מנותקת

הזמן מתקדם, ולמרות שלא הייתי
'משתמשת כבדה' בניידים, זה הגיע
לנקודה שהתחלתי להרגיש קצת
אבודה בלי הנייד. אבל מה אנשים
עשו לפני שהמציאו את הנייד?!
 
 
גם לפני שהפכתי לדתייה 'כמו שצריך', תמיד שנאתי את הטכנולוגיה המודרנית המתקדמת. זה היה קצת מוזר, כי לפני כמה שנים הייתי מאותם אנשים עם גישה לאינטרנט נייד – בלפטופ ועוד.
 
היו לי את כל המכשירים האלה – כלומר, מחשבים עם גישה לכל מה שצריך אבל לצורך העבודה. אבל טלפון נייד? שנאתי את הרעיון שעומד מאחוריו. שנאתי את הרעיון, והעובדה, שאתה אף פעם לא יכול לברוח 'מאנשים', וש'אנשים' – ומי שלא יהיו – יכולים להתקשר אליך בכל שעה של היום ולצפות שתענה להם.
 
כשגרתי בלונדון לא היה לי טלפון נייד. אבל אחרי שעלינו לארץ, ואנשים אמרו לי שזה יכול לקחת זמן עד שאקבל קו טלפון משלי, בעלי ואני החלטנו לקנות טלפונים ניידים – לו ולי.
 
זה היה לפני קרוב לשבע שנים, ב-2005, אז האינטרנט לא היה נגיש וזמין בניידים כמו היום. גם לא טלוויזיה וסרטים בניידים, וגם לא אימייל. זה היה רק טלפון עם אפשרות להעביר הודעות.
 
גם כשקיבלתי את הנייד, שנאתי להשתמש בו. קראתי מאמרים רבים שסיפרו על גלי הקרינה שהדברים האלה מעבירים לראש של האנשים המשתמשים בהם, וכאדם שמשתדל להימנע מסכנות ככל האפשר, זה היה נראה לי טיפשי מאוד להחדיר כל מיני גלים לא רצויים למוח שלי ועוד עם הנייד.
 
אבל הזמן מתקדם, ולמרות שלא הייתי 'משתמשת כבדה' בניידים, זה הגיע לנקודה, לפני כמה שנים, שהתחלתי להרגיש קצת אבודה בלי הנייד. מה אעשה אם הרכב ייתקע ואצטרך להתקשר למישהו שיעזור לי? אולי הבנות לא ירגישו טוב ומבית הספר יאמרו לי לבוא לקחת אותם – איך אעשה את זה בלי הנייד? ואולי בעלי ירצה לשאול אותי שאלה דחופה?
 
שכחתי, שאיכשהו, אנשים היו מסתדרים בעבר מצוין בלי הטלפונים הניידים, הרבה לפני שמישהו חשב להמציא אותם. ושאיכשהו, אם נתקעתי בדרך ולא היה לי אחד כזה, הייתי בסדר גמור. אחרי הכל, אלוקים הוא זה שמנהל את העולם…
 
ואז הנייד האורגינאלי והפשוט הפסיק לעבוד, ובעלי ואני חזרנו לחנות בה קנינו אותו כדי שיחליפו למשהו זמני, עד שהאורגינאלי יתוקן. קיבלנו בחינם טלפון נייד עם טלוויזיה, גישה לאינטרנט, רדיו, אימייל ומצלמה. פרט למצלמה והטלפון, תודה לא-ל, לא השתמשתי בכל מה שהמכשיר הקטן הזה מציע.
 
אבל עדיין הייתי (וכך הרגשתי) הבעלים הגאים של משהו שאפשר לכנות אותו בשם "התגלמות הרוע הטכנולוגי".
 
את האמת, זה לא הרגיש כל כך נוח. ידעתי שיש טלפונים ניידים כשרים, אבל באותו זמן ניתקתי את האינטרנט בבית. וחוץ מזה, נייד 'מתוחכם' הוא דבר נפלא, זול ודרך טובה להיות בקשר עם חברים ומשפחה מעבר לים. ולא רק, בעלי שלח לי הודעה כל ערב והודיע לי מתי הוא מגיע הביתה.
 
או שאולי אנסח את זה כך, נפלתי למלכודת ההודעות ולא הייתי מוכנה להשתחרר ממנה.
 
