ושהעבודה תהיה מושלמת!

עושים שיפוצים. יש אנשים שנבהלים
מצמד המילים הללו, ויש מי שהולכים
איתן עד הסוף – שיהיה מושלם. כמונו.
אבל זה היה עד לרגע שבו נכנס ג'וני
הצבעי לבית שלנו…

בסופו של דבר נפלה ההחלטה: עושים שיפוצים!

אנשים רבים מתחילים להיאנח כשהם שומעים מילה זו. אלה הם, בדרך כלל, אנשים בעלי ניסיון שכבר עברו את דרך החתחתים הזו, שעליה מעיד ה"פלא יועץ": שההולך בה "מתמסכן".

אני מכיר אנשים שהחלו את הדרך בידיעה שתוך חודש-חודשיים הם עתידים להשלים את שיפור חזות הבית בסכום קבוע מראש. בכל זאת, כעבור שנה הם מצאו את עצמם מתבוססים בבוץ, פשוטו כמשמעו, כאשר הסכום המיועד עבר מזמן לידי קבלנים מקבלנים שונים, בלוויית סכום כפול ואפילו משולש. הם, אמנם, חלמו על בית יפה יותר, אולי "בריא" יותר, ובעיקר – על הרחבת הדעת. אולם, בינתיים כבר קצרה רוחם והרחבת הדעת רחוקה מתמיד.

בכל זאת, לאור מצבם האומלל של הקירות, מערכת הצינורות המחלידה ואי אלו דלתות שבורות שהצטברו בבית במשך העשור וחצי האחרונים, החלטנו לשפץ.

"אם כבר לשפץ", אמרה אשתי, "אז שיהיה הכי טוב שאפשר".

ומכיוון שלא התכוונו לשפץ שוב זמן קצר אחר כך הסכמתי איתה.

הכי טוב שאפשר משמעו קבלן אחראי, כזה שלא יעזוב אותך באמצע העבודה, כזה שיביא את אותם החומרים המעולים שעליהם סיכמתם ויעשה את הכל כדי שהעבודה תהיה מושלמת ככל האפשר.

ויש לזה עוד משמעות, כמובן. הכי טוב שאפשר עולה כסף.

והרבה.

החלטנו על שיפוצים מצומצמים, אבל על חומרים ועבודה איכותיים. רשמנו מראש את הדברים כדי שלא נסטה בהמשך הדרך, והתחלנו לחפש את הקבלן האידיאלי.

גם בארצות הברית, המקום בו אנו גרים, יש כמה וכמה קבלני שיפוצים יהודיים, ואנחנו החלטנו לחפש קבלן יהודי אמין "משלנו". ידענו, כמובן, שהעובדים לא יהיו כולם יהודיים, אבל היה חשוב לנו שהאחריות תהיה בידי אחד מאחינו. ורצינו, גם, שכספנו יעבור לידיים הראויות לו.

אם כבר, אז כבר.

ביררנו די הרבה, והגענו אל "כהן בע"מ". בזמנים כתיקונם, היה הקבלן שלנו אמור לעבוד בבית המקדש, ואולי, אפילו, להתעסק שם בבדק הבית. מי יודע. אבל הזמנים אינם כתיקונם. אנחנו בגלות, כידוע, וגם אם זו קלות מתוקה, יחסית, עדיין – היא גלות.

אייב כהן, כפי שנקרא לקבלן, או אבריימ'ל, כפי שהציג את עצמו, תוך כדי שפשט את הכובע והחליפה והתיישב על הספה בסלון שלנו, הקשיב לנו בתשומת לב, בדק את השטח ביסודיות של מקצוען, רשם כמה דברים בפנקסו הירוק, חישב חשבונות וסיכם איתנו על מחיר.

"אשלח לכם את הטובים שבעובדיי", אמר בשכנוע לפני שעזב.

וכך הכרנו את ג'וני.

ג'וני היה, כנראה, באמת אחד מ"הטובים שבעובדיו" של אבריימ'ל. אדם שחור כבן ארבעים, גבוה מאוד, חסון וחרוץ. בנסיבות אחרות, יכול היה להיות מפחיד למדי, אבל בחולצת העבודה הכחולה עם ההדפס הלבן "כהן בע"מ" לא היה בו משהו מעורר חשש.

