הנחמן הגדול

איזה מנחם זה שיש לנו את רבינו, הנחמן הגדול. כשמו כן הוא, רבי  נחמן.
 
איזו נחמה לנפש רוויה מלחמות. כמה מנחם לדעת שכל הציפיות המוגזמות שלי מעצמי זו המצאה של היצר. זה לא באמת מה שמצופה ממני. אח, איזה מנחם זה לדעת שכולם עוברים את זה וזה גם נכתב לפני מאתיים שנה. בלבולים, כעס, כאב. כן, לפעמים היצר גונב אותנו גם לעצבות. נכון, השם שונא אותה אבל לפעמים לא שמים לב, חשבתי שאני בלב נשבר ופתאום מצאתי את עצמי עמוק בעצבות.
 
"וְהִנֵּה כְּפִי הַמְשָׁכַת הַמֹּוחִין שֶׁצָּרִיךְ לְקַבֵּל בְּכָל יוֹם בִּפְרָטִיּוּת, כְּמוֹ כֵן זֶה לְעֻמַּת זֶה מִתְגַּבְּרִין וּמִשְׁתַּטְּחִין כְּנֶגְדּוֹ בְּחִינַת הַגְּדָרִים וְהַמָּסַכִּים וְהַמְּנִיעוֹת שֶׁיֵּשׁ עַל הַטּוֹב שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם, כִּי כְּפִי הַשִּׁנּוּיִים הַגְּדוֹלִים שֶׁיֵּשׁ בֵּין הַמֹּוחִין הַקְּדוֹשִׁים, כְּמוֹ כֵן יֵשׁ שִׁנּוּיִים רַבִּים לְאֵין מִסְפָּר בְּעִנְייַן הַגְּדָרִים וְהַמְּחִיצּוֹת שֶׁיֵּשׁ עַל כָּל יוֹם וָיוֹם, וּמִזֶּה נִמְשָׁכִין כָּל מִינֵי הַדְּחִיּוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים שֶׁבָּאִין עַל הָאָדָם בְּכָל יוֹם" (משיבת  נפש, קי"ח).
 
מאמרים נוספים בנושא:
עוד קצת, ועוד
עוד יום שגרתי?
אל תדאגי ילדה
 
בכל יום ויום מתגברים מחדש הגדרים. מתגברים המסכים. מתגברות המניעות של הטוב הגנוז ביום הזה. כמו שיש שינויים גדולים בקדושה, כך יש שינויים במסכים ובמניעות.
 
"…וְעַל כֵּן אַל יִפֹּול לֵב הָאָדָם עָלָיו אִם רוֹאֶה, שֶׁבַּיָּמִים הַקּוֹדְמִים הִתְפַּלֵּל קְצָת בְּכַוָּונָה וְהָיָה לוֹ אֵיזֶה נַיְחָא קְצָת מִן הַבִּלְבּוּלִים וְכוּ', וְעַכְשָׁיו מִתְגַּבְּרִין עָלָיו הַבִּלְבּוּלִים וְהַמְּנִיעוֹת בְּיוֹתֵר, כִּי יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ בִּבְחִינַת הַמְשָׁכַת הַמֹּוחִין דְּגַדְלוּת אֶצְלוֹ, שֶׁשָּׁם אֵין אֲחִיזַת הַחִיצוֹנִים, שֶׁהֵם הַמְּנִיעוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים כָּל כָּךְ, וְעַכְשָׁיו צָרִיךְ לְקַבֵּל גַּם בְּחִינַת מֹוחִין דְּקַטְנוּת, וְלִפְעָמִים הֵם בְּחִינַת קַטְנוּת דְּקַטְנוּת, שֶׁשָּׁם הַסִּטְרָא אַחְרָא נֶאֱחֶזֶת בְּיוֹתֵר…"
 
הנחמן הגדול אומר אל תיפול. "אל ייפול לב האדם". נכון, אתה רואה שבימים הקודמים התפללת בכוונה, הייתה לך נחת מהבלבולים. למה? כי היית במוחין דגדלות ושם אין הרבה מניעות ובלבולים.
 
