קודם כל, הקליפה

עיקרון גדול קיים בבריאה: הרע בא
לפני הטוב, הכאב והייסורים באים לפני
התענוג. צירי לידה מקדימים את השמחה
של כל יולדת: תינוק בריא ושלם. ככה
זה, קודם כל, הקליפה.
 
 
מכיוון שיש חכמה אלוקית עצומה בכל דבר בבריאה, כמו שרבי נחמן מברסלב מלמד אותנו (ליקוטי מוהר"ן ח"א, א) – נוכל ללמוד דברים נפלאים על הרוחניות, על ידי שמירה על בריותיו של בורא עולם.
 
למשל, העצים.
 
קחו זרע של עץ ושתלו אותו באדמה. נכון שעכשיו הייתם מצפים שהזרע ינבוט והעץ יגדל ויפרח? אבל לא, זה לא מה שקורה, לפחות לא בהתחלה. הזרע נרקב בתוך האדמה ורק לאחר מכן מתחיל תהליך ההנבטה. אדם שלא מבין שזו הפרוצדורה שעוברים העצים יתאכזב לדעת שהזרע נרקב באדמה. אבל מי שמבין מה קורה אי שם במעמקי האדמה עם הזרע, יחכה בסבלנות עד שהעץ יגדל ויפרח לעץ חזק שיניב פירות שנים רבות. גם כשבוחנים את הפירות ומראיהם, מגלים שקודמת לפרי – למה שאנחנו אוהבים לאכול וליהנות (החלק הפנימי) – הקליפה (החלק החיצוני שעוטף אותו).
 
עיקרון גדול קיים בבריאה: הרע בא לפני הטוב, הכאב והייסורים באים לפני התענוג. צירי לידה מקדימים את השמחה העצומה של כל יולדת – תינוק בריא ושלם.
 
כל ההיבטים הנ"ל הם תוצר של צו אלוקי שניתן ביום הראשון של בריאת העולם: "ויהי ערב ויהי בוקר". עלינו מוטלת האחריות ללמוד איך לחיות בתוך מסגרת חוקי הבריאה.
 
אמונה קודמת לשכל
 
אמונה – האמונה הטהורה והשלמה בבורא עולם, קודמת לשכל וההיגיון, בדיוק כמו שהחושך קודם לאור. תחילה, אנחנו חייבים להאמין ורק אחר כך לחפש את ההיגיון, למצוא את השכל שיש בכל דבר. כשאדם מחליט לפעול ההיפך – לחפש את השכל וההיגיון לפני האמונה, הוא פועל בניגוד לחוק הראשון של הבריאה. זו הסיבה שללמוד ולהבין את התורה רק עם שכל והיגיון בלי אמונה זה דבר בלתי אפשרי.
 
בבריאה קיימים הרבה חוקים פנימיים ומהותיים. כל אדם מבין שהאש שורפת ושאדם לא יכול לחיות בלי חמצן. אנחנו חייבים להיכנס לסדר מסוים כדי לחיות. אנחנו לא נועלים סנדלים בחורף או נועלים מגפיים בקיץ. כולנו חיים על פי חוקים בסיסיים אלה של הבריאה. חוק האמונה קודם לשכל והוא חוק ברזל רוחני שאינו יוצא מן הכלל.
 
כל חוקי הבריאה משמשים, וכנועים, למטרת הבריאה שהיא – להכיר ולהתקרב לבורא עולם ולגלות את רחמיו וחסדיו, או כמו שאומר הזוהר הקדוש "להכיר אותו יתברך", וזה נעשה על ידי שלומדים מהי אמונה ורכישתה במהלך חיינו. ומכיוון שאמונה חייבת להקדים את השכל והידיעה, היא התנאי המקדים להשגת היעד של כל אדם בעולם הזה, למילוי התפקיד שנשלח למלא כאן.
 
