פוף! והקיר נפל

עשינו את הכל עם כל הלב
והנשמה, ובום! חטפנו בראש.
מה קורה כאן? מאיפה כל
הקירות האלה צצו פתאום?
 
 
כולנו עברנו באותה דרך. החיים היו פחות או יותר שגרתיים עד שהחלטנו לחזק את הצד הרוחני של חיינו. ואז, הצרות התחילו. התחננו לבורא עולם בתפילה האישית שיעזור לנו להתגבר על כל ההרגלים הרעים, אבל הם רק החמירו, אפילו הכפילו את ההשפעה השלילית שלהם עלינו. התפללנו שהתסריטים הגרועים לא יהפכו אמיתיים, ופתאום האתגרים שהכו בנו היו איומים ומזוויעים יותר ממה שציפינו. מה קורה כאן? האם זה חוש ההומור של אלוקים? פנינו אליו עם כל הלב והנשמה, ובום! חטפנו בראש. זה מה שמניבות התפילות שלנו?!?
 
לא. ממש לא. העולם הזה הוא מימד של בחירה שווה בין הטוב לרע, לכן אף אחד לא פורש לנו שטיח אדום בכל פעם שאנו מתפללים או עושים משהו טוב. בורא עולם מאפשר ליצר הרע לפתות אותנו להתייאש, להרים ידיים, ולו רק כדי לבחון את האמונה שלנו. הרבה אנשים לא עוברים את המבחן הזה, הם יותר מוכנים לזרוק הכל לפח ברגע שמשהו בחיים שלהם הופך לדביק. וזה כואב. כי אם היו מחזיקים עוד קצת, אבל ממש קצת, היו רואים ישועות וניסים אדירים.
 
רבי נחמן מברסלב מספר לנו סיפור על חייל אמיץ. כנגד כל הסיכויים הוא נלחם באויבים כל הדרך לטירת המלך. הוא התגבר על חיילים עם נשקים חדישים וחזקים, זחל, קם, נלחם ולא הפסיק. בסוף הוא הגיע לחומות הטירה, ואז הלב שלו צנח בקרבו. הם נראות מפחידות. לעולם לא יצליח לבקוע אותן. הן מתנשאות לגובה של עשרה מטרים לפחות. החייל, שהיה מותש ועייף מלא מעט ימים מלאי קרבות, בהתחלה חשב שהכל אבוד. הוא לא יעבור את החומות האלה. תשכחו מזה. הוא לא יביס את האויב. הוא לא ינצח במלחמה הזאת. אבל פתאום, איזה קול קטן לוחש לו באוזן "קדימה, תמשיך לכיוון החומות, גע בהן. הן שום דבר, רק תעתוע", ונעלם באותה פתאומיות שבא.
 
החייל מתקרב אל החומות. הן נראות מאיימות ומפחידות. אבל הן לא. הן אפילו לא מבטון, לא קירות או בלוקים. אתם יודעים מה הן? קורי עכביש סבוכים. זהו. ומה החייל צריך לעשות? רק לנשוף עליהן, פוף! והחומות נופלות, עפות ברוח. אז הוא לקח נשימה עמוקה, כמה שרק יכל, 'פווווווווווווווווווף!' והחומה עפה, לא נותר ממנה דבר. והוא? נכנס פנימה, לוקח בשבי את כל מי שנמצא שם, כולל את המלך, ומנצח את המלחמה כמו גדול!
 
פרח הסבא
 
אתם זוכרים כשהיינו ילדים איך אהבנו את הסביונים, במיוחד אחרי שהפכו לפרח-סבא שכל עלי הכותרת שלט הפכו לשערות לבנות? היינו מנפחים את הלחיים עם אוויר ונושפים עליהם עם איזה פוף גדול והשערות היו עפות ברוח. איזה כיף, נכון? רבי נחמן מברסלב אומר לנו שאנחנו יכולים לעשות את אותו הדבר עם כל המניעות שיש לנו בדרך – רק פוף ונגמר הסיפור.
 
לפני כמה שבועות אישה צעירה שלחה לי במייל מכתב שלא השאיר לי את העיניים יבשות. אחרי שש שנות נישואין ואחרי אינספור תפילות היא זכתה בהריון הנכסף. אולם, ארבעה חודשים מאז הבשורה שהפכה אותה לאישה זוהרת וקורנת, העובר נפל. "למה השם מייסר אותי כך?" שאלה.
 
קשה לנחם את האמא-שבדרך שזה עתה איבדה את עוברה ומבינה שבחודשים הקרובים החלום שלה לא עומד להתגשם כמו שחשבה. אינספור סיבות יש למקרה של הפלת עוברים. מי שבקיא בקבלה יכול למנות אותן – יש פה גלגול נשמות, תיקון נשמות, אבל לא על זה רציתי לדבר איתכם. מה שאנחנו צריכים לדעת הוא שהכל מהשם! והכל לטובה! בין אם אנחנו מבינים את זה או לא.
 
בכל מקרה, ביקשתי מהרב שלום ארוש את העצה הטובה ביותר לאותה אישה. "ראשית", כך פתח הרב את דבריו, "ההיריון מוכיח שהיא ובעלה יכולים להרות בצורה טבעית, ברחמיו של השם יתברך. דבר שני, ההיריון מראה שהתפילות שלה לא שבו ריקם, הן פועלות ישועות בשמים! כשאנחנו מתעקשים על המטרה שאנו מציבים לעצמנו בתפילות, זה עושה רושם גדול בשמים. תגיד לה לא לוותר. שתמשיך להתפלל ואני נותן לה את ברכתי שתזכה בקרוב להיות אמא לילד מקסים. המניעה היחידה בינה ובין החלום להיות אמא היא רק עוד כמה תפילות, לא יותר…"
 
צרות נוספות למרות שאנחנו מתפללים הן סימן נפלא לעובדה ברורה: הן פועלות! "קיר האויב" של הסבל והייסורים שאנו חווים נראה בלתי חדיר, אבל אולי התפילה הבאה שלנו היא ה"פוף" שיעיף אותן ויפנה לנו את הדרך למטרה. אל תוותרו!
 
 
* * *
אתם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא – "לייזר בימס"