רפואת הלב

הפסיכולוגיה המודרנית לימדה אותנו
לחפור בכאב, לדוש בו ולהתעסק עם מה
שעבר, אך לא נתנה לנו את האמצעים
להשתחרר ממנו באמת. לרבי נחמן יש
דרך אחרת לרפא לנו את הכאב.

קרה לכם פעם שהבוס ביזה ורמס את כבודכם לעיני כולם? שבן הזוג פגע בכם באופן בלתי נסלח? שחבר נגע בנקודה הכי רגישה שלכם וזלזל בה?

החוויה כל כך קשה, הלב כל כך כואב, ממאן להינחם…

כל אדם חווה ברמה מסוימת פגיעות במהלך חייו – פגיעה מבן הזוג שלא הבנו אותו נכון, או ש'סתם' לא היה לו מצב רוח, פגיעה מחבר, מהבוס, מהשכן…

אבל שאלת השאלות של כל בר אנוש היא – איך יוצאים מזה? איך מתגברים על זה?

לפעמים הכאב כל כך עמוק עד שאנחנו לא רוצים להיתקל שוב באדם זה, אך מה קורה כאשר יש לנו איתו מגע יומיומי? ובכלל, למה להישאר עם 'מפגע היתקלות' שכזה בחיינו, ועוד בליבנו פנימה?

היצר הבסיסי וה"טבעי" שלנו מנווט אותנו ישר להחזיר, לנקום, "להשיב" את כבודנו האבוד…

אך הקדוש-ברוך-הוא ציווה אותנו אחרת…

איך יכול להיות שבורא העולם שברא אותנו עם "יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח, כ"א), עם היצר ה"טבעי" להחזיר ולנקום, אסר אותנו באיסור תורה של "לא תיקום ולא תיטור" (ויקרא יח, י"ט)??? ואם כך, אז חייבת להיות דרך…

הפסיכולוגיה המודרנית לימדה אותנו לחפור בכאב, לדוש בו ולהתעסק עם מה שעבר, אך לא נתנה לנו את האמצעים להשתחרר ממנו באמת, וברוב הפעמים ייעצה לנו בדרכים שלא תואמות את רצון הבורא.

בניגוד לפסיכולוגיה, בא רבי נחמן מברסלב ומגלה לנו את הדרך לצאת מהמבוך:

רבי נחמן מדבר על התחלות חדשות ש"צריך האדם להתחיל מחדש בכל פעם בכל מה שעובר עליו…" רבינו אומר שאדם שנפגע, בכל סוג פגיעה שהיא, צריך לקום ולהתחיל מחדש – ממש להשיל מעליו הכל ולהרגיש כאילו הוא הרגע נולד, לשכוח את העבר, את המריבה, את הסיטואציה שהכאיבה ופגעה, להשאיר את הכל מאחור ולצעוד הלאה, קדימה, חדש ורענן.

אבל איך אפשר לשכוח? הכאב אקוטי, הלב מדמם – איך אפשר???

כשאדם שומע שהוא צריך לסלוח, לא לנקום ולא לנטור, באופן טבעי הוא כל כך רוצה שנפשו תסלח והכל ייגמר כלא היה, הוא מנסה ללחוץ על "כפתור הסליחה", אך הנפש לא מרפה כי היא עדיין כאובה ובדרך כלל מה שקורה זה שהאדם מדחיק – מדחיק את הכאב, מדחיק את הפגיעה והדבר מצטבר בנפשו עד לפיצוץ הגדול…

אבל רבי נחמן נותן לנו את העצה איך אפשר להמשיך במערכת יחסים בלי הכובד שגורמת לנו ההדחקה. רבי נחמן אומר לך, לי ובעצם ולכולם: תשכח! תתחיל מחדש! תשכח את העבר! תמחק אותו ותתחיל מחדש.

הרמתם גבה? תחזירו אותה למקומה. זה אפשרי!!!

מי שיאמין באמת, יתאמץ וישתמש בעצתו – דרך זו תביא לרפואת ליבו! שכן רבינו מגלה לנו בתורה נ"ד ש"שכחה היא מיתת הלב" כמו שמובא בתהילים: "נשכחתי כמת מלב" (תהילים ל"א,י"ג). כמו שהמת משתכח מהלב, כך השכחה מביאה למחיקה רגשית של הסיטואציה שפגעה והכאיבה. מכאן שההתחלה הזו שהאדם עושה, כאשר הוא מניח את מה שהיה ומתאמץ לשכוח את אותה הסיטואציה, אכן מסוגלת למחוק את מה שהיה וליבו, והוא נרפא באופן שהוא כעת יכול להתחיל את מערכת היחסים עם אותו פוגע כאילו זה עתה נפגשו.

אך האדם מפחד לשכוח, מפחד שאם הוא ישכח את הפגיעה הזו ולא יעיר לפוגע, "יחזיר לו" ויפגע חזרה, זה יבוא על חשבונו כי 'הוא לא לימד אותו לקח', ועוד תירוצים כאלו ואחרים.

בא הקב"ה ואומר לנו "הרפו ודעו כי אנוכי אלוקים" (תהילים מו, י"א) – הרפו את אחיזתכם, את הרצון להחזיר בעצמכם ולפגוע כי יש אלוקים בארץ והוא ישפוט כל עניין על פי עניינו. הרפו את הרצון ואת המחשבה שאתם יודעים מה יועיל לכם כי "אנוכי אלוקים" – אני הוא שברא אתכם, אני הוא שנמצא מעליכם ואני הוא שיודע בדיוק מהי טובתכם. הרפו את הרצון להשיב נקם כי רק בידי להביא לרפואתכם האמיתית. ואכן, רואים אנו שאדם שמתהלך לפי 'טבעו' ומחזיר פגיעה ונקמה לא יוצא בריא בנפשו, כי עדיין נשארת אצלו תחושת הנצחנות מחד והשפלת הזולת מאידך.

יש אלוקים – עלינו לתת לו את ה'שרביט' להנחות אותנו בדרך המלך.

הקב"ה מדריך אותנו בדיוק לעניין ולאופן בו אנו צריכים להתמודד עם הפגיעה, בלי הרצון לנקום ולהחזיר. עלינו להיות פשוטים ולהקשיב בתמימות לעצתו של הרבי – להתחיל מחדש, לשכוח ולהתקדם.

אכן, עבודה זו דורשת ריכוז רב והרבה רצון ואמונה בדברי הצדיק, כי היא זו שתביא לרפואת ליבו של האדם, היות וההתחלה מחדש והמאמץ לא להביט לאחור מביאים ממש למחיקת הסיטואציה המכאיבה.

תנסו, זה עובד!

לגלות אוזניים ולהקשיב, לפתוח את הלב ולקבל, להאמין ולא לפחד. זאת האמת היחידה שיכולה באמת לעזור ולרפא.

בהצלחה!