לברוח מהמטריקס

שנים הייתי לכודה בתוך המטריקס,
שקועה עמוק בכל התכתיבים והחוקים
שלו. רחלי רקלס על הבריחה הגדולה
וחמשת הצעדים אל החופש.
 
 
יש לי וידוי קטן.
 
בימים ההם, הימים בהם רבצתי על הכורסה וצפיתי בלי סוף בטלוויזיה, יותר נכון בערוץ הסרטים, המטריקס היה בין חמשת המועדפים עלי, למרות שאף פעם לא יכולתי להצביע במדויק על ארבעת הנוספים… בכל אופן, זה משל טוב לחיים, כי אם נתבונן על זה נגלה שבאמת חיינו כמו במטריקס.
 
היהדות אומרת לנו במקומות רבים שהחיים שלנו כאן עלי אדמות הם כמו אשליה. אם ראיתם את "המטריקס" אז אתם בטח זוכרים את הסצנה שהבוגד (לא זוכרת את שמו) יושב במסעדה מפוארת עם הסוכן סמית' ונהנה מהסטייק העסיסי שלו.
 
באותה סצנה הוא אמר, עד כמה שזכור לי, "אני יודע שהסטייק הזה לא קיים, אבל כשאני מכניס אותו לפה שלי המטריקס אומר למוח שלי שהוא עסיסי וטעים".
 
מאמרים נוספים בנושא:
שטפו לכם ת'מוח
אגודלים  מכורים
יש חיים אחרי  הפרה
 
בוגד היה מנהיג המשחק כי הוא ידע שהוא חי באשליה. אבל מה איתנו? כמה אנשים באמת יודעים שהעולם הזה הוא עולם של שקר? ומה זה אומר לחיות בעולם של שקרים?
 
בואו נחשוב על זה. איך נראה יום טיפוסי שלנו? קמים בבוקר, לוקחים את הילדים לבית הספר, הולכים לעבודה. אוספים את הילדים מבית הספר, מכינים איתם שיעורי בית, מכינים ארוחת ערב, מתכוננים לשינה, צועקים, רבים, מארגנים קצת את הבית, רואים קצת טלוויזיה, אופסס… שכחתם לאכול משהו? אחרי יום מתיש כזה אתם גוררים את עצמכם למיטה, רוצים לישון קצת עד ליום הבא. למחרת, אתם נמצאים בדיוק באותו מסלול של אתמול ושלשום ולפני שנה.
 
דבר ראשון, אם אתם לא חיים עם מטרה נעלה וגבוהה בחיים שלכם, אז אם תרצו או לא, אתם שקועים עמוק בעולם השקרים. כל הפעולות שלכם, במודע או שלא, מובילות אתכם עוד יותר למטה, עמוק בתוך המטריקס של הגשמיות.
 
לכן הצעד הראשון לברוח מהמטריקס הוא לשאול את עצמכם: בשביל מה אני חי? מהי מהטרה שלי?
 
אם גיליתם שאתם חיים כדי לתמוך ולפרנס את עולם האשליות שלכם – עולם של סטייקים עסיסיים במסעדות גורמה וקניית מותגים, מזל טוב! אתם מכורים למטריקס. זאת האמת. בית החלומות עם הבריכה הוא באמת נחמד, אבל בעולם האמת הוא לא קיים!
 
הצעד השני לברוח מהמטריקס הוא לשאול את עצמכם: איך עולם השקרים לוכד אותי?
 
למטריקס יש ארסנל נשקים הרסניים מאוד, דרכים מפתות לשאוב לתוכו אנשים. המדיה על כל גווניה וערוציה – פייסבוק, אינטרנט, אייפון, אייפד ושות', כל המסכים למיניהם, שקובעים לנו ולילדים שלנו סטנדרטים חברתיים שלא קשורים לנשמה שלנו, ליהדות שלנו. הם גורמים לנו לחיות בתוך תוכנו עם עצמנו על כף יד או מול המסך, מכונסים בתוך מכשיר שגונב לנו את החיים, את הזמן והקשר שלנו עם המשפחה, עם עצמנו, ובעיקר עם בורא עולם. אלה מכשירים שגורמים לנו לחיות בתחרות והשוואות אינסופיות – בין אם בסרטים, פרסומות וכדומה.
 
