וידוי של מכור לשעבר

בכל פעם שנתקלתי בקושי, "החבר
הטוב" שלי חיכה לי. הקל עלי כשצצו
בעיות. שהנה, הן באות על פתרונן.
אבל, כמו אצל כל המכורים, ההתנגשות
החזיתית עם הקרקע עושה את שלה.

הערה: אנו מקבלים המון מכתבים במערכת ברסלב ישראל, אבל המכתב של הגולש מוג’ו-מו הוא אחד מאותם מכתבים מאירי עיניים, מאלה שמגלים לך שמאחורי השורות עומד אדם עם אומץ מדהים והרבה רצון לחיות.

* * *

אסכם את ההיסטוריה שלי בקצרה. אני הילד הצעיר במשפחה ברוכת ילדים, והשם בירך אותי בהורים אוהבים. השתייכנו לזרם הקונסרבטיבי, אבל עם ערכים חזקים. במקום לחוות ילדות מהנה ומלאה בשמחה, גדלתי בבית של עצבות. אחותי הבכורה נפטרה ממחלה כשהייתי רק בן שנתיים. צערם של הוריי, אחיי ואחיותיי היה גדול, מה שהיה מובן מאוד, אבל תשומת הלב שקיבלתי באותו זמן הייתה מועטה.

שנים עברו ואחיי ואחיותיי התחתנו ועזבו לקן הפרטי שלהם. אני הייתי אז בן 9 עם שני הורים עובדים, והמון שעות של בדידות. בגיל 12 הכרתי את החבר הטוב שלי – החשיש, וזה המשיך עם שתיית אלכוהול בסופי שבוע. אבל את הריקנות החברתית מילאתי עם מוסיקה. השם נתן לי מתנה – כישרון מוסיקלי, ובגיל 17 התחלתי לנגן בלהקות מעניינות. צריכת הסמים שלי אף היא גדלה ועלתה כמה מדרגות – צרכתי קוקאין, LSD ואופיום, כשעישון החשיש היה על בסיס יומי כמובן. בגיל עשרים כבר ראיתי איך חברים טובים שלי מתים ממנת יתר. זה אמנם גרם לי להפסיק עם החומר הקשה, אבל לא עם החשיש.

ההרגשה שהעשבים האלה נותנים היא טובה. הם היו מרגיעים אותי, עזרו לי להשתחרר מהבחילות שסבלתי מהן ומלחצים וכאבי בטן, והכניסו אותי עוד ועוד לעולם המוסיקה. אבל הצד האפל של כל העסק הזה הוא, שרוב הזמן הייתי מכונס בעצמי, סבלתי מהמון דלקות בסינוסים, והרבה כסף נשאב לי מהארנק לרכישת החומר.

אבא שלי היה מעשן כבד. פעם אחת ביקרתי אותו בבית-חולים, אחרי שכרתו לו שליש ריאה בגלל העישון. אפילו כשראיתי אותו מחובר למכונת הנשמה, עדיין לא הבנתי! חזרתי הביתה ועישנתי יותר מתמיד.

בכל פעם שנתקלתי בקושי, החבר הטוב שלי – החשיש, חיכה לי. זה בהחלט הקל עלי כשהבעיות צצו. בעצם לא, הוא רק דחף אותן הצידה. כי מה שבאמת לא הבנתי הוא שהבעיות שלי בכלל לא נפתרות, אלא מונחות על המבער האחורי. אתם יודעים מה קורה כשמבשלים אוכל לאט לאט במשך זמן רב?… בסופו של דבר הוא נשרף והופך לבלגאן אחד גדול! אבל למרות ה’קוף’ שסחבתי על גבי, השם נתן לי אישה ושני ילדים יפים. לא יכולתי להיפרד מהרגל צריכת החשיש ואחרי שלוש שנות נישואין, חזרתי יום אחד הביתה ולו רק לגלות שאשתי והילדים… עזבו! קיבלתי את המכה אבל לא עזבתי אותו… את החשיש.

