יש לך אותה! נקודת הרצון

 

 

משחר ילדותו לומד האדם לדעת שלכל תופעה בעולם יש סיבה. ככל שהוא גדל והולך, הוא לומד לקשר כל תופעה לסיבה שלה, בהנחה ברורה ומוצקה שאין תופעה ללא סיבה.

 

שום דבר אינו קורה "סתם". תפקידו של המדע הוא לגלות את הסיבות לכל תופעות הטבע, ולמצוא את הקשר שבין הסיבה לתוצאתה. לא זו בלבד שלכל תוצאה יש סיבה, אלא שהסיבה גוררת תמיד אחריה את אותה תוצאה. קשר דו-סיטרי זה בין הסיבה לתוצאתה מקיף את כל העולם כולו. ההנחה כי לתופעה חייבת להיות סיבה, היא ביסודו של המדע. בהעדרה של הנחה זו הניצבת בתשתיתו של המדע אין מה לדבר על מדע כלל.

 

הנחה זו הינה תנאי הכרחי וראשוני לא רק למדע. כל פעילותו הפיזית של האדם בכל ענפי המעשה לא היו אפשריים כלל לולא חוק סיבה-תוצאה. האיכר לא היה זורע את אדמתו אם לא היה יודע מניסיון העבר כי זריעה היא הסיבה לצמיחת היבול. אין מקום לנטילת תרופות בלעדי ההנחה המוקדמת על תוצאתן. האופה מניח את גושי הבצק בתנור הלוהט בידיעה ברורה מה יקרה להם. כל רעב יודע מה יביא לו הרגשת שובע, והתינוק יודע את מי הוא יראה תוך רגע בהישמע צעדיה המתקרבים של אמו.

 

היה זה מחסדי ה’ על בריותיו לברוא עולם בעל קשרי קבע יציבים בין כל סיבה לתוצאה המסוימת שלה. אתה יודע בדיוק מה לעשות כדי להביא לרתיחת מים בקומקום, ואתה יודע בוודאות מה הסיבה לקול הצלצול הנשמע ממכשיר הטלפון.

 

כל פעולה, גם תנועת יד לגרש זבוב מעל המצח, קשורה לחיבור הקבוע בין סיבה לתוצאה. "חוק נתן ולא יעבור". לולא חוק יסודי זה של העולם, היה בלתי אפשרי לחיות בו אפילו יום אחד. הניסים נדירים הם ואפשרות התרחשותם כבר נקבעה בזמן הבריאה. הכרח שכך יהיה, כי הניסים חורגים מחוק הקבע של סיבה-תוצאה המקיף את כל הבריאה ומכחישים אותו. היה זה רצונו של ה’ לברוא כך את העולם, ובתוך עולם זה אנו חיים.

 

מאחר שאנו נולדנו אל תוך עולם זה, וכל חוויותינו והתנסויותינו שזורות ואחוזות בחוק זה, לא זו בלבד שהחוק הזה נראה לנו כמוצק ביותר, אלא שאין אנו מסוגלים כלל לתאר לעצמנו אפשרות של תופעה שחוק זה אינו חל עליה. תופעה ללא סיבה היא משהו שאין דעתנו יכולה לעכלו. גם בדמיון המפותח ביותר שלנו אין אנו יכולים לצייר לעצמנו תופעה כזו, והרי היא מעבר לגבולות יכולת החשיבה שלנו.

 

למרות מוגבלות החשיבה שלנו לא קשה לנו להבין שחוק זה אשר טבע הקב"ה בבריאה אינו מגביל, חלילה, את הקב"ה. גם מושג הזמן והמקום המקיף כל פרט בבריאה, ואשר אין מוחנו מסוגל כלל לצייר לעצמו משהו המשוחרר משטף הזמן, או הוויה פיזית שהיא מחוץ להגבלותיו של מקום, גם אלה אינם שייכים כלל לבורא, באשר הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו. הוא אדון עולם בטרם נבראה הבריאה, ובטרם ברא יחד איתה את מושגי המקום והזמן. מושגים אלה הם יציריו, והוא שולט בהם שליטה מוחלטת כרצונו.

 

כדי לשבר את האוזן נתאר לעצמנו שמישהו סבור סברה של שטות שאין אפשרות פיזית להזיז את כלי השחמט אלא לפי כללי המשחק שנקבעו. ברור הדבר כי מי שיצר את הכללים אינו כבול על ידם, ויכול הוא בכל רגע שירצה לבטל אותם ולהסיט את הכלים כרצונו לכל כיוון.

 

רק ילד מסוגל לשאול מה היה לפני בריאת העולם, ואביו עונה לו בחיוך שאינו יודע. ולאמתו של דבר, השאלה מכילה סתירה פנימית.

 

המושג "לפני" הוא מושג של זמן, ו"מה היה" עוסק בעצמים פיזיים התופסים מקום, ואירועיהם מתרחשים במסגרת הזמן, בעוד שבטרם היות עולם אין מה לדבר על זמן כשם שאי אפשר לדבר אז על מקום. אדם מבוגר ונבון משלים עם ההכרה במגבלות החשיבה שלו ואינו מהרהר במה שמעל תקרת יכולת הבנתו. בורא העולם בראנו לתוך עולם זה, וכל מגבלותיו של העולם חלות אף עלינו.

