משברי דיאטה

במהלך השנים האחרונות בעלי ניסה המון, אבל המון, דיאטות.
 
במהלך השנים האחרונות בעלי, בגלל כל הדיאטות שלו, שיגע אותו המון, אבל המון, בגלל כל הדרישות המוזרות והמסובכות שבאו בעקבות הדיאטות שלו.
 
האמת, שנאתי את הדיאטות האלה. הן לא היו נעימות ולא נוחות ואף פעם לא ראיתי את תוצאות בשטח. לפעמים הייתי חושבת שהוא עושה דיאטה רק כדי לעצבן אותי, לא כדי לרדת במשקל. לכן מה שקרה בכל פעם שהוא הכריז על דיאטה חדשה, שכמובן עצבנה אותי, עשיתי הפגנות מחאה במטבח, מגנה בכל תוקף את כל הניסיונות הכושלים להוריד קילו-שניים מגופו.
 
אחרי שנים של "אני לא יכול לאכול את כל מה שאת מבשלת, ואני לא אוהב דיאטת ירקות" הוא סוף סוף התעורר והבין שהדרך היחידה להוריד מהמשקל היא עם דיאטת ירקות (חחחחחח….) אבל בגלל שהוא לא אוהב לאכול אותם, הוא החליט לשתות אותם.
 
מאמרים נוספים בנושא:
יש מה  להפסיד
בריאות? הכי טבעית שיש
מה בתפריט?
 
נפלא. עכשיו אני צריכה לעמוד 30-40 דקות במבטח ולסחוט כל ירק שאני מניחה עליו את ידיי. טוב, לפחות בדיאטה הזו אני הופכת לשותפה מלאה שמעודדת אותו לאכול תזונה בריאה ונכונה.
 
אני נוטה קצת להגזים. מה להגזים? להיות קיצונית. והאשמה כמובן מופנית לבעלי. חכו, יש לי הסבר הגיוני. מכיוון שהסכמתי להיות החצי של הנשמה שלו, חצי גם מכל מה שהוא, אז זה כולל גם את כל התכונות המוזרות האלה, וקיצוניות היא אחת מהן.
 
ביום הראשון של מופע סחיטת הירקות, החלטתי בתת המודע שלי שאחרי הסחיטה אשב לאכול את ארוחת הבוקר שאני כל כך זקוקה לה ואשתה את קפה הבוקר שאני כל כך אוהבת. חשבתי זה עניין אחד, אכלתי זה משהו אחר. השעה שלוש בצהריים ושום דבר לא עשה את דרכו לפה שלי. משהו החל לדפוק לי בראש ובקושי יכולתי לתפקד. התקשרתי לבעלי בוכה ומייללת, מתחננת אליו שיבוא הביתה כי אני לא מסוגלת לעשות שום דבר. הוא גרר את עצמו הביתה, על הפנים שלו ראיתי שהוא גרר את עצמו. אחרי שפתח את הדלת ונכנס הוא שאל אותי "אכלת משהו?" אופססססס. שכחתי. האם שתיתי את הקפה שלי? אפילו לא עניתי.
 
אחרי כמה דקות של אכילה ושתיית הקפה האהוב שלי (ואחרי ששתיתי כדור נגד כאב ראש) הראש השתחרר קצת. את הבוקר של למחרת התחלתי עם "הסחיטה הקיצונית" שאימצתי בתקופה האחרונה, מן ספורט שכזה. המטרה – לראות כמה ירקות אפשר למזג עם זרעי שמן פשתן ושכל זה יהיה כמובן ראוי לשתייה. עד עכשיו, ולפי התגובות של בעלי, השילוב היה לא רע.
 
בימים הראשונים הכל הלך טוב וחלק. את הבוקר התחלתי עם קצת מים ולאחר מכן קפה. את המיץ אחרי שהילדים יצאו לבית הספר. עד שסיימתי מחוגי השעון הראו ש"הגיע זמן ארוחת צהריים", אבל את מי זה מעניין.
 
האמת, זה לא היה קל. ככל שחלפו הימים הגוף החל לסמן לי שהשגרה הזו מוציאה אותו מדעתו (ואותי מדעתי). התחלתי להרגיש כל מיני כאבים. הצילו, משבר בריאות באופק? כל הפולשים הרדומים ששכנו להם בשקט בתוכי התחילו להתעורר מהתרדמה העמוקה אליה נפלו. הרעלים, החיידקים והווירוסים למיניהם התחילו לשחרר את האחיזה שלהם בתוכי, והם לא היו שמחים מכל מה שקורה איתם שם בפנים.
 
האמת, גם אני לא. בשלב הזה העדפתי שיניחו לי ולפרזיטים האלה שבתוכי, שיתנו לנו להרגיש טוב ונוח כמו מקודם. זאת אומרת, להיות בריא שווה את כל הסבל הזה? מה לא בסדר בווירוסים ישנוניים שמבלגנים לי קצת את מערכת העצבים? אתם יודעים, לא חשבתי על זה לפני כן.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
ג'אנק היום, משלמים מחר
לדבש אין  עוקץ
האהבה  לאוכל
 
בבוקר שלמחרת הצבתי את הגבולות, מיץ מירק אחד וזהו. לא יכולה להתמודד עם יותר מדי בריאות.
 
נראה לי שבחיים מלווים אותנו לא מעט משברי בריאות, והם ילוו אותנו עד שמשיח יבוא. אם אנחנו עובדים על הבריאות הרוחנית שלנו על בסיס יומי, אז התקווה היא שמשברי הבריאות יעברו בשלום ולא יהיו קשים. אבל אם אנחנו מזניחים את הטיפול בנשמה שלנו, החשש שלי הוא שהתהליך הזה עומד להיות קשה וכואב.
 
אלוקים רוצה שנהיה בריאים, ברוחניות ובגשמיות. הבעיה היא שאנחנו מתמקדים רק בפיזית, בחלק החיצוני של הבריאות, ושוכחים את החלק העיקרי – הרוחני, הפנימי.
 
אבל אל תדאגו, יש פתרון. כמו בכל משבר דיאטה, אתם יכולים להשיג מקסימום תוצאות במינימום זמן! אם אתם חושבים על הבריאות הרוחנית שלכם ברצינות, הצטרפו לתוכנית של רבי  נחמן מברסלב "שש שעות לנשמה מושלמת", בה תרעננו את הנשמה שלכם עם סדרת תפילות  אישיות לפי בחירתכם. לאלה שהרפתקאות פחות מדברות אליהם נציע את תוכנית "שעה אחת ביום", בה התוצאות מובטחות תוך חודש! לפרטים נוספים אתם מוזמנים לקרוא את הספר בשדי  יער, ולהתרשם ממה שיש לרב שלום ארוש לספר לכם על התפילה האישית, התודה, ועוד תגליות שיעשו לכם את היום.
 
אני חושבת שהייתי צריכה לעבוד בתחום הפרסום, לא ככה?