אבל אז, לפני כשנה בערך, הבנות גילו את הטלפון מתוחכם הזה. ההבנה הטכנולוגית-אלקטרונית שלהן הובילה אותן לגלות את הסיסמא, איך למצוא את המשחקים ו…
 
אבל לפני שהגענו ל – 'ו…', ביקשתי מבעלי שיקנה לי טלפון אחר. את הטלפון הכי משעמם שהוא ימצא עם אפשרות לשלוח הודעות. הוא השיג לי אחד כזה, ואחד בשבילו.
 
כן, על הישנים-ישנים האלה הוא שילם הרבה כסף, כי בעולם של היום קשה יותר לעשות את הדבר הנכון מאשר את הלא נכון.
 
המצפון שלי חזר לישון.
 
עד לפני כחודשיים, בערך, שהתחלתי להרגיש לא בנוח עם המחשבה שאני לא באמת עושה את מה שגדולי הדור פסקו ודיברו עליו רבות.
 
ובמקביל, שמעתי שיעור של הרב שלום ארוש בו הוא ציין שזה מאוד, אבל מאוד, לא ראוי להגיע לבית הכנסת עם טלפון נייד, במיוחד עם אחד כזה שיש בו גישה לאינטרנט. ממש ממש לא ראוי לעשות כזה דבר…
 
אחחמ. אבל כל מה שהיה לי בנייד הן רק ההודעות.
 
אחחמ. ואז, חשבון הנייד הגיע לממדים לא נעימים והגעתי למסקנה שהגיע הזמן לעבור למשהו שהתעריף שלו יותר זול, כמו נייד כשר. בעלי קנה שני מכשירים. קיבלנו דיל טוב – 1000 דקות חינם לחודש. שלחתי הודעה לכולם בנייד שאני עומדת לכבות את הנייד הישן.
 
ואז זה התחיל. הקליטה של הניידים הכשרים הייתה ממש לא טובה, וגם כשהצלחת להשיג מישהו (וזה היה נדיר) לא שמעת אותי כמו שצריך.
 
אחחמ. חזרתי לנייד הישן הלא כשר, ואת הכשר השארתי במגירה.
 
עד לשבוע האחרון.
 
באותו שבוע, קרו כמה דברים שהראו לבעלי ולי שגישה לדברים שאינם כשרים – אפילו דברים קטנים עם גישה קטנה עוד יותר – יכולה לפתוח דלתות לדברים מאוד מאוד לא כשרים.
 
ביום ראשון שעבר התחלתי לקבל שיחות טלפון רבות מערבי בשם 'מנצור'. אני לא יודעת מי זה המנצור הזה, ומה הוא רצה. מה שאני כן יודעת הוא ש'מנצור' לא הפסיק להתקשר, לשאול היכן אני גרה ועוד שאלות כאלה ואחרות. ברור שניתקתי. אבל הוא לא התייאש והתקשר עוד שש פעמים. התעלמתי, אבל התחלתי לתהות ביני לבין עצמי האם הגיע הזמן 'להתנתק' מכל הדברים הלא כשרים, אפילו אלה שנראים כלא מזיקים.
 
מנצור לקח יום חופש ביום שני, ואני חשבתי שהוא נעלם. טעיתי. הוא חזר בגדול ביום שלישי והתקשר יותר מ-15 פעמים, ואפילו התחיל לשלוח לי הודעות בערבית.
 
כשההודעות החלו להציף את הנייד הרמתי את הדגל הלבן.
 
בסדר, אלוקים, הבנתי את המסר! לא הודעות! ולא שום דבר 'כמעט כשר'!
 
חזרתי הביתה, זרקתי את הסים לפח. את המספר הזה היה לי קרוב לשבע שנים מאז שעליתי לארץ. המספר הזה הוא קשר לכל כך הרבה דברים ומקומות ישנים, לאנשים 'ישנים' שהכרתי מזמן, ולכל כך הרבה מצבים 'ישנים'.
 
אלוקים החליט בצורה ברורה שהגיע הזמן לשינוי משמעותי, והנייד הוא רק הסנונית והחלק הקטן בתוכנית הזאת.
 
אז היום, אין לי טלפון. באופן רשמי חזרתי לתקופת האבן. אין לי אינטרנט, טלוויזיה, אני לא רואה סרטים, לא שומעת רדיו, לא מעבירה הודעות בנייד – עד שיהיה לי את הזמן והכסף לקנות מכשיר טוב וכשר כמובן.
 
בשנת 2012 אני האדם הכי מנותק שיש…. חשבתי לכתוב על 'אם הם לא חיים במערה', אבל בימינו גם לתוך המערה החשוכה הטכנולוגיה נכנסה….
 
אז מנותקת ממה, הא?
 
זאת בהחלט שאלת המיליון.