הפינגווין הזה דווקא רוצה לעבוד!

גזענות במקום העבודה כלפי
יהודי במדינת היהודים. מה עושים
עכשיו?
 
 
כמה פעמים שמעתם את המשפטים הבאים: "דוסים לא רוצים לעבוד", "החרדים הם אוכלי חינם", "הפינגווינים האלה חיים על חשבוננו", "הדתיים האלה הורסים את המדינה"?
 
שמעתם אותם לא פעם. אולי אתם אפילו מאמינים שהם נכונים.
 
יש בהחלט מקרים שזה באמת נכון, אבל לא תמיד.
 
המקרה שלי, למשל.
 
אחרי השירות הצבאי ותקופה בעולם ההייטק, החלטתי לחזור בתשובה. התחתנתי, נולדו לי שני ילדים, ואז החלטתי לחזור לעבוד בכור מחצבתי – עולם ההייטק.
 
ביום אביבי ונעים הגעתי למקום העבודה המיוחל – חברת הייטק מכובדת וידועה בהרצליה (השם שמור במערכת). ש' מנהלת משאבי האנוש קיבלה אותי בנימוס ותוך כדי שיחה שרבטה על בלוק הנייר שלה הערות שונות. לאחר מכן הופניתי לעבור מבחן מקצועי, והרגשתי מצוין (בתמונה משמאל, אברהם עם מדים).
 
השלב האחרון היה שיחה עם המנהל הטכנולוגי, אבל כשנכנסתי לחדר הוא היה בדיוק באמצע שיחת טלפון חשובה, ש' השאירה את קלסר הניירות שלה ליד הכיסא של המנהל הטכנולוגי ויצאה. מרוצה מעצמי, הצצתי לעבר הקלסר, מתוך תקווה לראות את השבחים שכתבה עלי.
 
ואז זה קפץ מול עיני, באותיות שחורות גדולות עם הדגשה ושני קווים:
דוס שחור פינגווין חרדי כבד עם זקן ופאות (ההדגשה במקור).
 
בוםםםםם.

איזו השפלה.

גזענות במקום העבודה כלפי יהודי במדינת היהודים.

מה עושים עכשיו?

"נחזור אליך", הם אמרו.
 
אמרו ולא חזרו.
 
כצפוי, את העבודה לא קיבלתי.
 
אולי היו טובים ממני, ואולי באמת הייתי האיש הנכון לעבודה – אם לא הייתי פינגווין.
 
כל הדרך חזרה הביתה הדהדו לי בראש כל המשפטים המקוממים האלה – "דוסים לא רוצים לעבוד", "החרדים הם אוכלי חינם", "הפינגווינים האלה חיים על חשבוננו", "הדתיים האלה הורסים את המדינה"…
 
אבל הנה, אני דוס שלא רוצה להיות אוכל חינם, רוצה לעבוד, רוצה לתת מעצמי. אז למה לעזאזל לא נותנים לי?
 
בסופו של דבר, הפינגווין הזה לא הסכים להיכנע.ואם החילונים לא מקבלים אותי לעבודה, עם כמה שזה מעליב ומכעיס, החלטתי למצוא עבודה אחרת.
 
ומצאתי.
 
היום אני עובד במקום שבו אני אברהם – שם של בן אדם, לא של פינגווין – ואני מוקף באנשים שמעריכים אותי בשל תרומתי למקום העבודה (משמאל, אברהם היום, אחרי החזרה בתשובה, במשרד בו הוא עובד).

כן, הם דוסים כמוני, וכולם עובדים. הם, כמוני, עובדים ומשלמים מיסים. הם לא חיים מקצבאות, הם לא עשירים, ולומדים תורה כשהם לא עובדים.
 
ומה החלטתי לעשות לגבי גב' ש' שכל כך עסוקה בלשנוא את החרדים? החלטתי לסלוח לה.

החלטתי, במילותיו של ד"ר מרטין לותר קינג, לדבוק באהבה, כי השנאה היא עול כבד מדי מכדי לשאת.
 
הייתי כותב לכם עוד, אבל אני חייב לחזור לעבודה.
 
שלכם באהבה,
אברהם מאיה