הם רק רוצים לחיות

רוצים לחיות נכון? אז תרשמו לכם
נוסחה להצלחה ענקית: אנחנו בני
אדם וזה לא 'סוף העולם' אם טועים.
כן, זה קורה גם לילדים שלנו, ובכלל,
זה חלק מהחיים.
 
 
ברגע שההורה מבין שהוא בן אדם ויכול מאוד להיות שיהיו בדרך טעויות וכישלונות, אחרי הכל זה לא 'סוף העולם'
 
 
'זה לא הולך לי' – זאת מציאות שאפשר לפגוש בה פעמים רבות בחיים. כן, זה קשה, בפרט כשזה לוחץ על כפתור שמפעיל לחץ לא קטן על אחת הנקודות הרגישות ביותר – הילדים שלנו.
 
כי בחיים כמו בחיים, יש זמנים של ירידה, כבדות וקושי, ניסיונות, ומה לא? ולא רק אנחנו, ההורים, האנשים המבוגרים, חווים את זה, אלא גם הילדים. ולקבל את זה כעובדת חיים זה לא תמיד קל.
 
פלא גדול בעיניי הוא שהרבה אנשים לא מבינים את זה, לכן זו הסיבה שקשה להם בחיים, וזו הסיבה שהם מקשים לילדיהם את החיים. למה? מכיוון שהם מצפים שהילדים תמיד יהיו ממושמעים, מוצלחים, שמחים, חכמים…. אבל ברגע שכישלון נכנס לזירה, הסלחנות וההבנה מהם והלאה. כך גם לגבי הימים שלא כל כך 'בא לו' לעשות הכל על הצד הטוב ביותר, כמו שהוריו ומחנכיו מצפים ממנו. כאן הרבה אנשים נופלים למלכודת הטעות הנפוצה, שהרי החיים שלנו כבני אנוש מלאים בירידות וקשיים. זה כורח המציאות, וזה לא תמיד בגלל העוונות, שהרי אפילו לצדיקים עצומים יש ירידות, זמנים שלא הולך להם, וזמנים שהם צריכים להתחזק. מה לעשות, זה חלק מהחיים.
 
לא הולך לך? תתחיל מחדש!
 
ישנן הרבה סיבות לכך שמשמים מנהיגים בדרך זו את האדם – שלא ילך לו. הרבה פעמים, כפי שהנושא מורחב בספר בגן האמונה, מרמזים לאדם שיש לו משהו לתקן. יש פעמים בהן רוצים שהוא יבין שההצלחה היא לא דבר מובן מאליו, ופעמים זה פשוט בא כדי לעורר אותו להתחדש ולהתקרב לבורא, כמו שכותב רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן, תורה רס"א) שכאשר אדם נופל ממדרגתו זה מן השמים ונועד לעורר ולקרבו להשם. ועצתו – שיעשה התחלה חדשה. לא נאמר לו שהעצה היעוצה היא לרדוף את עצמו או לחשוב שהוא חוטא ופושע, אלא רק לעשות התחלה חדשה ולהתקרב אל הבורא, מסיבה פשוטה: אדם הוא בן אנוש מוגבל שנולד לעולם של הסתרה וניסיונות והוא לא תמיד מצליח. נקודה. זאת מציאות שצריכים לקבל! ואדם שמבין זאת, זוכה לסבלנות הכי גדולה שישנה, במיוחד ל… עצמו. רק כך הוא זוכה להבין את עצמו ואת ילדיו. לצד החשיבות של חינוך למשמעת עצמית צריך גם חינוך לסלחנות עצמית, והצורך בנקודה זו הוא כדי שאדם יהיה רגיש למצב הנפשי שלו ושל ילדיו, ויידע מתי צריך לא להחמיר ואפילו לוותר.
 
