בקניית כרטיס? אבל תנחשו מה, אנחנו מתנהגים בדיוק כמו 'איש הלוטו' שלנו.
 
ולמה אני מתכוונת?
 
ובכן, תחשבו על זה כך: כמה פעמים אנחנו מקווים ורוצים שדברים יהיו אחרת? שנוכל לשנות משהו בחיים שלנו בלי להתאמץ? למשל, נניח שיש לנו תכונה/מידת נפש שצריך לתקן ולשפר, כמו כעס, אנחנו יכולים לשכנע את עצמנו שזאת הפעם האחרונה שמשהו או מישהו יצליח לפוצץ אותנו. אנחנו יכולים לשנן יום ולילה את כל הסיבות של למה לא להתעצבן ולכעוס. אנחנו יכולים להכין בשליף כמה תגובות במקרה ש… בתקווה שהפעם, או בפעם הבאה, נצליח להתמודד עם האתגר על הצד הטוב ביותר. אנחנו יכולים לשלם גם הרבה כסף לאיזה קואצ'ר שינסה לעזור לנו. אבל בסוף, האם זה עוזר לנו להיפטר מהכעס?
 
אם אתם שואלים אותי, אני השתמשתי בכל הטכניקות שהזכרתי בפסקה הקודמת, ועד היום אני לא פעם תופסת את עצמי משננת סיבות למה לא לכעוס ומנסה לסלק את הכעס ממני. במיוחד, אני מתכוונת לכעס שממלא אותי מהכיוון של הילדים, כשהם עושים דברים שממש, אבל ממש, מעצבנים אותי.
 
ואחרי ההתרחשויות מהסוג הנ"ל, אני נופלת למלכודת האיומה מכל: האשמות עצמיות. 'איך יכולתי להרשות לעצמי להגיב כך שוב בגלל שטויות של ילדים? ידעתי שזה יקרה, אבל מה בדיוק? את זה לא ידעתי, הבנתי שצריך לצפות למשהו. זה כמו לצפות בסרט מפחיד – אתה לא יודע מה בדיוק עומד לקרות או מתי,  אבל אתה יודע שמשהו רע תיכף יקרה על המסך, אז אתה כבר מתוח, מחכה לרגע הזה שכולם בקולנוע צורחים ביחד איתך…
 
אי שפיות עושה את אותו דבר, אבל עם ציפיות לתוצאות שונות, כך אומרים מביני עניין. האם זה אומר שאני לא שפויה? הרבה פעמים חשבתי על זה…
 
אבל חוסר השפיות הזו לא מוגבלת רק למידות הנפש ותכונות. היא מתאימה בחתך מעניין לכל תחומי חיינו. למשל, הקשר שלנו עם ההורים שלנו. לפעמים אנחנו מתנהגים כמעט כמו ההורים, לפחות עם כמה תכונות כמו שלהם, בין אם אנו מבינים את זה או לא. לפעמים זה לא בולט. ויש גם את האנשים מעדיפים לקפוץ מקשר לקשר ורק לא להתחייב, ויש כאלה שאפילו מפחדים לחסוך שקל כאילו החיים שלהם תלויים בקניות שהם עושים, וכן הלאה.
 
פעם קראתי מאמר עם זווית ראיה מעניינת על סוגי קשרים. המחבר טען שאנשים נמשכים לבני זוג מסוימים שהם בעלי אותן תכונות שליליות כמו של ההורים שלהם. זה משהו ששווה לחקור, לדעתי. אם אתם רוצים לשבור את מעגלי הקשרים עם דפוסים שליליים, כדאי לכם קודם למצוא מה בתוככם גורם לכם להיכנס לקשרים מהסוג הזה. בכל אופן, הנקודה שלי היא שלכל אחד מאיתנו יש כל מיני דפוסי תגובות שליליות שהיינו רוצים להשתחרר מהם. רובנו יודעים שאנחנו צריכים לעבוד על זה, ושאנחנו באמת רוצים להשתנות. אבל איך אומרים, 'אנשים לא משתנים'… (אלוקים, מה יהיה עם כל הקלישאות האלה?)
 
אתם יודעים מה, הם באמת לא יכולים!
 
ואולי כן?
 
ובכן, אם אתם באמת רוצים להשתנות אז יש דרך! דרך אחת ויחידה לעשות את זה: התפילה האישית! ואתם בטח שואלים, מה כל כך מדהים ועושה את זה בתפילה האישית שלא עושה את זה בדרכים אחרות? תחשבו על זה כך: אנחנו מתמודדים עם כוח אפל, מלאך שמכריח אותנו לעשות דברים שהרציונאל שלנו מבין שהם לא טובים ונכונים. והמלאך הזה מכיר אותנו יותר טוב ממה שאנחנו מכירים את עצמנו. הוא יודע מהן נקודות החולשה שלנו ומכיר את המחשבות הכי נסתרות ועמוקות שלנו.
 
הרבה פעמים אנחנו אפילו לא מודעים למה שגורם לנו לפעול מתוך דחף רעגי ובלי מחשבה. אבל הוא כן.
 
הוא גם יודע מה השורש לתגובות ההתנהגות שלנו. הוא רואה את הקשר בין הדרך בה אנו מתנהגים לילדים שלנו והדרך בה התנהגו אלינו כשהיינו ילדים. הוא זוכר את כל החוויות והטראומות מהעבר שלנו. בקיצור, הוא יודע הרבה דברים שאנחנו אפילו לא יודעים ושהדחקנו/עשינו/הרגשנו…
 
ושלא תחשבו שקל להביס אותו. כי עימות איתו זה כמו נמלה מול פיל!
 
אז מה עושים? האם נידונו לא לעשות כלום לנוכח הדפוסים ההרסניים שלנו רק בגלל שנכשלנו שוב ושוב? ממש לא! בואו נזכיר לעצמנו שיש מישהו הרבה יותר חזק מהמלאך הזה, מישהו שיצר את המלאך הזה והוא בהחלט יכול להשמיד אותו.
 
אתם שואלים מה זאת תפילה אישית? ובכן, תארו לעצמכם את הסיטואציה הבאה: אתם איזה ילד רזה, מה רזה – צנום, שכל הזמן הבריונים של הכיתה/ביה"ס מציקים לכם. אתם לא חושבים שזה היה נחמד אם היה לכם איזה חבר גדול שיכול בקלי קלות לגרום לחבורת המציקים האלה להיעלם מטווח הראיה שלכם ולא להטריד אתכם יותר?
 
זאת תפילה אישית. אתם מבקשים מבורא עולם להרוס ולהשמיד את היצר הרע שמתנהג כמו בריון בתוך הראש שלכם, ואפילו מרגיש שם כמו בבית. רק אלוקים יכול להוציא אותו משם. אבל אנחנו צריכים לבקש את זה ממנו, לצעוק אליו 'אלוקים! תעזור לי! אני לא יכול להביס את המלאך הזה לבד. אני מנסה, באמת, אבל אני לא יכול להתמודד עם האתגר הזה לבד. אני צריך אותך. אני צריך את העזרה שלך'…
 
לכשעצמנו, אנחנו כלום מול האויב הבלתי נראה. אבל הדרך היחידה בה ניתנת לנו במה להתמודד עם זה היא התפילה האישית.
 
זה הכרטיס הזוכה הרוחני שלנו. ואי אפשר לזכות אם לא קונים קודם כרטיס, זוכרים?