בסופו של דבר, בעזרתו של הרב אליעזר רפאל ברוידא – שאמר לי שאם אני רוצה שלום אמיתי, אני צריך לצאת מתוך הערפל שחייתי בו ולאפשר לאור האלוקי להיכנס אלי, ושאני לא יכול להתקרב אל השם אם אני חי מאחורי מסך ערפל כבד –התעוררתי. הייתי חייב להשתנות.

פניתי לעורך דין כדי שיעזור לי לטפל בזכויות שלי בעניין הילדים, והוא אמר לי שאני חייב להיפטר מכל העשבים והחומרים למיניהם! זה מהווה בעיה בבית משפט. בכיתי במשך שבועות! לא רק בגלל שהתגעגעתי מאוד לילדים שלי, אלא מהפחד שאצטרך לוותר על החבר הטוב שלי. זאת הייתה מכה קשה וכואבת. אבל לתדהמתי, השינויים בחיי היו דרמטיים.

דרך אגב, שכחתי לספר לכם שבשישה חודשים האחרונים שעישנתי חשיש לא ממש נהניתי ממנו. הייתי פרנואיד וחלש עם המון חרדות, והיצירתיות שלי (במיוחד בתחום המוסיקה) סבלה גם היא, כי כשיש הרגלים קשה לשבור כמה דברים. זה כמו לאכול אוכל מוכן ולהרגיש בחילות איומות כשאתה מסיים לאכול, אבל אתה צריך להמשיך לעשות את זה גם למחרת ולהזמין את אותו דבר! עם הרבה תפילות התחלתי לאכול אוכל כשר (אוכל לא כשר גורם למחסום ולא מאפשר לאור האלוקי לחדור אליך). הפסקתי להשתמש בחשיש, ובשבועיים הראשונים זה היה מאוד קשה – נפשית וגופנית. משתמשים כרוניים חולים בתדירות גבוהה בשפעת בזמן הגמילה (ועוד אומרים שלחשיש אין השפעה פיזית, ממש…) אבל אז זה נעשה קל יותר! הייתה גם שנה שבה עלו הרבה רגשות שהודחקו אל פני השטח.

אני חייב לומר לכם, שכל מה שחוויתי גרם לי לרצות לשוב לחשיש, לחבר הכי טוב שלי, אבל האהבה לילדים שלי ואהבתם אלי הייתה חזקה וגברה, בסופו של דבר, על הדחפים שלי. כי כמו שאמרתי לכם, החיים שלי השתנו ממש, וזה ממש הדהים אותי. כבר לא היה מחסום ביני לבין הילדים שלי. איזו הרגשה נפלאה. הקשר עם הסובבים התחזק והיכולת שלי להתמודד עם מצבי לחץ עלתה ב-1000%.

היום אני מחוזק יותר. אני שומר תורה ומצוות והשם נתן לי אישה נפלאה. אני מאוד מעורב בחייהם של ילדיי והקריירה המוסיקאלית שלי מוצלחת ומלאה ביצירתיות יותר מתמיד!

אני מודה להשם שנתן לי את הכוח הפנימי הזה להתמודד ולהתחיל מחדש. אני גם מודה לאנשים כמו הרב שלום ארוש והרב אליעזר רפאל ברוידא שכל עניינם, באמת ובתמים, הוא רק לעזור לאנשים.

ולאלה שעדיין מתמודדים בקרב הזה – אל תתייאשו! לפני זמן רב השם הוציא אותנו מעבדות לחרות, כך שאנחנו לא צריכים להרגיש עבדים יותר. החיים הרבה יותר יפים בלי כל מיני ‘חברים’ טובים או ‘קופים’ מעצבנים על הגב שרק גורמים נזקים (ועל אלה נאמר: עם חברים כאלה מי צריך אויבים…) כי הכל הוא עניין של ביטחון ואמונה – אמונה אמיתית! – והאוצר המדהים שממתין רק לכם בקו הסיום, שהוא בעצם קו ההתחלה הכי יפה.

באהבה, מוג’ו, ארצות הברית.