מתכוננים לשבת

אף אחת מן המשימות וההכנות לכבוד

השבת אינה שגרתית או יומיומית, משום

שהכנות אלה משולות להכנות לכבוד

בואה של המלכה לביתו של האדם.

 

 

יום השבת הוא היום העיקרי והחשוב ביותר בלוח השנה היהודי. לכן, אנו מצווים לכבד את השבת.

 

ב"ספר חסידים" כתוב, שאדם צריך להתמלא בהתלהבות לכבוד ההכנות לשבת. עליו לעשות זאת בזריזות ובמרץ, כמו אדם ששמע שהמלכה מגיעה להתארח בביתו, או כלה המגיעה עם כל פמלייתה אליו.

 

מה עושה אדם במצב כזה? הוא מתמלא בשמחה, מודה ואומר: "זכות גדולה נפלה בחלקי שאורחים אלה מכבדים אותי ומגיעים להתארח בביתי!" הוא מצווה על משרתיו להכין את הבית כראוי, לנקות ולהבריק אותו, מציע את המיטות, וקונה ביד רחבה חלות, בשר ודגים לכבודם. ואם כך היה נוהג כאשר בני אדם בשר ודם יתארחו בביתו, אף אם הם מכובדים וחשובים, האם לא היה נוהג כך, ואפילו יותר, כאשר אורחת חשובה כשבת, שהיא גם מלכה וכלה, הייתה מגיעה אליו? אכן, זאת זכות גדולה עבור כל אדם להתאמץ ולטרוח באופן אישי לכבוד השבת, אפילו אם יצטרך ללכת מרחק רב כדי להביא לביתו את צורכי השבת.

 

חכמינו ז"ל, אשר לא משו מלימוד התורה ביום ובלילה, הלכו מרחקים רבים להביא את צורכי השבת לכבוד השבת. הגמרא מספרת (מסכת שבת) את העובדות המדהימות הבאות:

 

רבי אבין היה קונה בשר לכבוד השבת משלושים קצבים שונים ומשלם שלושים מטבעות עבור זה. הכסף היה מוכן ליד דלת ביתו, כך שיוכל לשלם במהירות לשליחים שהביאו את הבשר. הוא היה אומר להם: הרוויחו כוח ממטבעות אלה כדי שתוכלו למכור את הבשר במרץ ובשמחה, והתעסקו בהכנות לכבוד שבת.

 

רב אבהו נהג לשבת על שרפרף ליד התנור והיה נושף על האש כדי שהבשר המתבשל לכבוד שבת יעשה כראוי.

 

רב אנן היה נוהג ללבוש בגדי עבודה בזמן שעסק בהכנת הסעודות לכבוד השבת.

 

רב ספרא היה שורף את שערות הבהמות שנשחטו לצורך סעודות השבת.

 

רבא המליח את הדגים לכבוד סעודות השבת.

 

רב הונא היה מדליק את הנרות לכבוד שבת.

 

רב פפא שזר את הפתילות לכבוד השבת.

 

רב חסידא היה חותך את הסלק עבור סעודות השבת.

 

רבה ורב יוסף גדעו עצים בהם השתמשו להסיק את התנור לכבוד השבת.

 

רב נחמן בר יצחק היה מכניס את צורכי השבת לתוך ביתו, והיה מפנה את החדר כדי לעשות מקום מיוחד לקניות השבת. הוא אמר: אם רב אמי ורב אסי היו באים לבקר אותי לא הייתי טורח עבורם ומכבדם?! קל וחומר שאטרח ואתאמץ בעצמי לכבודה של השבת" (מסכת שבת קיט, ע"א).

 

אף אחת מן המשימות או ההכנות לכבוד השבת אינה שגרתית או יומיומית, כך שאדם יכול לחשוב שהוא יכול לפטור עצמו מהן, משום שהכנות אלה משולות להכנות לכבוד בואה של המלכה לביתו של האדם. למעשה, אנו זוכים בנוכחות אלוקית-שמימית כפי שהיינו זוכים באירוח מלכה. לכן, ככל שנרבה יותר בהכנות לכבוד השבת, כך נוכל לזכות שביתנו יהיה מקום אירוח ראוי והולם לנוכחות העליונה.

