מה יש לי ביד?
ואז הוא עצר, הזר המוזר, הסתובב לעבר הקהל ואמר: "עכשיו, עכשיו בואו ואראה לכם מה יש לי ביד!" הוא פתח אותה ו...
זה היה ביום שישי, באחד השווקים העמוסים בעיירה יהודית באירופה שלפני מאה או מאתיים שנים, כך מספר רבי נחמן מברסלב. שעות מעטות לפני כניסת השבת, כשכולם עסוקים בקניות ובהכנות האחרונות לפני שהשבת פורשת את כנפיה, זה קרה.
סוחר הדגים ועוזרו היו עסוקים עד מעל לראשם בניסיון לרצות את הקונות שביקשו כל אחת את הדג הטוב ביותר לשולחן השבת שלה. היה צריך לנקות, לחתוך ולעטוף, וכמובן, להתמודד עם הצעקות של הקונות שמזרזות אותם, כי עוד מעט שבת… ובאמצע הבלגאן בבוקר של יום שישי הוא הגיח משום מקום, אותו זר. הוא רץ לעבר דוכן הדגים, הניף את ידו למעלה כשאגרופו קפוץ כאילו החביא בידו את יהלום התקווה, כשהוא צועק "היי, חבר'ה! אף אחד לא יודע מה יש לי ביד, ואני גם לא מתכוון לגלות לכם!" והוא רץ…
עוזרו של סוחר הדגים השליך את הסכין בה ניקה את הדגים והחל לרדוף אחרי אותו זר. "רגע אחד, עצור" הוא צעק לעברו, "אתה חייב להראות לי מה יש לך ביד". גם הנשים היו סקרניות לגלות מה מחביא הזר בידו, לכן גם הן הצטרפו למרדף כשהזר בראש והעוזר אחריו. הסוחר, מרוב ייאוש, גם הוא יצא החוצה והחל לרדוף אחרי כל החבורה. איזו מהומה! הוא אפילו לא ידע מי שילמה ומי לא, למי שייך הדג הזה ולמי הדג ההוא, ושבת ממש כבר בפתח, עוד כמה שעות…
ואותו זר רץ לעבר חנותו של השוחט. שם, היו לפחות עשרים נשים שחיכו שהשוחט ישחט את העופות, והעוזר ימרוט את הנוצות. איזה מראה! תרנגולות מקרקרות, נוצות עפות, ועשרים נשים רבות מי הבאה בתור. השוחט ניסה להרגיע אותן ומיהר לחזור לעבודתו. ועכשיו, בתוך כל הבלגאן הזה של יום שישי בבוקר אותו זר מגיע וצועק: "היי, חבר'ה! אף אחד לא יודע מה יש לי ביד, ואני גם לא מתכוון לגלות לכם!" ואז, הוא רץ לרחוב הראשי של השוק כמו מטורף.
כשתרנגולות צורחות, וחלקן שחוטות, בכל פינה בחנות כשנוצות עפות באוויר, עוזר הקצב מניח את 'הקרב' של ערב שבת ורץ החוצה אחרי הזר וצועק, "הלו, חכה רגע. אתה חייב להראות לי מה יש לך ביד". תוך פחות מדקה גם הנשים יצאו החוצה, הסקרנות גברה עליהן והן החלו לרדוף אחרי העוזר שרדף אחרי הזר.
איזה בלגאן! כי עכשיו, אחרי הזר רודפים העוזר של סוחר הדגים, סוחר הדגים, עוזר הקצב, קרוב לחמישים נשים שצורחות, וגם הקצב שהצטרף תוך דקה-שתיים למרדף, גם כלבים וחתולים שהתקבצו מכל רחובות השוק, כולם כולם רודפים אחרי אותו זר, שלפעמים מביט לאחור ומקניט את הרודפים אחריו, "לא תגלו מה יש לי ביד!"…
וההמולה רק ממשיכה. הירקנים אף הם מצטרפים למרדף, עוזבים את הלקוחות, שאף הם מצטרפים להמולה. גם הסוחרים משאר החנויות והלקוחות, גם מכיני הנרות, ובעצם, כמעט כל מי שהיה בשוק, כולם בלי יוצא מן הכלל הצטרפו למהומה של אותו בוקר ביום שישי, שעות אחדות לפני כניסת השבת. מאות אנשים אם לא אלפים השתוקקו לגלות מה יש לאותו זר ביד.
וכשהזר הסתכל פעם נוספת לאחור, הוא חייך חיוך ערמומי מלא שיניים. כולם שכחו בכלל משבת, מהקניות, מהדגים והבשר. אף אישה לא זכרה שבעוד שעות בודדות בלבד היא אמורה להדליק את נרות השבת, לקבל את השבת בשמחה עם בית מלא בניחוח התבשילים שאולי לא יהיו מוכנים, של החלות שאולי לא יספיקו להיאפות. כל הדוכנים והחנויות בשוק היו ריקים מאדם, כולם התקבצו סביב אותו זר שעורר את סקרנותם של ההמון הרב.
ואז הוא עצר, הזר, הסתובב לעבר הקהל ואמר: "עכשיו, עכשיו בואו ואראה לכם מה יש לי ביד!" הוא פתח אותה ו… שום דבר. היד ריקה. "עבדתי עליכם, טיפשים שכמותכם"… וכשהוא שמח ומרוצה מ"עבודתו" הנפלאה הוא רץ ופשוט נעלם…
זה מה שסיפר רבי נחמן באותו יום על הזר. ואתם בטח הבנתם מי זה הזר המוזר הזה, הא? זה שעשה כזה בלגאן בשוק של אותה עיירה ביום שישי בבוקר שעות אחדות לפני כניסת השבת. כן, ניחשתם נכון. ואתם יודעים מה, הוא עדיין כאן, ממש איתנו, בינינו, תמיד מנסה להראות לנו שיש לו משהו מיוחד, יקר וחשוב בידיו. כך הוא מנסה לגרום לנו לשכוח לשם מה אנחנו כאן, מה רצינו לעשות ולאן פנינו מועדות. הוא רוצה שנבזבז את הזמן היקר של חיינו במרדפים אחרי ידו הריקה.
אבל אל תיתנו לו את התענוג הזה. בוא נפסיק לרדוף אחרי ידיים ריקות כבר עכשיו. אנחנו יכולים, אם רק נרצה, ובורא עולם ישמח לעזור לנו להתרחק מאותו זר, כי איך אבא ואמא לימדו אותנו, לזרים מוזרים ממש לא מתקרבים…
כי הזר הזה, הוא היצר הרע.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור