הסיפור של איצי

הלסת של חברי כמעט הגיעה
לרצפה. מזל שזה היה בחנוכה
באוקראינה ולא בקיץ של ניו יורק.
"בן אדם, זכית יותר ממה שהיית
זוכה בלוטו!"…
 
 
שלום, קוראים לי איצי ואני מניו יורק. גדלתי כ"חסיד", אבל עזבתי הכל מאחור. התחלתי לעבוד ב'תפוח הגדול' ומצאתי את עצמי עסוק בכל מה שבחורים צעירים כמוני עושים, כשהם עוזבים את הסביבה המגנה והאוהבת ברגע שהם מגיעים למנהטן. אתם יודעים…
 
עד לשבת חנוכה של שנה זו, העיסוק שלי היה כשף באחת המסעדות בעיר. הייתי ברכבת בדרכי לעבודה. לא יודע מהיכן נכנס לי ה'ג'וק' הזה בראש – שאני רוצה לנסוע לאומן בשבת חנוכה. אני לא יודע למה, וזה היה מאוד מוזר, ואף אחד גם לא דיבר איתי על זה, ואף אחד לא אמר לי לנסוע לשם בחנוכה. יש לי כמה חברים חסידי ברסלב, אבל אני?!? "אני אף פעם לא אסע לאומן" אמרתי להם. אבל באותו רגע הרגשתי כאילו משהו מושך אותי לשם. החלטתי בכל זאת לנסוע לאומן, ואת הכרטיס קניתי כבר באותו ערב.
 
נסעתי עם כמה חברים לאומן, לעשות את השבת המיוחלת ליד רבי נחמן מברסלב. כל החיים שלי השתנו מן הקצה אל הקצה. אבל לא אקדים את המאוחר. אין לכם מושג אילו מניעות היו לנו בדרך לשם: במשך שלושה ימים ולילות רצנו משדה תעופה אחד לשני, ולכל מקום שהגענו ראינו את ההודעה "הטיסה בוטלה". זה היה בלגאן רציני, אבל לא ויתרנו. לאומן, בסופו של דבר, הגענו חצי שעה לפני כניסת השבת.
 
אחרי שלושה ימים בהם לא ישנו ובקושי אכלנו, חברים שלי הלכו להתפלל מנחה, ואני בכלל לא שומר שבת במשך שנתיים. אבל החלטתי, שאם אני כבר כאן באומן, אז אשמור את השבת. סיימנו את התפילה (וגם את קבלת השבת וערבית של שבת) וחזרנו לדירה שהשכרנו כדי לאכול. אני הרי שף, אז את האוכל הכנתי בעצמי. הארוחה הייתה מהנה, ולאחריה הלכנו לישון. כולנו היינו עייפים ממה שעבר עלינו.
 
בשעה אחת בלילה התעוררתי וראיתי את אחד החברים שלי יוצא מהדירה. "לאן אתה הולך בשעה כזו?" שאלתי. "לציון. רוצה להצטרף?". אתם מבינים? אחת בלילה, אני עייף ובקושי יכול לזוז, אבל משהו בתוכי אמר לי לצאת מהמיטה וללכת איתו. וזה מה שעשיתי.
 
נכנסנו לציונו של רבי נחמן מברסלב, והחבר שלי אמר לי לדבר עם רבי נחמן – לספר לו את כל מה שעבר עלי בשלושת הימים האחרונים. "אבל לפני שאתה נכנס, בוא נלך למקווה בבקשה".
 
"אין סיכוי שאני נכנס למקווה" אמרתי. "לא הייתי במקווה עשר שנים! ואני לא מתכוון לעשות את זה עכשיו". וכך נכנסתי לציונו של רבי נחמן והתחלתי לדבר איתו: "רבי קדוש, אני לא יודעת למה אני כאן, אבל אתה הזמנת אותי. אחרי שלושה ימים שבהם הייתי כמעט בכל שדה תעופה באירופה, הנה, אני סוף סוף כאן לידך. אז תגיד לי בבקשה, מה אתה רוצה ממני?"
 
סיפרתי לרבי נחמן את סיפור חיי. אמרתי לו שלא מזמן אשתי ואני נפרדנו, אמנם לא התגרשנו אבל זה המצב בינינו. נפרדנו אחרי שש שנות נישואין. סיפרתי על כל פרט ופרט בחיי. "אני בידיים שלך", סיימתי את דבריי, "ואעשה כל מה שתרצה ממני, אבל בבקשה תראה לי מה אתה רוצה ממני".
 
סיימתי את דבריי ופניתי לשבת באחד המקומות הפנויים בבית המדרש הסמוך לציונו של רבי נחמן. חברי החל לשיר שירים חסידיים, ואני הצטרפתי אליו מלא בשמחה שלא חשתי מזמן, אם לא תמיד. עשר דקות של שירה וריקודים עברו, ואז נכנס מישהו שהתיישב לידי כשבידיו התיקון הכללי. לא היה לי מושג מי האיש הזה, אבל חברי שעמד לפני ושר לא ידע בכלל מה קורה מאחוריו. חמש דקות נוספות עוברות, וחברי מסתובב אלי. הוא נעמד כשהוא המום. הוא סימן לי שהיושב לידי הוא אדם גדול מאוד בחסידות ברסלב. אבל לי לא היה מושג. בכל אופן, חברי ואני סיימנו את השירה ואז אותו "אדם גדול מאוד" התקרב אלינו ובירך אותנו. הוא הסתכל לי ישר בעיניים כשעל פניו חיוך קורן ומאיר, משהו שלא ראיתי בחיים שלי. עיניו היו מלאות בשמחה. ואז, בלי שום הודעה מוקדמת, הוא סטר לי על הפנים (כמובן בצורה חביבה וידידותית). דבר זה חזר מספר פעמים על עצמו.
 
הלסת של חברי כמעט הגיעה לרצפה. מזל שזה היה בחנוכה באוקראינה ולא בקיץ של ניו יורק – מלא זבובים היו עושים דרכם אל פיו. "אתה לא יודע מי בירך אותך וסטר לך על הלחי? בן אדם, זכית יותר ממה שהיית זוכה בלוטו!" לא היה לי שום מושג מי האדם הזה. חברי כמעט צרח כשאמר לי איך קוראים לו: "הרב שלום ארוש! הוא קולו של רבי נחמן מברסלב בדור הזה. הוא אחד המשפיעים הגדולים ביותר בברסלב. הוא מפיץ אמונה למיליוני אנשים בכל רחבי העולם, הוא מספר אחד בשלום בית, והוא אחד הצדיקים הגדולים בדור שלנו…"
 
סיפרתי לחברי שאמרתי לרבי נחמן שאני לא יודע מה הוא רוצה ממני, אבל אמסור את כל כולי לידיו. חברי כמעט השתגע מרוב שמחה כשאמרתי לו את זה. "אתה לא רואה? ברגע שהתיישבת, אחרי שדיברת עם רבי נחמן, הרב שלום שליט"א התיישב לידך?" חברי ידע לספר לי שהרב שלום ארוש הוא אדם מאוד מאוד עסוק וקשה מאוד לקבוע איתו פגישה אישית. "והנה, כאן, ביום שישי בלילה, בשבת חנוכה – הוא מתיישב בדיוק לידך אחרי ששאלת את רבי נחמן מה הוא רוצה ממך! זאת הסיבה שהוא שלח לך הזמנה. איצ! הנה התשובה לבקשה שלך: השם רוצה שתתחיל ללמוד את הספרים הנפלאים של הרב שלום ארוש ושתתקרב אליו!"
 
בצאת השבת קניתי את הספר בגן האמונה ואת הספר בגן השלום. שאלתי את הרב שלום איזה ספר כדאי לי להתחיל לקרוא (לא סיפרתי לו בכלל שאשתי ואני נפרדנו) והוא אמר לי: "תתחיל עם הספר בגן השלום".
 
בשעה מאוחרת יותר כבר היינו מוכנים לצאת לדרך מאומן הביתה. חברי התחנן שאלך למקווה לפני שנעזוב. טוב, אחרי שבת כזאת החלטתי שלא אעזוב את אומן מבלי שאטבול במקווה. להזכירכם, אחרי עשר שנים שלא עשיתי את זה. יצאנו מאומן לכיוון מז'יבוז' – אל ציונו של רבי ישראל הבעל שם טוב הקדוש זי"ע. לא יודע מה קרה לי, אבל ברגע שנעמדתי ליד ציונו התחלתי לבכות כמו ילד קטן במשך 45 דקות! אולי המקווה עשה לי משהו, שטף את הנשמה שלי…
 
חזרתי לניו יורק אדם אחר לגמרי. אף אחד לא זיהה אותי. התחלתי לשמור שבת… לשמור כשרות… התחלתי להאזין לדיסקים של הרב שלום ארוש באנגלית – המתורגמים על ידי הרב אליעזר רפאל ברוידא. זה נתן לי תמריץ של ממש.
 
חודשיים עברו מאז, ואני גם מדבר עם השם בכל יום ומודה לו על כל מה שהוא עשה ועושה איתי. אתם בטח מכירים את השיחה הזו בשם התבודדות.
 
והדבר הגדול ביותר?
 
אשתי ואני חזרנו!
 
הספר "בגן השלום" גרם לי להבין ולזהות הרבה טעויות שעשיתי. אבל השתניתי, לכן זכיתי לכאלה תוצאות. לשינויים מדהימים.
 
יהי רצון שהשם יברך את הרב היקר לי מכל – הרב שלום ארוש שליט"א על כל מה שהוא עושה. הוא עורר בי השראה גדולה. כן, אני יודע, לא רק בי, כל מי שפגש אותו יודע על מה אני מדבר. קניתי דיסקים שלו והתחלתי להפיץ אותם, ואני שמח שגם אני עכשיו מפיץ את האמונה. זה אמיתי. עכשיו אני יודע במה זכיתי.