לא רוצים לישון

בפועל, זה ריטואל קבוע שחוזר על
עצמו כמעט מדי ערב. אבל כדאי מאוד,
כך אומרים המומחים, לא לוותר על שעות
השינה שהילדים זקוקים להן. סבלנות,
היא מילת המפתח וצריך להצטייד בה,
וכמה שיותר!

ילדים לא אוהבים לישון, במיוחד בשעה מוקדמת. זאת עובדה.

הסיבות לכך הן מגוונות, ולכן חשובה תגובת ההורים. אצל מרבית הילדים הסיבה היא טבעית ומובנת במיוחד כאשר החדר חשוך, לילה, ובחושך אין אבא ואמא, והעולם "נעלם" והדמיון הפורה של הילד מוליך אותו למחוזות מפחידים. השיטה הטובה ביותר היא ללא ספק – להרגיע, ללטף, לספר סיפור ואולי לשיר שיר ערש לילדים הקטנים ולקרוא איתם קריאת שמע.

"לא פעם אני שוכת לנוח מעט אחרי שהילדים נרדמו. השעה עדיין מוקדמת ועבודה רבה לפני, אך אני מוכרחה לתפוס מעט מנוחה עם תום הקרב הגדול, שבודאי מוכר לכולנו. עוצמת עיניים מותשת ומנסה להעביר אל מול עיניי את המערכה בביתנו", מתארת אמו של יוסי. "מה בסך הכל רציתי? שהם ילכו לישון בזמן כדי שיקומו למחרת רעננים ובזמן"…

בפועל, זה ריטואל קבוע שחוזר על עצמו כמעט מדי ערב. מתברר שארוכה הדרך לתנומת הילדים. כל אמא מכירה את תמונת המצב הבאה: "חמוד, לך לישון". "אבל אמא אני צמא". "הרגע שתית". "נכון, אבל אני שוב צמא"… ואם החמוד מבקש, אז מביאים להוד מעלתו כוס מים. הוא שותה ואז… הולך לשידת המשחקים ומוציא משם את הלגו ושוקע לו בבניית טירת פאר… ושוב חוזרים למצב של דיאלוג, רק שהפעם נוספים תירוצים שונים מ"אבל אני שוב צמא", כמו: "למה אפרת לא ישנה?". "כי היא גדולה ממך"… או שפתאום מאוד מאוד חשוב לו לספר לך את מה שהוא חווה במגרש המשחקים, למרות שסיפר לך כאשר חזר הביתה, וגם לאבא, וגם לאפרת…

גם כאשר הילד כבר נרדם, קורה לא פעם שהוא מתעורר באמצע הלילה ודורש לשתות. אין ספק שזהו הרגל לא רצוי מכל בחינה, וחשוב שלא להרגילו לשתות באמצע השינה, שכן אם הוא יתרגל לכך יהיה לו קשה להיגמל מזה.

חשוב מאוד למצוא את הדרך המתאימה, ומכל מקום חשוב מאוד לעמוד על כך ולא לוותר. ויתור גורר ויתור, ומאידך עמידה על שלכם תביא לכך, שבסופו של דבר הילד ייכנס למשטר של שינה בזמן, אם כי הדבר ידרוש מההורים זמן, סבלנות וסובלנות.

ישנם ילדים שאינם ששים לישון, ודוחים את השינה באמתלאות שונות. לא פעם שומעים הורים שמסבירים את התופעה הזו ב"כנראה שהילד לא זקוק לשעות שינה רבות, בגלל האופי הסוער שלו". אולם, לדברי ד"ר ספוק אין לזלזל בשינה של הילד, והסברה שהילד מסתפק בגלל טבעו הסוער בשעות שינה מועטות אינה נכונה. חשוב לעשות הכל כדי שהילד יישן את מכסת השעות המתאימה לו – עם אווירה רגועה, מניעת לחץ ומתחים, שיר ערש, ליטוף ונשיקת לילה טוב, הימנעות מסיפורים עצובים ומפחידים וקריאת שמע ביחד עם הילד. כל אלה יהוו גורם מסייע לשינה רגועה יותר וארוכה. יכול להיות שזה לא יצליח היום ומחר, אך שווה להצטייד בסבלנות רבה.

