מכתב לבתי
בתי היקרה! בשנות הילדות יש נטייה לראות את המציאות ב"שחור ולבן". אם הצלחתי לגלות לך את גווני הביניים ויהיה לך המכתב הזה לנוחם, הרי באתי על סיפוקי.
לילדתי האהובה!
עכשיו שעת לילה מאוחרת ואת נמה את שנתך.
היום ביקשת ממני רשות להשתתף באירוע כל שהוא, ואני נאלצתי לסרב לך משיקולים שונים.
אני משער שהיית מאוכזבת, אולי עצובה…
אז החלטתי לכתוב לך סיפור. בסיפורים אני קצת יותר טוב…
פעם אחת היה מלך…
כך מתחילים כל הסיפורים.
אבל עכשיו את ילדה גדולה מדי להתחיל בסיפור שכזה, ולכן אספר לך סיפור המתאים לגילך.
פעם אחת היה מלך חכם שרצה לבחון מי מבין עבדיו הוא הנאמן לו בכל הלב, אך גם החכם מכולם.
לקח המלך את שלושת העבדים המוצלחים ביותר ופנה אליהם: "עבדי היקרים ברצוני להעמיד אתכם במבחן כדי לבחור מי מכם הנאמן לי ביותר. לצורך כך אעמיד אתכם בתוך ריבוע והאחד אשר לא תדרוך כף רגלו מחוץ לריבוע, יחשב אצלי כמסור בכל לב".
הסכימו העבדים בנפש חפצה.
למחרת קרא המלך לשלושת העבדים, ציווה להוריד את נעליהם וגרביהם ולקשור את עיניהם במטפחת. אחר הוכנסו כל אחד לחדר אחר. לאחר שעה קלה פתחו את עיניהם וגילו שהם עומדים במרכזו של ריבוע גדול המצוי באולם. עבר המלך מאולם לאולם ופקד על כל אחד משלושת עבדיו:
"אוסר אני עליך להוציא את כף רגלך מחוץ לריבוע, אבל דע לך עבדי החביב שאוהב אני יותר מכל את האבן היקרה מסוג אזמרגד ירוק".
המלך ומשרתיו נעלמו והותירו את העבדים לבדם כל אחד באולמו.
עמד הראשון והתבונן באולם המפואר שבו היה נתון. לפתע גילה שבמרחק שני מטר מהריבע שבו עמד מונח על הרצפה אזמרגד ירוק גדול ונוצץ. זכר את דברי המלך, שהוא חובב אבן טובה שכזו וביקש לצאת מהריבוע, אך נזכר מיד באיסור שהטיל עליו המלך לצאת מהריבוע ונשאר עומד על מקומו.
העבד השני גילה אף הוא אזמרגד ירוק וחשב שכנראה נפל בטעות מכיסו של אחד ממשרתי המלך. הוא החליט לצאת מהריבוע כי חשב, שהמלך לא יוכל לגלות לעולם שיצא מהריבוע כדי לקחת את האבן.
העבד השלישי גילה אף הוא את האבן היקרה, מה עשה בחכמתו, כדי לקיים את האיסור של המלך שלא תדרוך כף רגלו מחוץ לריבוע וגם לשמח את המלך באזמרגד?
היות שהיה יצירתי מאוד וספורטאי מוכשר, הפך את עצמו והחל להלך במקום על רגליו – על ידיו.
נטל את האזמרגד וחזר לריבוע.
לאחר שעה קלה נכנס המלך לעבד הראשון וציווה עליו להרים את כף רגלו הימנית. הציץ בה ואחר כך ביקש שירים את השמאלית. העבד לא הבין מה קורה כאן.
אמר לו המלך: "אתה אמנם לא יצאת מהריבוע אבל את החלק השני של בקשתי לא קיימת, שהרי אמרתי לך שאני אוהב אזמרגד ירוק. נכשלת במבחן!"
כשהגיע המלך אל העבד השני שש הלה לתת לו את האבן היקרה. שאל אותו המלך האם יצא מהריבוע. אבל אוי לאותה בושה – העבד שיקר לו…
כעס המלך וציוה עליו להרים את כף רגלו ולהסתכל עליה. העבד גילה להפתעתו שכף רגלו מוכתמת בצבע. עכשיו הבין מדוע ציווה המלך לקשור את עיניו ולהוריד את נעליו וגרביו. בזמן שהיו עיניו חסומות צבעו משרתי המלך את כל רצפת האולם פרט לריבוע, בצבע מיוחד שעכשיו היה מרוח על כף רגלו…
אמר לו המלך: "לא די שאתה הפרת את ציווי הרי גם שיקרת!" והענישו קשות.
העבד השלישי הגיב בשמחה בבוא המלך והגיש לו את האבן. כמובן שהמלך שאל אותו אם יצא מהריבוע והלה הכחיש. ציווה עליו המלך להראות לו את כפות רגליו ומצאן נקיות מכל צבע.
שאל המלך המופתע את העבד: "כיצד הגעת לאבן, הרי משרתי מרחו את רצפת האולם מסביב לריבוע בצבע?"
השיב העבד החכם בעיניים נוצצות: "כשראיתי את אבן האזמרגד הבנתי שהמלך טמן לנו פח. חשבתי מדוע ציווה לקשור את עיני ולהוריד את גרביי? והנה הגעתי למסקנה שמרחו צבע מיוחד על רצפת האולם בזמן שעיני היו סגורות ואם אלך להביא את האבן – כפות רגלי יוכתמו בצבע. התלבטתי כיצד יעלה בידי לקיים את שני הציוויים הסותרים של המלך? או אז עלה בי הרעיון – אלך על כפות ידי בעמידת ראש! הרי המלך אסר רק שכף רגלי לא תדרוך מחוץ לריבוע – אבל לא על כפות הידיים".
כך סיפר העבד בתרועת ניצחון.
המלך חייך בקורת רוח. היתה לו סיבה טובה להיות מרוצה.
כי האמת שהמלך רוצה אמנם עבדים נאמנים ומסורים, אבל מה מאוד ישמח כשהם יהיו גם יוזמים ויצירתיים, ובשעת המבחן מצליחים להסתדר ברוב חוכמה, ולבד.
להיות בתוך ה"ריבוע" ולהיות גם בחוץ!!!
הקונפליקט הזה שהציב המלך לעבדיו מלווה אותנו כהורים לאורך כל הדרך של חינוך הילדים.
מצד אחד ישנו הרצון שהילד ישאר בתוך המסגרת – "הריבוע" החמים של חיק המשפחה והקהילה. ילך בתלם ויהיה צייתן וממושמע ככל האפשר מתוך מגמה לשמור אותו מפני סכנות החיים.
מאידך גיסא השאיפה של ההורים, שבסוף המסלול החינוכי, הילד יגדל להיות איש עצמאי אשר עומד על דעתו ויודע "להסתדר" ולשרוד בנתיבות החיים העקלקלות תוך שהוא מנצל את המיומנות שהקנו לו בבית ובבית הספר…
ממילא, אנחנו הוריך, מהלכים כל הזמן על החבל הדק הזה בניסיון לנתב בין שתי השאיפות שנראות לכאורה כל כך סותרות…
בתי היקרה!
בשנות הילדות יש נטייה לראות את המציאות ב"שחור ולבן". אם הצלחתי לגלות לך את גווני הביניים ויהיה לך המכתב הזה לנוחם – הרי באתי על סיפוקי.
מאביך אוהבך ומוקירך!
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור