הניצחון הקדוש

בחיים של מאה ה-21, מסיבה
כלשהי, לימדו אותנו שאנחנו צריכים
להרגיש אשמה מסוימת כשאנו מנצחים.
למה? הרי הצלחה היא הישג שאנו
בהחלט יכולים להיות גאים בו, לא?
 
 
בימינו, הרייטינג של הניצחון נמצא בירידה. כן, בהחלט אפשר לומר שיצא לו שם רע…
 
ניצחון, באופן כללי, וכפי שרבים נוטים להבין אותו כיום, הוא כאשר: הניו יורק מטס (קבוצת בייסבול) מנצחת את היריבה – אריזונה דיאמונדבקס 5-4. או, כשהצבא המאוחד מביס את בעלות הברית ומאחד אומה מחולקת. או, כשהתוצרת הסינית המשווקת בכל רחבי העולם מתקדמת ומתפתחת, וכמו שאנו רואים הכל 'מייד אין צ'יינה'… או, כשהמניות בבורסה, עליהן הימרת ושמת את כל כספך, ממריאות לשחקים, ואילו האחרות צונחות ומתרסקות.
 
ניצחון קדוש הוא כאשר אנו מבטיחים לבורא עולם לקיים מצווה חדשה שקיבלנו על עצמנו, ומתגברים על פיתויי היצר בדרך לקיום ההבטחה. ניצחון קדוש הוא כאשר אנו מנסים בכל כוחנו להפנים מושג מוסרי חדש לחיינו, וכתוצאה מכך, להיות אנשים טובים יותר. ניצחון קדוש הוא כשאנו מתפללים להשם על משהו מאוד חשוב לנו – והשם עונה לתפילותינו.
 
הבדל משמעותי מאוד קיים בין שני סוגי הניצחונות הנ"ל: במקרה של הניצחון הקדוש – אין מפסידים!
 
ההשלכה הראשונית של אמונה על חיינו היא שמחה. התוצאה העיקרית של התבודדות – תפילה אישית – בכל יום היא שמחה ואושר לטווח ארוך. השלכה על חיים עם הידיעה שיש לך יעד בחיים וההרגשה שאתה באמת משיג משהו בכל יום.
 
בחיים של מאה ה-21, מסיבה כלשהי, לימדו אותנו שאנחנו צריכים להרגיש אשמה מסוימת כשאנו מנצחים. הצלחה היא משהו שאנו יכולים להתגאות בה, אך באותו זמן, צריכים להרגיש בושה מסוימת. שמחה, להיות מאושר – הם דברים שאנחנו באמת לא ראויים להם. כאילו שזאת אשמתנו שאנשים אחרים לא מרגישים טוב כמונו, או שהשמחה הזו לא יכולה להימשך לנצח ואיננו אמורים להרגיש שבעי רצון.
 
אבל האם שמחה יכולה להיות משהו קבוע בחיינו? אה, זה בתנאי שהחיים שלנו לא יהיו מלאים באירועים משמחים בכל רגע. איך זה יכול להיות?!
 
התלמוד מלמד אותנו שאם איננו חווים ניסיון, אתגר או התמודדות במשך ארבעים יום, אנחנו צריכים לדאוג שמא בורא עולם קצת כועס… דברים טובים לא חייבים לקרות כדי שנהיה שמחים. אלה הן התגובות שלנו לאירועים בחיינו הקובעות את מה שאנו מרגישים, ולהן יש את היכולת לגרום לנו להיות שמחים בכל יום.
 
ידיעה זו היא אחד הניצחונות הגדולים בחייו של האדם. זה ניצחון רוחני. זה הישג אנושי. אמונה – המאמץ התמידי בהשגתה לא רק שעושה אותנו אנשים טובים יותר, אלא לא עולה במחיר נפילתו של שום אדם.
 
אנו חיים בעולם של גבולות. יש גבול לעושר שאדם יכול להשיג בחייו. יש גבול לאוכל שאנו צורכים בכל יום. ויש גבול גם לדרך בה אנו חיים.
 
אבל הטעות הנפוצה והמשותפת שרבים וטובים מאיתנו נופלים בה היא, הרצון למשוך את הגבולות הפיזיים-גשמיים הללו לתוך המשימות הרוחניות שלנו.
 
אין גבול לכמות האור שאנו יכולים למשוך לעולם. אין שום גבול לכמה מצוות אנו יכולים לקיים. אין גבול לשמחה שאנו יכולים לעורר בסובבים אותנו. אין גבול להכרת הטוב שאנו מרגישים רק מעצם הזכות לחיות, להיות חלק מעולמו של השם, עם אינסוף הזדמנויות להיות מקושרים ומחוברים אליו בקיום התורה והמצוות שנתן לנו.
 
אין גבול לניצחון. אין גבול להצלחה. אין גבול להישגים. אין גבול לקדושה. וכאשר אנו מתחברים לעמקים קדושים ואינסופיים אלה, אנו מתחברים לבורא עולם. וזה הניצחון, בהא הידיעה, האמיתי הקדוש שאדם משיג בחייו.