 

חכמינו ז"ל הגדילו בכבודה של השבת. הגמרא (מסכת שבת, קיט ע"א) מספרת לנו את הסיפור הבא: רבי חייא בר אבא אמר: פעם אחת התארחתי אצל בעל הבית בלודקיא והביאו לפניו שולחן של זהב כבד, אותו יכלו להרים שישה עשר בני אדם, ושש עשרה שלשלאות של כסף קבועות בו וקערות וכוסות וקיתוניות וצלוחיות קבועות בו, ועליו כל מיני מאכלים וכל מיני מגדים ובשמים. כשמניחים אותו אומרים: "לה' הארץ ומלואה וגו'" (תהילים כד), וכשמחזירים אותו למקומו אומרים: "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם" (תהילים קטו). אמרתי לו, בני במה זכית לכך? אמר לי, קצב הייתי ומכל בהמה שהייתה נאה אמרתי זו תהא לשבת. אמרתי לו, [אשריך שזכית] וברוך המקום שזיכך לכך.

 

הגמרא (שם) מספרת סיפור מדהים על יוסף, המוכר כ"יוסף מוקיר שבת". הוא נקרא כך משום שהעובדה שפרנסתו הייתה דלה מאוד, לא גרמה לו לגרוע מכבודה של השבת, אלא ההיפך – כשהגיע יום השבת היה מניח על שולחן השבת את כל סוגי המעדנים, ובמיוחד לא חסך או קימץ בכספו כשקנה דגים לכבוד שבת המלכה.

 

אחד משכניו הנוכריים היה בעל רכוש ואדמות רבות, וכשיום אחד נפגש עם חבריו שהיו חוזים בכוכבים הם אמרו לו, שאדם בשם יוסף יירש את כל כספו ורכושו. כדי להתחכם ולהערים על מר גורלו זה, החליט הנוכרי למכור את כל רכושו ובכסף שהרוויח קנה אבן יקרה מאוד, אותה שם במעילו. יום אחד, כשאשר חצה גשר גדול מעל נהר, רוח חזקה מאוד העיפה לו את האבן מידיו לנהר, והיא נבלעה על ידי דג.

 

אותו דג עלה בחכתו של אחד הדייגים, שהביאו למכירה בשוק ממש לפני כניסת השבת. "מי יקנה עכשיו את הדג?" הוא טען במרירות, בפרט כששבת כבר בפתח ורוב האנשים כבר קנו דגים לכבוד השבת. "לך אל יוסף מוקיר שבת", ייעצו לו חבריו מהשוק. ואכן, הוא לקח את הדג ופנה לביתו של יוסף מוקיר שבת שלא היסס וקנה את הדג. כאשר הוא פתח וניקה את הדג הוא גילה את האבן היקרה, מכר אותה והרוויח הון רב.

 

האכילה במהלך ימות השבוע מכוונת לייצב ולתמוך בגוף, ואילו האכילה ביום שבת היא שונה בתכליתה, סעודות השבת הן עניין רוחני קדוש. בזוהר הקדוש נאמר שכל הברכה של שני העולמות – העליון והתחתון, תלויה בשבת. על זה נאמר: מדוע לא ירד המן ביום השביעי? משום שמהיום הזה ישנה השפעה וברכה לכל ששת הימים, וכל יום משפיע את המזון לעולם של מטה מברכת היום השביעי. על פי זה, כל אדם צריך להכין את שולחן השבת מבעוד מועד, כך ששולחנו יהיה מבורך לכל ששת ימי השבוע, משום שהברכה לא יכולה להתקיים על שולחן ריק, לכן צריך להקדים ולהכין את שולחן השבת.