אבל עכשיו זה קורה. מתגברים הבלבולים והמניעות ביותר. עכשיו צריך לקבל מוחין דקטנות, להיות במקום קטן וצר, מבלבל ומבהיל, שם הסיטרא אחרא נאחזת ביותר. אתמול קמת מוקדם בבוקר והיום עייפות וכבדות. לאן זה נעלם? איפה נעלם החלק של להתפלל בהתלהבות. איפה נעלמו הרצון והשמחה. מוחין דקטנות.
 
"..וְעַל כֵּן נִדְמֶה לוֹ שֶׁקָּשֶׁה לַעֲמֹוד כְּנֶגֶד הַמְּנִיעוֹת וְהָעִיכּוּבִים שֶׁבְּזֶה הַיּוֹם. אֲבָל בֶּאֱמֶת צָרִיךְ לְהַאֲמִין, שֶׁבְּוַדַּאי גַּם בְּזֶה הַיּוֹם יֵשׁ בּוֹ טוֹב, רַק שֶׁצְּרִיכִין לְשַׁבֵּר הַגֶּדֶר שֶׁכְּפִי אוֹתוֹ הַיּוֹם כְּדֵי לִזְכּוֹת לְזֶה הַטּוֹב שֶׁבְּזֶה הַיּוֹם דַּייְקָא כַּנַּ"ל".
 
ושם, במוחין דקטנות, נדמה שקשה ביותר ואי אפשר לעמוד בפני היצר. הוא כזה ענק ואני כזו קטנה ונראה שהשם רחוק ובכלל לא מסתכל עלי. ועוד יום עובר עם המקום הצר והמנוכר הזה. אבל צריך להאמין שבזה היום יש בו טוב. רק שיש גדר וצריך לשבר אותה, בבחינה של היום הזה.
 
"אֲבָל אִם כְּבָר הִתְגַּבֵּר עָלָיו הַבַּעַל דָּבָר, וְנִכְשָׁל בַּמֶּה שֶׁנִּכְשָׁל, חַס וְשָׁלוֹם, צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עַזּוּת גָּדוֹל מְאֹוד נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ, וּלְהִתְאַמֵּץ בְּכָל עֹוז לִבְלִי לִיפּוֹל בְּדַעְתּוֹ כְּלָל, רַק לִבְטֹוחַ בְּרַחֲמָיו הַמְרֻבִּים בְּלִי שִׁיעוּר, וּלְהִתְחַזֵּק לְהַתְחִיל בְּכָל עֵת מֵחָדָש, וְלֹא יִסְתַּכֵּל כְּלָל עַל מַה שֶּׁעָבַר עַד הֵנָּה, רַק יִשְׁתַּטַח לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ וִיבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו וְיִתְווַדֶּה לְפָנָיו עֲווֹנוֹתָיו וִיבַקֵּשׁ מְחִילָה עֲלֵיהֶם וְיִתְחַנֵּן מִלְּפָנָיו יִתְבָּרַךְ עַל לְהַבָּא – שֶׁיַּצִּילֵהוּ ה' יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו הַמְרֻבִּים בְּלִי שִׁעוּר" (רבי  נתן מברסלב, ליקוטי  הלכות הלוואה ג, אות ד).
 
הנחמן הגדול אומר לנו, שאם היצר כבר התגבר ונכשלת אז אל תיפול בדעתך. רק תבטח ברחמי השם ותתחיל מחדש. ומה שהיה עבר. נגמר. עכשיו תתוודה, תבקש מחילה וזהו, תמשיך הלאה. איזה מנחם.
 