הצעד השלישי לברוח מהמטריקס הוא לשאול את עצמכם: כמה זמן אני משקיע במכשירים האלה? האם אני צריך אותם בכלל? ומה הם תורמים לי?
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
השבט  האבוד
עבדים  בסטייל
המכורים
 
דבר נוסף שהמטריקס מכריח אותנו הוא, לפתח טעמים ורצונות לדברים שאולי לא היינו רוצים אותם בחיים שלנו, כמובן אם הייתה ניתנת לנו ההזדמנות לחופש אמיתי. למשל, סגנון חיים מסוים מוצג במטריקס כמטרה הנכספת של כל אדם – לחיות בדרך שהמטריקס מכתיב, כלומר החברה. לחיות כדי לעשות הרבה כסף, כדי ליהנות וליהנות ועוד פעם ליהנות… ורגע, ההנאה הזו עולה כסף, והרבה כסף בא עם לחץ והרבה מאוד הקרבה של שעות עבודה על חשבון הזמן עם המשפחה, וכל זה רק כדי לחיות בסגנון חיים לא לנו?!? רק בגלל שהחברה מכתיבה כך?!?
 
אפילו השגרה שלנו נשלטת על ידי המטריקס. אופנה היא אחד המועדפים עליו. לובשים בגדים מסוימים בגלל שזאת האופנה, בגלל שכ-ו-ל-ם מתלבשים כך, בגלל שזה מה שיש בחלון הראווה, בגלל שאיזה מעצב החליט כזה מה שנלבש הקיץ… תגידו, שמתם לב לעובדה שההיסטוריה חוזרת על עצמה, שהבגדים של שנות ה-80 חזרו לאופנה? מה החידוש שהמטריקס מציע לנו בתחום? שום דבר, כי אין חדש תחת השמש. למה אנחנו צריכים לצעוד כמו עדר כבשים אחרי טרנדים כאלה ואחרים?
 
הצעד הרביעי לברוח מהמטריקס הוא לשאול את עצמכם: כמה מהעבודה/מאמצים אני משקיע בחיים להשיג סגנון חיים מסוים שאני לא באמת יכול לחיות?
 
היצר הרע ממש לא שמח כשעושים רק חצי עבודה, אז הוא מחליט בשבילנו שאנחנו צריכים להיות מחוברים למטריקס מהרגע שאנחנו פוקחים את העיניים בבוקר ועד לרגע שאנחנו נרדמים. הבנתם למה אני מתכוונת, נכון? האייפון הנצחי. זה שאנחנו מחבקים אותו משל היה הדובי האהוב עלינו. כן, זה שאנחנו מעלים בעזרתו פוסטים בפייסבוק על כל פיפס שאנו עושים. "בדיוק סיימתי מקלחת", השורה המוחצת שכולם בעולם צריכים לדעת מתי התקלחתם. מאיפה הגיע הרעיון הזה של לחיות בתוך חלון ראווה? לספר ל-כ-ו-ל-ם מה קורה איתנו בכל רגע? איפה הפרטיות? ומי בכלל צריך 1257 "חברים"?
 
הצעד החמישי לברוח מהמטריקס הוא: להתנתק על מנת להתחבר! לדעת שאהבה אמיתית היא עם הלב ולא עם האגודל. לא כמות הלייקים שקיבלנו תעשה לנו את זה. וגם, שחברים אמיתיים הם חברים בשר ודם, לא דמות וירטואלית.
 
הרבה שנים חייתי בתוך המטריקס. ולמען הכנות, לא פעם נגררתי לתוכו מסיבה זו או אחרת. אבל באופן כללי, אני יכולה לומר בביטחון שאני באמת עושה כל מה שאני יכולה כדי להוציא את הדבר הזה מהראש שלי. החיים שלי בנקודה זו ממוקדים על דבר אחד – להתחבר לדבר האמיתי – לבורא העולם שהוא מקור כל החיים, לא אשליה ריקה מתוכן!
 
כי איך אומרות מילות השיר המפורסם שאהבתי לשמוע בשנות ה-90 (ואופסססס, לא זוכרת מי שר אותו…) "תשחררו את המוח, כל השאר כבר יזרום…"