שאלות, שאלות

זה לא שקר שעד שפגשתי את ברסלב ואת מה שרבי נחמן מברסלב אומר, התמודדתי עם כל מיני מפלצות של דיכאון. אני נזכרת בהרגשה המדכאת הזו שמלווה אותי כבר מגיל חמש, כשהגעתי לגיל 12 ואפילו עד לפני שנתיים.
 
ימים כלילות, ותקופות ארוכות, מצאתי את עצמי בוכה ומתייפחת עד שהעיניים היו אדומות ונפוחות מבכי, בשירותים של בית הספר בזמן ההפסקות או בבית בחדרי.
 
הרגשת הדיכאון דעכה קצת אחרי שהתחתנתי, אבל ברגע שנולדה הבכורה מצאתי את עצמי חיה במצב של דיכאון און-אוף, בא וחוזר, שגרה קבועה ודי מדכאת.
 
היו לי ימים טובים, בטח, ואפילו שבועות וחודשים טובים, אבל ידעתי שהדיכאון שלי תמיד היה שם, מתחת לפני השטח. כל אי נוחות אפילו הקטנה ביותר, כעס או 'חדשות רעות' היו יכולים לשלוח אותי למטה למטה, אפילו יותר נמוך מהדאו ג'ונס באותו יום שני השחור של 1987.
 
מאמרים נוספים בנושא:
להתראות פרוזק, שלום אמונה
מילים  קטנות
כנסו  לתמונה
 
באותו זמן, הייתה לי חברה שגם היא ניהלה זירות קרב והתמודדות עם דיכאון חזק מאוד שתפס אותה. היינו מחליפות בינינו טיפים ודברים שעזרו לנו להתמודד קצת עם מה שהרגשנו. פעם הם עבדו, ופעם בכלל לא. לי כנראה היה קצת יותר מזל ממנה, היא בסוף סיימה בבית חולים לחולי נפש אחרי שניסתה להתאבד. היא כבר מזמן מחוץ לכותלי בית החולים הזה אבל ממש לא אדם שמח…
 
באחת הפעמים האחרונות שדיברנו, בדיוק גיליתי את האמונה ואת התפילה  האישית (ההתבודדות המפורסמת שרבי נחמן מברסלב מדבר עליה). אמרתי לה שהפעם מצאתי משהו שבאמת יכול לעזור לי, וגם לה אם תרצה, ממש בערבות של 100%!
 
היא לא קנתה את זה. ואני לא מאשימה אותה. זה היה ממש בתחילת ההכרות שלי עם המושגים האלה וכל תהליך ההכרות עם חסידות ברסלב, ומי באמת יודע אם זה באמת ישפיע ויעזור מכל הדברים האחרים שכבר ניסינו ולא עזרו?
 
אבל שמונה שנים אחרי, זה כבר סיפור אחר.
 
לא מזמן קיבלתי מייל ממישהו שסיפר לי שהוא מתמודד עם הרבה דברים רגשיים, גם כאלה ברוחניות, שלא האמין שהייתי באותו מצב כמו שלו (אם לא גרוע ממנו…) ממש עד לפני כמה שנים בודדות.
 
אחרי שקראתי את המייל, החלטתי להזכיר לכולם ש:
 
הגעתי לברסלב לפני שמונה שנים, הייתי שק של דיכאון עמוס בפחדים, שנאה, פראנויות, קנאה, כעס והמון המון ייאוש (וזו רק רשימה חלקית!)
 
התפילה האישית הוציאה אותי מהדיכאון! ובכל פעם שנפלתי לאותו חור שחור הייתי מתחננת לבורא עולם שיוציא אותי משם. בפעם הראשונה זה לקח כמה ימים להרגיש קצת טוב. אבל בכל פעם, מאז שהתחלתי לקיים את העצה של רבי נחמן – ההתבודדות – באופן קבוע ועל בסיס יומי, היכולת לקום מהדיכאון ולתפקד בצורה נורמטיבית התחזקה מפעם לפעם, וכך גם הזמן בין נפילה לקימה. היום, כבר קרוב לשנה וחצי שאני אדם שמח, בקושי תמצאו בלו"ז שלי ימים עם דיכאון, עד ששכחתי, תודה לא-ל, שפעם זה קרה.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
הפתרון  הרוחני
גימיקים  ותחבולות
ידיים של אמונה
 
המייל שקיבלתי הזכיר לי דבר אחד, ושיחה עם מישהי שחושבת שרק כדורים אנטי דיכאוניים שיטפלו 'בבעיה' שלה, כלומר הדיכאון, הזכירה לי דבר נוסף:
 
אף אדם לא נופל לדיכאון סתם כך. בדרך כלל זה קורה כי ישנו יסוד בסיסי שצריך לתקן, לסיים, לעשות איתו משהו, כדי שאדם יוכל להיות עצמו, לחיות את החיים שאלוקים רוצה בשבילו. אולי, יש לו יותר מדי בושה מלאת רעל שהוא צריך לנקות מהמערכות שלו ושעוצרת אותו מלאהוב את עצמו. אולי, הוא הולך בדרך המאוד לא נכונה לחיים שלו, ואלוקים לא רוצה שהוא יהיה שם. אולי, הוא צריך לעשות תשובה גדולה, לעצור ולעשות ישוב הדעת, לעצור את המרדף אחרי כל מיני ריגושים זולים, כסף וכל מיני סמלים ומותגים שבלעדיהם חייו אינם חיים… אולי.
 
אם יסודות החיים של האדם לא מיושרים בקו אחד עם אלוקים, האדם הזה הולך להיות אומלל, וזה עוד בלי להזכיר את כל התרופות/סמים הוא צורך על הדרך.
 
שאלה אחת שאלתי את אותה אישה שחושבת שהכדורים האלה יעשו אותה בריאה, יפתרו את הבעיה והיא תהיה אדם שמח: איזו בדיקה עשו לך כדי לוודא שבאמת יש לך חוסר איזון כימיקלי במוח? (כפי שאמרו לה).
 
ואני מתכוונת, שהם בטח לא היו מאבחנים דברים כאלה ומפריעים למוח עם כל מיני כדורים מבלי לעשות בדיקה, לבדוק שהיא ועוד אחרים אכן סובלים מחוסר איזון כימי במוח, לא?
 
אני עדיין מחכה לתשובה.
 
בינתיים, תזכרו שאלוקים יכול לעשות הכל, ואני הוכחה חיה למה שכתבתי לכם. התפילה  האישית שינתה את החיים שלי מהשורש, מהבסיס ומלב המהות שלי, וגרמה לדיכאון להפוך לנחלת העבר, והיא בהחלט יכולה לעשות את זה גם לכם!
 
תתחילו בקטן, חמש דקות כל יום ובהמשך תוסיפו עוד כמה דקות. אני מבטיחה לכם שתתחילו להרגיש שמחים מיד, וגם – שלוות נפש מתוקה, חיי נישואין וזוגיות טובים יותר, קשר טוב יותר עם הילדים, עם עצמכם, עם הסובבים אתכם, ולילות טובים יותר בהם תעצמו את העיניים ותישנו כמו תינוקות.