"פַּעַם אַחַת דִּיבֶּר עִמִּי וְהִפְלִיג בְּמַעֲלַת הַהִשְׁתּוֹקְקוּת וְהַכִּיסּוּפִין וְהַגַּעְגּוּעִים לִדְבָרִים שֶׁבִּקְדֻושָּׁה, אַף-עַל-פִּי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לַעֲשׂוֹתָם, אַף-עַל-פִּי-כֵן הַהִשְׁתּוֹקְקוּת וְהַגַּעְגּוּעִים בְּעַצְמָן טוֹבִים מְאֹוד וְכוּ', וְכַמְבֹאָר בִּדְבָרֵינוּ כַּמָּה פְּעָמִים. וְאָז הֵבִיא רְאָיָה לָזֶה מֵהַדִּין הַמְבֹאָר בְּשֻׁלְחָן-עָרוּךְ (אֹרַח חַיִּים סִימָן ס"ב), שֶׁמִּי שֶׁהוּא בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ נָקִי וְאֵינוֹ יָכוֹל לִקְרוֹת קְרִיאַת-שְׁמַע – "יְהַרְהֵר בְּלִיבּוֹ". וּפֵירְשׁוּ שָׁם הַמָּגֵן-אַבְרָהָם וְהָאֵלִיָּהוּ-רַבָּא שֶׁהַפֵּרוּשׁ הוּא שֶׁיְּהַרְהֵר בְּלִיבּוֹ שֶׁהוּא צָרִיךְ לִקְרוֹת קְרִיאַת-שְׁמַע וְאֵינוֹ יָכוֹל, וְיִצְטָעֵר עַל זֶה, וְהוּא מְקַבֵּל שָׂכָר עַל זֶה, עַיֵּין שָׁם. נִמְצָא שֶׁהַהִשְׁתּוֹקְקוּת וְהַגַּעְגּוּעִים שֶׁמִּצְטַעֲרִים לַעֲשׂוֹת הַמִּצְווָה אַף-עַל-פִּי שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לְגָמְרָהּ, הֵם גַּם כֵּן יְקָרִים מְאֹוד, וּמְקַבְּלִים שָׂכָר עֲלֵיהֶם" (שיחות הר"ן, ר"ס).
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
הולכת אחריו במדבר
באהבה  יתירה
הכל אפשרי?!
 
אז קשה לעשות מצווה? קשה לקום בבוקר? איך אתמול הצלחתי והיום לא?  קשה להתפלל בכוונה גדולה?… הנה, הביקורתיות מתחילה: 'זה באשמתי. בגללי…'
 
אבל בא רבי נחמן מברסלב ואומר לא! זה בסדר. ההשתוקקות והכיסופים, זה לבד דבר טוב מאוד. הצער שיש לי בכלל שאני לא יכול לקיים מצווה – על זה אני אקבל שכר! כן, על הצער. אתה לא יכול לומר קריאת שמע בכוונה גדולה ויש לך צער מזה? הצער הזה לבדו יקר מאוד, ותקבל עליו שכר. איזה מנחם.
 
"כִּי הַיְגִיעָה בְּעַצְמָהּ – מַה שֶּׁמִּתְייַגֵּעַ וְחוֹתֵר לָצֵאת וְלַעֲלוֹת מִפְּחִיתוּת מַדְרֵגָתוֹ, זֶה גַּם כֵּן יָקָר מְאֹוד מְאֹוד בְּעֵינֵי ה' יִתְבָּרַךְ, וְאִם יִתְייַגֵּעַ וְיַחֲתֹּור וִיצַפֶּה וְיִתְפַּלֵּל בְּכָל יוֹם לַה' יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹצִיאֵהוּ מִמְּקוֹמוֹת אֵלּוּ שֶׁנָּפַל בָּהֶם – בְּוַדַּאי יִהְיֶה אַחֲרִיתוֹ לְטוֹבָה, כִּי סוֹף כָּל סוֹף יִתְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה, כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי וְהֵבַנְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּכַמָּה וְכַמָּה לְשׁוֹנוֹת וּבְכַמָּה רְמָזִים שׁוֹנִים" (ליקוטי הלכות, מעקה ושמירת הנפש ד, אות ה).
 
רק החיפוש והיגיעה לצאת ולעלות מפחיתות המדרגה – היגיעה בלבד הניסיון בלבד – זה גם כן יקר מאוד. ולא סתם, אלא מאוד מאוד! בעיני השם יתברך. קשה להישאר שם בקטנות ולחכות למקום הגדול, אבל איזה מנחם זה שלא נדרש ממני להפעיל כוח. רק עם הניסיון, רק עם הרצון לצאת מהמקום הקטן בלי להזיז הרים, הציפייה לבדה, הרצון לבדו, התפילה להשם לבדה – זה יקר מאוד מאוד!
 
ובוודאי יהיה אחריתו לטובה. וסוף כל סוף יתהפך הכל לטובה.
 
אשרינו שזכינו לרבי נחמן שכזה.