תתחיל לצעוק!

למה כל כך קשה?

יש לצעוק! בדיוק כמו יולדת לצרוח חזק!! ולגנוח אוי ואבוי וכמה קשה,

עד ש.. עד ש.. עד שזוכין להוליד קדושת הנפש, לגאול אותה מגלותה.

שאלתם את עצמכם פעם למה כל כך אבל כל כך קשה?

למה זה לא בא לי בקלות?

למה אצל כולם זה הכי טבעי ופשוט ואצלי לא?

ולפעמים אפילו נדמה שזה אף פעם לא יקרה. אף פעם לא יגיע.

ואצל כולם?

נדמה שכולם מקבלים. בכזו פשטות. בקלות.

ורק אצלי. כזו יגיעה כזה מאמץ.

למה? למה כל כך קשה?

רבי נתן כותב בליקוטי הלכות, אורח חיים א' אות ל'ב:

"..כִּי הוּא מְחַיֶּה אֶת כֻּלָם כַּיָּדוּעַ, כִּי אִי אֶפְשָׁר לֵידַע מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ כִּי אִם עַל-יְדֵי הֶעְדֵּר הַיְּדִיעָה שֶׁקָּדְמָה לַיְּדִיעָה שֶׁהֵם הַקֻּשְׁיוֹת הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת הַדַּעַת, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁסִּלֵּק מִשָּׁם מִבְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מָקוֹם לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְגַלּוֹת יְדִיעַת אֱלֹקוּתוֹ בָּעוֹלָם, כַּמְבֹאָר הֵיטֵב בְּהַתּוֹרָה "בֹּא אֶל פַּרְעֹה הַנַּ"ל", עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב."

קודם כל רבי נתן אומר שתדעו, שהקב"ה מחיה את כולם. והרי אנחנו רוצים ומחפשים את קרבת השם. ואיך נדע את השם? על ידי העדר הידיעה. על ידי הקושיות שאנחנו מקשים. למה? למה כל כך קשה? זה בחינת חלל הפנוי שאין לי דעת. לא מבינים כלום. הדעת נעלמת.

".. וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לְהַקְדִּים הָאֱמוּנָה לָעוֹלָם, שֶׁהוּא הָעִקָּר, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מְשַׁבְּרִין הַקְּלִפָּה הַקּוֹדֶמֶת לַפְּרִי, שֶׁהוּא בְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי שֶׁקָּדַם לָעוֹלָם, כִּי עַל-יְדֵי הָאֱמוּנָה עוֹבְרִים עַל הַכֹּל כַּנַּ"ל.."

אז מה? בהעדר הדעת. בהעדר הידיעה. יש אמונה. כי יש הרבה דברים שאנחנו לא יודעים. ולא מבינים. ושם באה האמונה.

קשה. זה נכון. לא יודעים כלום. זה נכון. אבל זה רצון השם שעכשיו אני אעבור את הקושי הזה. אפילו שהוא ארוך ומתמשך.

בדיוק פה כשלא מבינים רק פה תבוא האמונה. כי כשהכל ברור וידוע למה בכלל צריך אמונה? הרי זה בכלל לא נסיון.

עיקר הנסיון הוא בחלל הפנוי. כשאין בכלל ידיעה. כשחשוך. כשלא ברור. כשלא מובן. כלום.

"..וּכְשֶׁהוּא חָזָק בֶּאֱמוּנָתוֹ יָמִים וְשָׁנִים הַרְבֵּה וְעוֹבֵד אֶת ה' בֶּאֱמוּנָה לְבַד, זוֹכֶה אַחַר כָּךְ לָדַעַת וּלְהַשִֹּיג אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ בִּידִיעָה נִפְלָאָה הַבָּאָה עַל-יְדֵי אֱמוּנָה, בִּבְחִינַת מָטֵי וְלֹא מָטֵי שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ, שֶׁבִּקֵּשׁ דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, כָּל יָמָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( תְּהִלִּים כ"ז), "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ וְגוֹ'" .."

רבי נתן כותב: "כשהוא חזק באמונתו ימים ושנים הרבה.."

שימו לב. לא פעם אחת של נסיון קטן. לא איזה מוחין דקטנות של רגע. להמשיך את האמונה ימים! ולא רק ימים אלא שנים!! ולא סתם אלא ימים ושנים הרבה!!

ימים.

ושנים.

הרבה!

כן. הגיע הזמן לעבוד. שעה שעה. יום יום. שנה ועוד שנה. ולהאמין. ולהחזיק באמונה. ולהמשיך. ולהמשיך. קצת ועוד קצת עד שנפתח.

וכשיפתח נזכה לדעת את השם ולהשיג אלוקותו בידיעה נפלאה. כמו שביקש דוד המלך עליו השלום נזכה "לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו"!

כדי לבקש בהיכלו של הקב"ה ולהכיר אותו לוקח זמן ועבודה. אבל בסוף.

בסוף נזכה אם נחזיק באמונה כשקשה ממש. לבקר בהיכלו!

"..וְעַל-כֵּן עִקַּר תִּקְּוָתֵינוּ עַכְשָׁיו לָצֵאת מֵהַגָּלוּת הַמַּר הַזֶּה וּלְבַטֵּל הַקִּשּׁוּי הוֹלָדָה שֶׁל הַגְּאֻלָּה שֶׁמִּתְגַּבֵּר עַכְשָׁיו מְאֹד בִּכְלָלִיּוּת יִשְׂרָאֵל וּבִפְרָטִיּוּת אֵצֶל כָּל אֶחָד וְאֶחָד שֶׁרוֹצֶה לִכְנֹס בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ, … שֶׁיִּזְכֶּה כָּל אֶחָד לִגְאֻלַּת נַפְשׁוֹ לְהוֹצִיאָהּ מֵהַגָּלוּת הַמַּר שֶׁל הַבְלֵי עוֹלָם הַזֶּה שֶׁנִּלְכַּד בָּהֶם כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ שֶׁצְּרִיכִין לִסְבּוֹל חֶבְלֵי לֵידָה מַמָּשׁ וְלִסְבּוֹל קִשּׁוּי הוֹלָדָה מַמָּשׁ, וּבִפְרַט בָּהַתְחָלָה וְלִצְעֹק כַּמָּה וְכַמָּה קָלִין וּצְעָקוֹת וּגְנִיחוֹת שֶׁל אָח וַאֲבוֹי וְכוּ' וְכַמָּה כפילות והטיות וְכוּ' קֹדֶם שֶׁזּוֹכִין לְהוֹלִיד קְדֻשַּׁת נַפְשׁוