לא גיבורי על

פסח כבר נושף בעורף. האובך והקור שליוו את הימים האחרונים קצת הסתירו את האביב הפורח והחגיגי שכולנו מייחלים ומצפים לו. אבל יש משהו שאף פעם לא ייקחו מאיתנו – את ריח הצבע הנודף מהבתים בלילות, את רעש השיפוצים של השכנים… כן, כל אלה אומרים לנו – פסח כאן, ועוד איך שהוא כאן.
 
השנה, תודה לא-ל, התפללתי שאזכה לקבל את פסח מתוך שמחה ושלמות פנימית נטולת לחצים.
 
איך באמת עושים את זה?
 
כמו שאתם יודעים, הזמן קצר והמלאכה מרובה. במהלך כל השנה מצטברים במגירות עוד יצירות של הילדים, כלי מטבח שלא משתמשים בהם, בגדים שכבר עשו את שלהם, והרשימה שלי עוד ארוכה. הרב שלום ארוש, לפני כל חג מקדים לתת שיעורי הכנה איך באמת אפשר לזכות במתנות הרוחניות של כל חג, ממש כמו בימים ההם אבל בזמן הזה. והדבר המדהים הוא, שהרב מסביר לפרטי פרטים איך מגיעים לזה ושהכל בעצם תלוי בהכנה שלנו. למשל, בפורים האחרון הוא אמר שעדיף להכין את משלוחי המנות מבעוד מועד ולחלק אותם הכי מוקדם שאפשר, כדי שהיום יהיה פנוי להרבה תפילות. כמובן שהיו עוד המון עצות מעשיות ומסייעות.
 
מכיוון שיש לי הרבה עבודה בבית ונטייה לדחות דברים עד לרגע האחרון, עם התירוץ השחוק שאני מספיקה יותר כשאני בלחץ (שזה אמנם נכון אבל בעיקר מעיק על הסובבים אותי…) החלטתי השנה שאני רוצה ליהנות גם מתהליך ההתחדשות והניקיון של הבית, ובאמת להסתכל על כל שינוי בבית מבחינה רוחנית וגשמית, ולנסות לנצל את מה שהימים האלה מציעים לנו.
 
נכון, לא תמיד הכל הולך לפי התוכניות. הבית על גלגלים, השולחן עמוס בדברים, ואי סדר שגורם לי בעיקר לאי סדר בראש, במחשבות שלי. אני מחכה לפגישה עם אבא, לישוב הדעת היומי שגם הוא בושש וממאן להגיע בתירוצים של 'אין זמן', 'צריך להספיק מלא דברים'… אתם מבינים? זה מה שקורה כשהמחשבות לא מאורגנות.
 
הרגשתי שממש קשה לי, ואת זה הרגשתי את זה עמוק בלב. אני באמת משתדלת לא לוותר לעצמי. אדרבה, אם יש משהו שאני כל כך רוצה זה רק לעשות ליצר הרע את החיים הכי קשים שאפשר, ועם כל הבלגאן בבית לעצור הכל ולעשות את ההתבודדות שאני כל כך מחכה לה.
 
אז ישבתי בסלון ובהיתי בשולחן של פינת האוכל העמוס בשקיות, ניירות וכלים שמחכים לישועה, שמישהו יארגן וישים אותם במקום בו הם צריכים להיות. העבודה קשה לי. קשה לי למיין, לדעת איפה לאחסן כל דבר. אחרי הכל, אנחנו לא חיים בשום קטלוג שעושה את החיים קלים… אבל הבנתי שבכל קושי כזה טמון מסר אדיר מבורא עולם. הבנתי שכך אני לפעמים צוברת הרבה רגשות ומחשבות שמונחות בלב, וכשאני מגיעה להתבודדות קשה לי להוציא כל דבר במקום וברגע שהוא צריך לצאת. ובכלל, הרבה מה לומר לא יכולתי וגם לא היה לי. באותה התבודדות פשוט שתקתי. פעם ראשונה שעשיתי התבודדות בשתיקה (גם זו התבודדות, שלא תטעו). כמו שיש עומס בעבודה ועושים הפסקה כדי להתחדש, זה מה שקרה לי עם השקט המלא עוצמה, שאט אט התווספה לו מילה ועוד מילה, שמילאו את השעה ורוקנו לי את הלב והראש העמוסים לעייפה.
 
באותו יום קיבלתי הרבה כוח משעת ההתבודדות הזו. העשייה שבאה בעקבותיה הייתה הרבה יותר טובה ומלאה בעזרה משמים. תודה רבה לך אבא!
 
כן, אנחנו חייבים לזכור שאנחנו לא מושלמים. אנחנו לא גיבורי על מדומיינים. גם בדברים הכל כך רגילים צריך לבקש עזרה מאבא. אנחנו לא איזה 'סופר-הירו' מאיזה סרט הוליוודי. על הכל צריך להתפלל. כן, גם על התפילה, על שעת ההתבודדות שתהיה מלאה במילים, בדיבורים הראויים והנכונים.