ג'וני, הצבעי, הגיע לאחר שכבר עברו חמישה שבועות וחצי של עבודה אינטנסיבית, שבמהלכה הספקנו להתחרט אלף פעמים על כך, שבכלל חשבנו אי פעם על עריכת שיפוצים. בביתנו עבדו בתורנות ובמקביל שרברב, כדי להחליף את הצנרת באמבטיה ובמטבח, שלושה מניחי מרצפות, כדי לצפות מחדש את הקרקע והקירות בקרמיקה, ושיפוצניק כללי, שהביא את הדלתות החדשות. רק הציפייה לעתיד הזוהר והמסודר החזיקה אותנו בתוך הבלגאן שחגג סביבנו.

לאחר שג'וני נכנס לבית, רצה אלי בתי בת השמונה ותמיהה בעיניה: "אבא", לחשה, "הוא נישק את המזוזה!"

נישק? יש עוד דברים מוזרים בעולם.

אשתי ואני נעמדנו לידו והראנו לו מה צריך לעשות. ג'וני הנהן בצייתנות, החליף את בגדיו לבגדי העבודה המרופטים והחל להעמיד את הסולם.

בשלב הראשון היה עליו לנקות את הקיר משאריות של צבע ישן ומתקלף, לסתום חורים וליישר את ההדורים. בחדרים, שהתהדרו בעבר הרחוק בטפטים שכבר התיישנו מזמן, היה צורך גם לקלף את הטפטים. עבודה רבה לפי כל קנה מידה.

ג'וני השתכן בביתנו במשך כמה ימי עבודה מאומצים, עד שהיו הקירות מוכנים לגמרי. במשך הזמן שמנו לב שהעובד שלנו מכיר לא מעט מושגים יהודיים, למרות היותו לא-יהודי. חשבנו, שכנראה אסף אותם במשך שנות עבודתו אצל אייב כהן, כפי שקרא לו ג'וני, או אולי כילד בשכונה הניו יורקית, ברונקס.

סוף סוף הגיע היום להתחיל לצבוע. אשתי תכננה את הצבעים בקפידה. כל חדר תוכנן להיות בגוון אחר, כשהקו הפסטלי מאחד את כולם. כך, בכל אופן, הסבירה לי, ואני סומך עליה בעניינים האלו.

ג'וני הגיע מוקדם, כהרגלו, והעמיד את הסולם.

אשתי, ניגשה אליו והתחילה להסביר לו איזה צבע מיועד לאיזה חדר, וכמה חשוב שהעבודה תהיה טובה.

"תעשה עבודה הכי טובה שאפשר!" אמרה לו, "אתה יודע, שיהיה ממש מושלם!"

"מושלם?" משך ג'וני בכתפיו, "מושלם אני לא עושה, גברת ריבה. היום אין מושלם. מושלם זה רק בבית המקדש. מאז שחרב בית המקדש, אין מושלם בעולם. מה, גברת, את לא יודעת את זה בעצמך?"

להגיד שנדהמנו? זה הרבה מעבר לזה. גם שיעור מוסר נוקב, וגם מפי לא יהודי. או אולי הוא יהודי?

"ג'וני, מי לימד אותך כזה דבר?" הצלחתי לברר תוך כדי גמגום.

"או, אני חסיד", הסביר ג'וני, כאילו היה במילים אלו הסבר מספק. אבל היה זה מבע פניי שגרם לו להמשיך להסביר: "צבעתי אצל הרבי מבאבוב. הרבה ימים. כל יום הרבי נתן לי ארוחת בוקר, וכשגמרתי ציווה: 'אל תעשה עבודה מושלמת, ג'וני. היום אין מושלם. מושלם זה רק בבית המקדש. מאז שחרב בית המקדש – אין מושלם בעולם', אז ג'וני יודע טוב טוב".

ג'וני יודע. ומה איתנו?

(באדיבות מגזין "הבית שלנו")