זאת נקודה מאוד חשובה – להיות רגיש לנפש הילדים. לדעת שיש זמנים שהילד זקוק לפינוק. למשל, אם הילד אומר שהוא לא מרגיש טוב ולא רוצה ללכת לבית הספר, אומנם ההורה רואה שהילד לא חולה, אבל יש כאן מקום להבנה מכיוון שיכול להיות שהילד זקוק שיניחו להישאר בבית, כמובן לא להפוך דבר זה לתדיר ולתת לילד לנצל את ההבנה שלכם אליו. כן, לדעת גם לוותר אבל בשום פנים ואופן לא להפוך את זה להרגל, ואם זה קורה יש כאן מקום לבדוק לעומק למה הילד מתנהג כך ולמה זה קורה לו.
 
כאשר אדם מודע למציאות של ירידה גם בחיי היומיום של הילדים, זה מקנה לו גישה נכונה: לדעת לוותר, אך גם לעודד ולחזק. בדרך זו לא רק שעוזרים לילד לגדול בלי לחץ מיותר, אלא אף מלמדים אותו לדעת שיש מצבים שלא הולך והם מצריכים סבלנות. זה דבר שממעטים לחנך אליו. לא מלמדים את הילדים איך להתמודד עם חוסר הצלחה, ירידות או כישלונות, וכשהם גדלים אין להם סבלנות לעצמם ולירידות בהן הם נתקלים בחייהם, ואז הם נעשים לחוצים ושבורים ומנחילים את הלחץ הזה לילדיהם, וחוזר חלילה. לכן על ההורה תחילה לחנך את הילד להפסיק לרדוף את עצמו.
 
ולמה זה בכלל קורה? מכיוון שההורה רואה בכישלונות ובחסרונות של ילדיו כישלון אישי שלו, זה פוגע בביטחון העצמי שלו כשהוא מגלה שיש לילד בעיה, ומיד הוא חושב שהוא לא הורה טוב ובגללו הילד כזה וכן הלאה.
 
נכון, להתנהגות ההורה יש השפעה רבה על הילדים, אבל לא צריך להיכנס בגלל זה לשיגעון. אחרי הכל, ילדים הם ילדים, וזה מצוי שיהיו להם קשיים גם אם ההורים הם האנשים הטובים ביותר. אחרי הכל, כולנו בני אדם! וגם להורים יכולות להיות טעויות. לא צריך להיכנס לפאניקה, אלא להשתדל לתקן ומשמים יעזרו. הילד עצמו הוא נשמה שיש לה תיקון, והתיקון הזה הוא לפעמים דרך ההורה.
 
לכן, תחילה, על ההורה לצאת מהתסבוך העצמי של רדיפות או האשמות עצמיות, ורק אז יוכל לחנך את ילדיו בישוב הדעת. זה כמו מעגל: ההורה רודף את עצמו, דבר שגורם לו להיות לחוץ ולעשות טעויות עם ילדים, וזה גורר לרדיפה עצמית והוא נעשה רדוף ורגיש, לכן מקבל כל דבר באופן אישי – כל 'פספוס' קטן של ילדיו, והתגובה – היסטריה שגורמת נזקים בנפש ילדיו, והילד רודף את עצמו… וההמשך ידוע.
 
כאן מתבקשת החלטה ברורה מההורה: אתה אומנם לומד ומשתדל לעשות הכל כדי לחנך טוב את ילדיך, אבל כל זה טוב ונכון בלי רדיפה עצמית. וגם אם טעית, קבל זאת באמונה. כך השם רוצה לעת עתה. המשך להיות בשמחה ותתפלל על העבודה הנדרשת ממך, עבודה על מידותיך והדוגמא האישית שאתה צריך להוות לילדיך. בדרך זו יהיו פחות טעויות וגם פירות טובים של חינוך נכון ורגוע. ולא רק, גם הביטחון העצמי יתחזק וההורה לא יקבל באופן אישי את החסרונות והכישלונות של הילד. והחשוב מכל – ההורה יזכה לדעת מיושבת, להתנהג עם ילדיו נכון – עם המון חיזוק ועידוד.
 