בכל שלב של החיים האמונה חייבת להיות קודמת לכל. היא מסמלת את החושך (כמו שאומר דוד המלך ע"ה: "ואמונתך בלילות") – אנחנו מאמינים במה שאנחנו לא יכולים לראות. אתה לא צריך אמונה כדי לדעת שאתה קורא את המאמר הזה עכשיו, השכל שלך מודע לזה. אבל אנחנו כן צריכים אמונה כדי להאמין בדברים שאנחנו עדיין לא רואים או מבינים. לכן, לא משנה מה קורה לנו בחיינו, עלינו תמיד להשתמש באמונה לפני השכל וההיגיון, ולומר: "זה מה שהשם רוצה, והכל לטובה!"
 
החכמה והידיעות שלך
 
הנביא ישעיה הוכיח את עם ישראל באומרו: "… חָכְמָתֵךְ וְדַעְתֵּךְ, הִיא שׁוֹבְבָתֶךְ…" חכמתך ודעתך הן מקור כל הצרות שלך. שובבתך היא עניין מרד והליכה בדרכי הלב מבלי הבחנה, וכן משובת פתיים, כפי שאומר ה"מצודת ציון".
 
כאשר אדם מקדים את השכל לאמונה, השכל שלו יוביל אותו בדרכים לא טובות. בלי אמונה הוא לא יבין שכל מה שקורה בחייו בא מהשם ואך ורק לטובתו הנצחית. חכמת האמונה כוללת את כל סוגי החכמות, לכן כאשר אדם מגיע להחלטה מסוימת, בלי אמונה, סיכויי ההצלחה שלו נמוכים מאוד.
 
בסיפורי מעשיות – "מעשה בשבעה קבצנים" – אומר רבי נחמן מברסלב, ששכל בלי אמונה הוא אסון ממש. השכל מסלף ומעוות את האמת, מכיוון שהשכל וההיגיון מזוהים עם הצד הסובייקטיבי והאינטרסנטי של האדם. אדם שמקבל החלטות בחייו בלי אמונה כנוע לתאוות הגוף שלו, להרגלים ודפוסים שאין להם שום קשר עם האמת. אם השכל לא מצויד במידת האמונה הוא יוביל את האדם לספקות וכפירה, כפי שעשה לבן המלך בסיפור המעשייה של רבי נחמן.
 
נניח שלאדם יש אתגר מסוים בחיים, בין אם זה בחינוך ילדיו או בשלום בית, פרנסה או בריאות – אם הוא לא ישתמש באמונה ובכלליה (תמצאו אותם בהרחבה בספר בגן האמונה) המצב שלו רק ידרדר. וזאת, משום שהשכל תמיד יחפש את כל הסיבות והתירוצים לכך שהוא צודק. בלי אמונה, הוא אפילו לא יעלה בדעתו להתחשב בצד השני, גם אם הצד השני הוא האישה/הבעל או הילדים. אדם כזה, לרוב, נוטה להתווכח על כל דבר עם כולם. האגו שלו נפוח עד כדי ממדים מבהילים. ומכאן, הדרך לסבל וייסורים, ולאו דווקא גשמיים קצרה מאוד. וידוע שהסבל הרוחני-נפשי הוא הגרוע מכל. וכל זה בגלל שלא פעל על פי החוק הראשון של הבריאה ולא הקדים את האמונה לשכל.
 
עכשיו אפשר להבין את תוכחת הנביא "חכמתך ודעתך היא שובבתך"! – בגלל שנכשלת ולא השתמשת באמונה לפני השכל, הצרות שלך בחיים מחמירות ונעשות גרועות מרגע לרגע.
 
אדם חכם – זה שמקדים את האמונה לשכל – רואה כל אדם בחייו כשליח של הבורא. אדם זה יכול לראות את הצד הטוב שבכל דבר והוא מסוגל להבין שהאדם השני, מי שעושה לו 'רע' וכדומה, יכול להיות צודק וטוב. זאת, משום שהוא הקדים את האמונה, לכן הוא ייהנה מרוגע ושלווה פנימיים עצומים. דבר זה ישפיע מאוד על שלב קבלת ההחלטות שלו לטובה. ולזה כולנו צריכים לשאוף.