למה קשה להתחתן?

מאחורי כל האגואיזם הזה, הקטנוניות

ושאר התכונות הפחות נעימות שמתגלות

בעולם הזה, חבויה נשמה טהורה – החצי

האמיתי. החכמה היא לדעת להתבונן

פנימה, להתעלם מהחיצוניות!

 

 

הסטטיסטיקה הישראלית מצביעה על כמיליון אנשים בטווח הגילאים 40-18 שאינם נשואים. מרביתם אכן רוצים להינשא אך לא מצליחים. מה הבעיה שלהם?

 

אנשים רבים העונים לשאלה הנ"ל מדקלמים את אמרת חז"ל הידועה: "קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף". רבים מאיתנו יכולים להעיד שמציאת בן זוג אכן קשה, יהיו כאלה שיוכלו לספר על הקושי של חברים וקרובי משפחה במציאת בן הזוג ועוד הרבה סיפורים. אבל נשאלת השאלה, למה בעצם השוו חז"ל את מציאת בן או בת הזוג כקריעת ים סוף? לא חסרים אתגרים שניתן להשוות אליהם את הזיווג כמו, להרים משא כבד או לחצוב באבן וכו'? השוואה מעין זו עלולה לייאש, שהרי קריעת ים סוף היא מעשה אלוקי, פלאי ונסי שאין ביכולת האדם לעשותו. אמנם כן, כשם שבורא עולם בקע את הים, כך הוא גם מזווג זיווגים, אבל הים לא נבקע עד שהעם עמד על שפת הים, וגרם לים להיבקע ולפלס את הדרך. מה היה הסוד?

 

התנאי של בורא עולם עם ים-סוף

 

חז"ל מסבירים את הפסוק "וישב הים לאיתנו" –דהיינו שב לתנאו, לתנאי שהתנה עימו בורא עולם בעת שברא אותו. כאשר נברא ים-סוף בששת ימי בראשית, התנה עימו הקב"ה: אני בורא אותך על מנת שבעוד 2400 שנה, כשיבואו ישראל ויבקשו לעבור כאן, יהיה עליך להיבקע. הים הסכים, אבל פנה בקושיה: כיצד אדע מיהם היהודים שאבקע לפניהם? לקח הקב"ה נשמה טהורה של יהודי כפי שהיא חצובה מתחת לכסא הכבוד, והראה לים-סוף: כך נראה יהודי!!! מיד אמר הים: בודאי, בשביל נשמה כזו אני בוקע כל ים שבעולם. לאחר שהסכים הים לתנאי זה נברא.

 

חלפו עברו להם 2400 שנה ועם ישראל הגיע אל שפת ים-סוף, לאחר מאות שנים של עבדות במצרים. הסיטואציה הייתה מביכה: הצהרותיו של משה על הגאולה ועל הארץ המובטחת נשמעו מופרכות, העם עמד כשמלפניו סוגר ים גועש, ומאחוריו שועטים המצרים. בייאוש רב, החלו ישראל להתכתש ביניהם על המעשה הנכון שיש לעשות. עם ישראל לא הצליח לזהות שום פתח של תקווה והצלה, ומצוקתם הייתה בולטת.

 

למה לא נפתח הים? האם הוא שכח את התנאי? אלא שבאותה שעה שעמדו ישראל על שפת הים בא הקב"ה אל הים והזכיר לו: הגיעה העת להיבקע! השיב הים: בשביל מי? ענה הקב"ה: בשביל עם ישראל! הנה, הם עומדים כאן. אולם, הים לא הצליח לזהות בקרב הציבור הגדול והנרגן את היהודי כפי שנראה לו בשעת התנית התנאי. הוא הביט על היהודים בעולם הזה – אנשים מדוכאים, ממורמרים וחסרי סבלנות שטבעו בבוץ הגלות ושקעו במ"ט שערי טומאה, ולא מצא בהם את הנשמה הטהורה שראה מתחת כסא הכבוד. אמר הים: לא, זה לא מה שראיתי, איני נבקע.

 

פתאום, "הים ראה – וינוס". חז"ל שאלו: "מה ראה הים?" ועונים: "את ארונו של יוסף ראה, ואם לא היה רואה את הארון לא היה נבקע". כאשר ראה הים את ארונו של יוסף הצדיק, או אז זיהה מיד את הנשמה היהודית האותנטית ומיד נסוג. זו הייתה מעלתו של יוסף, הוא אמנם זכור בעיקר כמלך במצרים אבל עד שהגיע למלכות ראה צרות רבות. זכותו של יוסף הייתה שעם כל הצרות שעבר נשאר איתן בצדקותו. יוסף הוא היחיד שנאמר עליו "צדיק". יוסף הוכיח שהצרות לא שברו אותו ולמרות כל המרורים שעבר, נשמתו לא נפגמה כהוא זה. לכן, ראה הים את ארונו של יוסף הצדיק ונבקע.

 

התבוננות פנימה

 

מציאת בן זוג היא כמו קריעת ים סוף. אישה ובעלה הם שני חצאים של נשמה אחת. כאשר מכריזים ארבעים יום קודם הלידה: "בת פלוני לפלוני", מראים לכל אחד מחצאי הנשמה את החצי השני שלו כדי שיראה את בן הזוג לעתיד. כל חצי רואה את החצי השני של הנשמה, ונעשה שמח ומאושר בגורלו הטוב. הנשמות יורדות לעולם הזה וחיות כל אחת בנפרד עד שהן נפגשות עם החצי השני שלהן. האישה מסתכלת על הגבר המיועד, משוחחת מעט, ומחליטה: לא, זה לא הוא. היא מעקמת פרצוף ומכריזה: אני לא מרגישה שזה זה! הגבר אף הוא, מביט במיועדת ומחליט: הדברים היפים שראיתי אצלה שם, לא קיימים כאן. זאת פשוט לא היא!

 

אלא, שמאחורי כל האגואיזם הזה, הקטנוניות ושאר התכונות הפחות נעימות שמתגלות בעולם הזה, חבויה נשמה טהורה – החצי האמיתי. החכמה היא לדעת להתבונן פנימה, להתעלם מהחיצוניות המטעה ולמצוא בפנים את האמת. סוד החיבור בין השניים הוא להבחין באור הזך, הבהיר והיקר שמקרינה הנשמה הפנימית. מה העיקר לחפש? את המידות הטובות, ולא צריך להתחכם הרבה ולבחון ולחקור יותר מדאי. אין צורך בחיפוש החצי – השני "המתאים" לדמיונות שווא המרחיקים את המטרה האמיתית, כי ככל שעובר הזמן העצבים נמרטים והשנים מתקדמות, ובלית ברירה "מתפשרים" על משהו. אולם כשלומדים לזהות את הטוהר של הנשמה, מבלי לחקור ולשאול ולבחון יותר מדאי, אז מתקיים: "הים ראה וינוס" והשניים הופכים לאחד!