הפרי והמראה
אחד הדברים שהורים רבים רוצים הוא ליהנות מהפירות שהם מגדלים בפרדס הפרטי שלהם, וגם, ממש לא להתאכזב ממה שהם רואים במראה. איך נהנים משתי ציפורים ביד?
אלפי שנים של חינוך, ועדיין, הוא חידה.
שאלת החינוך מעסיקה כל מי שעוסק בהוראה, הורה וגם את ההורה שבדרך –מהי הדרך הטובה על פיה ינהג?
כן, מיד רושמים השגות ומסקנות, קוראים, לומדים ומנסים לפענח את החידה.אלא שאז עולה לה השאלה: מה אנחנו מראים לילדים? איך הם רואים אותנו? כמובן שיש את טבעו הבסיסי של הילד, יש גורמים חברתיים, יש תוצאות חווייתיות ועוד. אבל כהורים ומחנכים, עלינו לעשות את מה שהכי מתבקש במשימת החינוך: להוות דוגמה אישית טובה.
לפני שנבדוק מה אנחנו רוצים לתקן בהם, כדאי שנתקן בעצמנו.
לפני שנטיף להם, נביט היטב במראה ונבדוק האם הכל בסדר אצלנו?
האם מה שאנו מצפים מהם זה מה שאנחנו מראים להם?
האם אנו מהווים דוגמה טובה למה שאנו מצפים מהם?
האם התנהגותנו, השפה בה אנו משתמשים, גישתנו לאנשים ולחיים, הם מה שנרצה לראות בילדים שלנו?
ילדים מתחנכים, לרוב, מחיקוי יותר מאשר מאמירות.הם לא במה שמניחים עליה את דעותינו וציפיותינו, וזהו.
כי בחינוך כמו בחינוך, הילדים הם המראה שלנו.
הם קולטים ומפנימים, יותר מאשר שומעים ולומדים.
אפשר לדון איתם שעות, להתפלמס ולהתפלסף. אבל המסקנה שלהם תהיה – 'מה שאני רואה אלה הם הוריי!'וכל המילים שבעולם לא ילמדו אותם כלום אם זה נוגד את מראה עיניהם.
בטרם נבקר ונתהה "מה יהיה עם הילדים?" ו"מאיפה הוא למד את זה?", כדאי שנבדוק את עצמנו ונברר היטב אם אנו הדוגמה והמודל חיקוי לילדינו.
הורה שמרבה לבקר את הסביבה, החברים או המשפחה, אל יתפלא אם גם ילדו ינהג כך.
הורה שמדבר בגסות לסביבה, מאשים, ודורש – אין לך דוגמה "יפה" מזו לילד לאיך לא להתנהג...
הורה שמרבה ברכילות ובהפצת לשון הרע, הרי זה המודל ממנו לומד הילד את מה שאסור לומר.
הורה שמפרגן, מאזין, קשוב, משקיע – הוא המודל ממנו ילמד הילד ויעשה דברים חיוביים.
ילדים אינם מגשימי החלומות של ההורים. הם גם לא מבצעים שתי פעולות בודדות קליטה ויישום.כי ילדים, כמו שכבר הבנו, הם מראה.
לכן, הורה שמרבה לחייך לילדו – ילדו יגדל להיות חייכן ושמח. ואין קשר בין בילויים והעתרת מתנות וכדומה, זה לא מה שיגרום לו לחייך.
מומלץ…
העירו את ילדיכם בשמחה ובחיוך בבוקר, תראו מה זה עושה להם. הם יקפצו מהמיטה עם חיוך ומלאי בשמחה ליום חדש מלא הבטחות לטוב, במקום להתחפר עמוק בשמיכה עם הזעם על הבוקר שהגיע כל כך מהר…
אם "מעבירים" זמן פנוי בקניות, זאת תהיה גם חוויית הבילוי של הילד. אין מה לעשות? יוצאים לקנות משהו. כן, ממש בעיה ופתרונה… הורים שמבלים את רוב זמנם בקניות יגדלו ילדים שיעתיקו אורח חיים דומה.כי באמת, מהיכן מכיר הילד התנהגויות ומוסכמות חברתיות כאלה ואחרות? ילדים משקפים את מה שהם רואים.
חינוך, שהוא רק אמירה בלבד, לעולם לא יוכל לעמוד מול מראה עיניים. על כך אומר הפתגם הציני: "עשו מה שאני אומר לכם, אל תעשו מה שאני עושה…"
כדי "ליצר" ילדים כפי שאנו רוצים אותם, חשוב שנבדוק ונתקן בעצמנו את מה שנחוץ לתקן ולשפר.נכון, ישנם גורמים נוספים שמשפיעים על הילד, אולם מוטלת עלינו, ההורים, החובה להשתדל, ללמד, להסביר, להדריך ולהכין את הקרקע עם ערכים ודוגמה אישית טובה. כשנפנים ונבין היטב שהילדים שלנו הם המראה שלנו, המשימה הזו תהיה הרבה יותר קלה. שהרי אף אחד לא רוצה להסתכל על המראה ולגלות שהדמות שמביטה עליו ממנה, איך אומרים, לא משהו…
רגע לפני שמפשילים שרוולים ומשנסים מותניים, כדאי לקרוא את ספרו המדהים של הרב שלום ארוש על התחום הכי מרתק בחיינו – חינוך באהבה.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור