כמה קטן, ככה גדול!

כשאלול בשטח, זאת בעצם תזכורת לאחת המשימות החשובות שבאה עם החודש הזה – להכין את עצמנו לרגע האדיר והמעצים, ליום הדין הגדול לפני מלך מלכי המלכים – ראש  השנה. ומי הוא זה שיכול להעז ולהרשות לעצמו להשאיר, אפילו במחשבה, עקבות של גאווה כשהוא עומד לפני המלך? אנחנו חייבים למצוא טיפה של ענווה בעצמנו…
 
הצעד הראשון שלנו הוא לזהות את הקטנות שלנו, את היכולות המאוד מוגבלות שלנו בהשוואה לבורא עולם. כולנו מודעים היטב לכמה אנו קטנים לעומת האוקיינוס הגדול או ההרים הכי גבוהים בעולם, נכון? ואפילו הם – האוקיינוס הגדול וההרים הכי גבוהים בעולם – קטנים מאוד לעומת כדור הארץ. וכדור הארץ בעצמו, כמה הוא קטן לעומת מערכת השמש? והשמש עצמה, על כל המערכת שלה, כמה היא קטנה לעומת היקום כולו? הגלקסיות כולן לעומת בורא עולם? מי יכול לתאר בכלל את העוצמה והענקיות האינסופית של בורא עולם?
 
מאמרים נוספים בנושא:
א,ב,ג, או ש,ת,ר?
האגו יוצא מהכלים
לוותר  בלי כאב
 
זו סיבה מספיק טובה לומר לעצמנו שוב ושוב, "אני מה זה קטן, בריה קטנה שבורא עולם ברא, לא יותר מזה. אה… ואני לא אלוקים!"
 
אבל היצר הרע, הנחש הקדמוני שטבוע בכל אחד מאיתנו, זה שפיתה את אדם וחוה בעזרת רעל הגאווה שהחדיר בהם, גורם לאדם לשכוח את הגודל האמיתי שלו, בעיקר מול בורא עולם.
 
בכל פעם שאדם חושב שהוא זה שמנהל את העולם, או שהוא יכול לשלוט בצורה בלעדית על החיים שלו או של אחרים, זה סימן מובהק לכך שרעל הגאווה מבעבע בתוכו במלוא העוצמה. וגם סימן לכך שהוא שכח שהוא קטן וחסר אונים בלי עזרתו של בורא עולם.
 
ענווה אמיתית קשורה למחשבות, לדיבורים ולמעשים של האדם על בורא עולם. הוא קורא לבורא עולם בשמו, מחפש אותו, מבקש את עזרתו, יודע בידיעה ברורה שלמה ואמיתית שהוא לא יכול לעשות שום דבר בלי ההשגחה של בורא עולם, בלי התמיכה שלו. אדם כזה זוכה לקשר אמיתי עם בוראו, כי דרך הענווה הוא נהיה חלק בלתי נפרד מבורא עולם. והקב"ה שמח להדריך ולכוון אותו בדרכו, להראות לו את הדרך הנכונה בה יצעד, את מה שהוא צריך לעשות ולהשיג בעולם הזה. אלה חיים של אמונה. הצעד הראשון להשגת הענווה הוא – לדעת שאני שום דבר בלעדי הבורא! ואין לי שום דבר בלעדיו! ובורא העולם הוא מי שמנהל את העולם, לא אני! וכשמשיגים את הצעד הזה, השגת הצעדים הבאים תהיה קלה ונעימה.
 
אם נתבונן במבט קרוב על החיים, נגלה שדברים רבים הם הרבה מעבר לשליטה שלנו. חז"ל מלמדים אותנו שילדים, פרנסה ואריכות ימים הם דברים שמוקצבים על ידי בורא עולם, ולא תוצאה של שום השתדלות מצידנו. לא אנחנו החלטנו מי יהיו ההורים שלנו ובאיזה בית נגדל. לא אנחנו החלטנו אם נגדל כילדים יחידים או במשפחה ברוכת ילדים. לא אנחנו החלטנו אם נהיה בריאים או חלילה חולים, עניים או עשירים, ישראלים או אמריקאים… אז מאיפה אנשים מקבלים את הרעיונות האלה שהם מנהלים את העולם אם על הדברים הבסיסיים הם לא שולטים או מחליטים?!? חז"ל מלמדים אותנו שבורא העולם הוא קובע ומחליט הכל בשבילנו חוץ מדבר אחד – יראת שמים. "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". אדם יכול להחליט שבורא עולם הוא האלוקים, ואז יהיה לו קל יותר להכניע עצמו בפניו. או להמשיך להיות עקשן ולחשוב שהוא ברא את עולם והוא מי שמנהל אותו.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
לוותר כדי לתת
שום דבר בלעדיו
מי המלך?
 
עם מבט קרוב יותר, אפילו הדברים שנראים כביכול תחת השליטה שלנו הם לא באמת בשליטה שלנו. למשל, נניח שאדם עושה הכל לשמור על הבריאות שלו – עושה כושר, דואג לתזונה בריאה, לא מעשן ולא שותה. ופתאום, יום אחד, הוא מוצא את עצמו מתמודד עם מחלה חשוכת מרפא. הוא מסתכל סביבו ורואה אנשים שסגנון חייהם רחוק מאוד מזה שלו – הם שותים, מעשנים, אפילו עם משקל עודף, אבל חיים בלי מחלות ואפילו מאריכים ימים.
 
ויש אדם מוכשר ומוצלח, חכם ועשיר, אבל הפסיד את כל כספו בהשקעה איומה בבורסה או בגלל התרסקות הנדל"ן. ולעומתו, אדם פשוט וממוצע, לא מוכשר כמו הראשון גם לא מי יודע מה חכם יכול להרוויח הרבה מאוד כסף תוך זמן קצר.
 
דוגמאות אלה, ועוד רבות, מראות לנו כמה קטנים אנחנו. לא שולטים ולא קובעים. זכירת הקטנות והאפסיות תסייע לנו לטפח את מידת הענווה, שמביאה איתה הצלחה אדירה בחיים.
 
רבי  נחמן מברסלב מלמד אותנו שאמונה היא תוצאה של אמת (ליקוטי מוהר"ן א, ז). ברגע שאדם לומד ומכיר את האמת – שהוא כלום בלעדי הבורא ושהקב"ה הוא הזן ומפרנס אותו, הוא המחיה אותו, הוא הכל בכל רגע בחייו, הוא מי שהעניק ומעניק לו כוחות, יכולות וכישרונות – רק אז הוא יכול ללמוד אמונה מהי.
 
וכל זמן שהוא לא מודע לעובדה הזו, ולומד לחיות איתה באהבה ובשלום, ושבסדר הבריאה הוא נברא אחרי היתוש! הוא חשוף לכניעה מול פיתויי הגאווה והמיתוס השקרי שהוא בשליטה והוא השולט על חייו, דבר שרק מרחיק אותו מהאמונה.
 
כשאדם מודע לגודל האמיתי שלו, למוגבלות שלו, לחוסר היכולת שלו לעשות שום צעד בלי ההשגחה והעזרה האלוקית – הוא זוכה לאמונה. וברגע שמשיגים את האמונה היקרה הזו, דלתות השפע והברכות כולן נפתחות בפנינו.
 
עם הענווה, ידיעת הקטנות והאפסיות שלנו, באה הגדולה. כמה קטנים, ככה גדולים!