 

כאשר ה’ ברא את האדם, הוא נפח בו נשמת חיים. כאשר אדם מנפח בלון גומי בפיו, האוויר שבתוך הבלון מכיל גזים מתוך גופו של האדם. יש בדיקות רפואיות המבוצעות על הרכב אוויר זה ובאמצעותן למדים על המתרחש כימית בגופו של האדם. נשמת החיים שנפח הבורא באדם, יש בה משהו מעצמותו.

 

כך נושא איתו האדם משהו משל הקב"ה, משהו רוחני, נשמתי, שהוא מעבר לעולם הטבעי בו אנו חיים. מהלך לו האדם ופועל בתוך הבריאה הטבועה כולה בחותם חוק סיבה-תוצאה, כשהוא נושא עמו ניצוץ של יכולת שאינה מן העולם הזה. אותה יכולת היא כוח הרצון של האדם אשר עליו ניצבת ועומדת יכולת הבחירה שלו.

 

הרצון של האדם אינו כפוף לחוק הסיבתיות. יכול האדם לפתע לרצות משהו מבלי שקדם לרצון שום דבר שהוליד את הרצון הזה. יכולת אלוקית זו היא ההופכת את האדם לנזר הבריאה, מרוממת אותו מעל כל היצורים ונותנת לו מעמד מעל לטבע.

 

לעיתים קרובות נשאל בעל תשובה את השאלה המסקרנת, מה הביא אותו לתפנית בחייו. ישנם מקרים בהם השאלה נותרת ללא מענה המשביע את רצונו של המראיין. ‘רציתי, וזהו!’ אומר בעל התשובה. המראיין הבלתי מרוצה מהתשובה הנראית לו כהתחמקות, דומה הוא לאותו ילד השואל מה היה לפני הבריאה.

 

כוח הרצון העומד ביסודה של התשובה אינו כפוף לחוק הסיבתיות. יכול הוא לרצות מבלי כל סיבה המביאה אותו לרצון הזה. קשה, או בלתי אפשרי, להגיוננו לעכל זאת, ועם זא לא רק שניסיון חיינו מעיד על יכולת מופלאה ובלתי טבעית זו, אלא שהעולם כולו מכיר בכך כאשר מדובר באחריות המשפטית של כל אדם למעשיו.

 

נניח שרוצח עומד למשפט. הבה נתאר לעצמנו שסנגורו הממולח יפרוש לפני השופטים יריעה של בית הרוס, חינוך גרוע, סביבה לא מוסרית ועוד גורמים מגורמים שונים שהביאו את הנאשם לעשות מה שעשה. בשל כל הנסיבות הנ"ל ידרוש הסנגור מבית המשפט להכריז על מרשו בלתי אשם ולשחררו לאלתר. הן לצחוק יהיה סנגור זה בעיני כל שופט בכל העולם כולו.

 

כל אדם הגיוני מבין שהאדם נושא באחריות למעשיו מעבר לכל גורם העלול להיות סיבה למה שעשה. אין, ולא יתכנו, סיבות הקובעות בעצמן בצורה החלטית את מעשיו של האדם. בין הסיבות לבין המעשה ניצב האדם עם כושר החלטה ורצון, והוא הנושא באחריות לכל מעשה שעשה. נסיבות יכולות רק להקל על פסק דינו אבל לא לפוטרו מאחריות.

 

גישה זו היא משותפת לכל העולם התרבותי המעידה על כך שהכל, ללא יוצא מן הכלל, מאמינים ביכולתו של האדם לבחור, מבלי להיות כפוף למערך הגורמים והנסיבות שבהם הוא נתון. מודים הם באותו כוח לא טבעי של האדם, אשר בניגוד לכל הברואים כולם, החי והדומם, ריבוני הוא להתעלות מעל לטבע ולהחליט בכוח רצונו על בחירתו, ללא כל כניעה לשום סיבה שהיא.

 

כך מהווה כוח הרצון של האדם טריטוריה עצמאית, עליה אינו חל חוק סיבה-תוצאה השולט על כל המציאות. יכולת על טבעית זו היא המטילה על האדם את האחריות למעשיו ולמחדליו.

 

רצון-ללא-סיבה זה של האדם, האם הוא כוח פרוע העלול לפעול לכל כיוון ללא כל סיבה מכוונת כל שהיא? קצת מפחיד לחשוב על כך.

 

אבל, אל דאגה. ממרומי נשמתו הקדושה, כמו ממגדלור, מנצנץ אור ומקרין על רוחו ונפשו של כל אדם. אין האור כופה את עצמו. הוא מהווה רק תזכורת על הטוב והישר, על הנכון והצודק, על האמיתי והקדוש, על השמים הפרושים מעל ועל הרקיע מעל רקיע אשר שם מקור מחצבתו העליון של האדם.

 

אוצר יש לו לקב"ה בו אוסף הוא סגולות יקרות המציאות. כשם שאדם אינו אוסף באוצרו מה שבהישג ידו, כך הקב"ה, להבדיל, אוסף רק מה שאין בידו לעשות. הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. אותן החלטות רצון, אותן בחירות מופלאות, אשר שום סיבה לא כפתה אותן ואשר באו מרצונו החופשי והריבוני של האדם אשר חנן אותו ה’ עם בריאתו, את אלה אוסף לו הקב"ה כאוצר יקר מכל יקר, ורק אותן יש לו מכל עולמו.

 

מה נפלא יהיה אם ידע ויבין האדם עצמו את יכולת הפלאים העל טבעית הזו הנתונה בידו ואת מה שאפשר להשיג בעזרתה, אשר בה ורק בה ניתן ביטוי להיותו יצור עליון הנקרא אדם.

 

 

(מתוך "בעין יהודית" מאת המחבר)