אז תרשמו את הנוסחה…
 
קיבלנו נוסחה פשוטה וברת-ביצוע: ברגע שההורה מבין שהוא בן אדם ויכול מאוד להיות שיהיו בדרך טעויות וכישלונות, אחרי הכל זה לא 'סוף העולם' לטעות וזה חלק מחייו של כל אדם, כאן הוא יגיע לנקודת ההתחזקות אותה ינחיל לילדיו ובדרך זו יחנכם. זאת בעצם גישה בריאה לחיים: להבין שהכישלונות הם חלק בלתי נפרד מהדרך אל האמת כמו שאמרו חז"ל, שאין אדם עומד על דבר הלכה אלא אם כן נכשל בה. אין אפשרות לעמוד על אמיתות הדברים – בהלכה, בתורה, בדרך האמת – בלי כישלונות! את זה הילד צריך ללמוד. לכן אמר רבי נחמן מברסלב שעל האדם להיות סבלני עם עצמו. ואיך ההורה ילמד את הילד דבר כזה? כשהוא יהיה סבלני עם עצמו, כך גם תגיע הסבלנות לילד שמועד או לא מתנהג כראוי.
 
בעולם לא יודעים להעביר נקודה זו כראוי. כאשר מספרים על צדיקים – מספרים רק על ההצלחות שלהם, מציירים תמונה כאילו הכל הלך להם חלק. מי שקורא דברים אלה חושב שצריך ללכת גם לו חלק, ואם לא הולך לו אז זה סימן שהוא לא טוב וחבל על המאמץ. טעות איומה! ואדרבה, אם מספרים מגדולתו של צדיק צריך לספר גם על הקשיים והניסיונות שהוא עבר, הבלבולים וחלישות הדעת שהייתה לו, על ההתחזקות וההתגברות, כמו שמבואר היטב בספר "שבחי הר"ן" – כל מי שקורא ספר זה, בעיקר בהתחלה, לא מבין מדוע לא קראו לספר "כישלונות הר"ן"… מסופר שם איך בכל דבר היה קשה לרבי נחמן: הוא לא הצליח ללמוד משניות, לכן היה צריך לבכות הרבה עד שלמד אותן. היה לו קשה להתבודד בהתמדה, היה מרגיש שלא משגיחים עליו ומרחיקים אותו וכן הלאה. אבל זהו באמת השבח האמיתי של רבינו הקדוש. למרות הקושי הוא היה חזק ברצון והתגבר, התחזק והתחדש בכל פעם מחדש עד שזכה למה שזכה.
 
את זה צריך ללמד את הילדים! להצליח תמיד בחיים זאת לא הגדולה האמיתית. אלא, הגדולה האמיתית היא לא להישבר מהכישלונות! כי אין ולא תהיה מציאות כזו שאדם יצליח כל הזמן. זה דמיון מוחלט שאנשים המציאו בתיאורים שלהם את גדולי הדורות (ומשם לוקחים זאת על עצמם). לכתוב ספר כזה צריך הקדמות ושכלים אמיתיים של עבודת השם, לדעת להתבונן בדרכם של אותם גדולים ובקשיים שעברו. אולם, לרוב, המחבר בחר לראות רק את ההצלחות שלהם, וחבל.
 
השכלים הנפלאים שרבי נחמן מברסלב מלמד אותנו לעבודת הבורא – כגון תורת 'אזמרה' (ליקוטי מוהר"ן רפ"ב), או את תורה ח (בחלק ב) הנקראת 'הצוואה' – בה מלמד אותנו רבי נחמן לא להוכיח. וכן, גם כל העצות להתחזקות שיש בספרי רבינו – יש להפנים ולהעביר לילדים, זה חלק יסודי ביותר בחינוכם להיות עובדי השם. שכלים נפלאים אלה תמצאו גם בספר "שבחי הר"ן", סיפורי מעשיות של רבי נחמן – במיוחד במעשה ט – מעשה מחכם ותם. גם בספרי הילדים נחמן הקטן, יוסף הצדיק ועוד.
 
כל אדם, בין אם הוא הורה ובין אם עדיין לא, צריך להתפלל ולבקש מבורא עולם שיוליך אותו בדרך האמת בעניין חשוב זה, ויהי רצון שבזכות התפילות, ההתחזקות והרצון הטוב לחנך את עצמנו ואת ילדינו להיות עובדי השם, נזכה שבורא עולם ישקיף מעלינו ממרום ויחוס עלינו ויגאל אותנו בחסד וברחמים גדולים, בקרוב ממש. אמן.