בעיה לא פחות קשה הם נדודי השינה של הילדים או אפילו התינוקות, אשר מתעוררים בלילה פעם אחר פעם, בוכים, נרדמים, ושוב מתעוררים. הסבל הוא בהחלט כפול – סבל לתינוק וסבל להורים ששנתם מופרעת.

"אחד השלבים בשינה מכונה ‘שנת החלום’", כך מסביר ד"ר אשכנזי מומחה לחקר השינה, "זהו מצב של ריצוד עיניים, התעוררות המוח, הלב ומערכת העצבים. במצב זה השינה קלה יותר, והילד מתעורר בקלות מרחשים בסביבתו באמצע החלום". לדבריו, תינוק ישן שנת חלום בחודשי חייו הראשונים, לא כל התינוקות אמנם, אך האחוז הוא גבוה: 51% לעומת אחוז שנת החלום אצל מבוגרים שאינו עולה על 20%-25% בלבד. הילד בשנתו הראשונה נכנס מיד עם הירדמו לשנת החלום, להבדיל מהמבוגר הישן 90 דקות בטרם יעבור לשנת החלום.

כפי הנראה, זקוק הילד המתמודד עם העולם להרבה שנת חלום. יתכן שכך מתכונן המוח לחיים הממשיים, וכך עוברים הילדים הישנים מצבים של חרדה, סיוטים ואפילו חלומות זוועה. כל זה קורה להם בשלב ריצוד העיניים. הילד מתיישב לפעמים על המיטה. מצב זה יכול להתרחש עד גיל 15. עיניו אדומות ופתוחות לעיתים מביעות פחד. בבוקר, כששואלים את הילד מה הפחיד אותו, הוא יכול לספר על אירועים קשים שקרו לו כמובן בחלום…

לא פעם קורה שהילד נתון בחרדה עמוקה, אך הוא אינו ערני והכל נראה כמתוך שינה. ישנם הורים הנוטים להעיר את הילד כדי להוציאו ממצב זה. ד"ר אשכנזי אינו ממליץ להעירו, אלא להשכיבו במיטה שימשיך לישון. "מה שמעניין הוא, שיהיו הורים שימצאו כי שנת הלילה המופרעת ומלאת החרדות היא קשה ביותר. הילד שהתעורר מתוך סיוט חושש מפני השינה, שמא יחזור הסיוט ומכאן שאין להעירו".

בכל גיל מתעוררים ילדים משנתם, אפילו ילדים בשנתם הראשונה. יש המתעוררים בבכי. מצד שני ישנם תינוקות (שמתחשבים כנראה בהוריהם) ומתעוררים מהשינה אך שוכבים שקטים. ישנם ילדים המתעוררים, מתיישבים, מטיילים מעט בחדר, ובמקרים קיצוניים אף מנסים לצאת החוצה. אלו ילדים סהרוריים. במקרה זה רצוי להוציא את המפתח מהדלת הראשית. כל אדם, ילד או מבוגר, חולם לעיתים שהוא טס, מרחף, מצוי בקצהו של גג גבוה, עובר על פני גשרים. כל הפעילות הזאת נעשית, כמובן במיטה תוך כדי שינה.

"זה קורה", מסביר ד"ר אשכנזי, "בשל מנגנון נפלא שבגוף האדם. מערכת השרירים רפויה בזמן החלום, ואינה קשורה למתרחש במוח. כך מעכבת מערכת השרירים את פעולת הקימה מהמיטה, וצריך להודות על כך לבורא עולם, שכן רק הודות לכך ההורים לא מוצאים את ילדיהם החולים ישנים בבוקר על המדרכות, והם ממשיכים לישון ולחלום. אך כאשר המנגנון הנזכר לעיל פגוע באופן כלשהו, מסוגל הילד החולם לשבת, לקום תוך כדי שינה. בדרך כלל אין הדבר מעיד על פגיעה נפשית, אך יש לשמור על הילד המהלך בשנתו לבל יינזק".

ישנם ילדים בגילאים 1-3 שמתקשים להירדם, ואף מתעוררים בלילה. ילדים אלה סובלים מחרדת נטישה. הם חוששים שהם ייעזבו על ידי הוריהם, ולכן הם נצמדים למוצץ, לדובון, לאצבע או לחפצים מוכרים ובטוחים. ילדים בגילאי 4-6 מפחדים להירדם. הם מפחדים מהחושך, מחיות שאולי סיפרו להם בסיפור. הם מפחדים מחלום בלהות שחלו ומפחדים שחלום זה ישוב אליהם.

הפסיכולוגית ד"ר מרקוביץ טוענת שכאשר הילד שרוי בחושך, נראה לו כאילו נעלם העולם כולו ועמו, כמובן גם הוריו. אין פלא שהוא חרד. לכן, כדאי ורצוי להשאיר אור זעיר, המעניק תחושת ביטחון לילד. האור גם מסייע לגרש את החיות או הדמויות המפחידות שהילד מדמיין בחושך. תגובה מזלזלת כמו "אל תדבר שטויות" תציג תוצאה הפוכה. אם מבקשים להרגיע את הילד, יש לשתף עמו פעולה. צריך פשוט לקחת מקל ו"לגרש" את החיות.

הפחד מפני השינה, מכל הסיבות או בשל הרצון הטבעי להיות עם ההורים, מביא לא אחת את הילד אל מיטת ההורים. לא תמיד שומעים ההורים את טפטוף רגליו הקטנטנות של הילד, המשתחל לו להנאתו אל מיטת ההורים, וישן בחסות החום והביטחון.

אנשי חינוך, פסיכולוגים ורופאי ילדים שוללים תופעה זו מכל וכל. לדעתם השלמת ההורה בחלוקת מיטתו עם הילד אינה נכונה – הן מבחינת ההתפתחות והן מבחינת החינוך לעצמאות. אז מה עושים? ד"ר ספוק מציע להחזיר את הילד למיטתו מיד, ולדחות את ההסברים להזדמנות אחרת. אמרו לילד כי לכל אחד יש מיטה, ועליו לישון במיטה שלו. כמובן שאין להשאיר את הילד לבדו במיטה, כי אז ימצא את הדרך בחזרה למיטת ההורים. יש לשבת לידו, לספר לו סיפור מרגיע, ללטפו ולהרדימו ורק אז לחזור לישון. קל אולי להמליץ על כך, קשה יותר לבצע, אך אין ברירה. אם ההורים מחליטים שמקומו של הילד במיטתו, עליהם להיות עקביים וחזקים, והעיקר לא לוותר. כניעה אחת או שתיים והחינוך לשינה במיטתו ילך לאיבוד. רק אם ההורים חזקים, כדאי להמשיך במשימה עד הסוף ללא מעידה.

כדאי להורים לעשות זאת בשילוב הסבר מתאים לילד הקטן, ליטוף וחיבוק ואפילו מילות חיבה כמו: "אנו אוהבים אותך מאוד, אך יותר נעים גם לנו וגם לך שתישן במיטה שלך, ואנו שומרים עליך מהחדר שלנו". חלק מההורים בודאי מרים גבה בטענה ש’הרי כאשר הילד מגיע למיטה שלנו אנו עייפים, ולעיתים אף לא חשים בילד המתכרבל לידינו’, אז אם החלטתם לתת לו לישון במיטה שלכם, זו ההחלטה שלכם, אך אם אתם עומדים על כך שהילד צריך לישון במיטה שלו, ואתם מחליטים לגמול אותו משינה במיטה שלכם, יש ללכת עם זה עד הסוף. הילד יבכה, יתחנן, אבל אין לוותר כי בסך הכל זה גם לטובתו.

והכי חשוב, שתהיה לכולנו שינה טובה ובריאה.

(באדיבות "עת לחשוב" כתב עת לחשיבה יהודית)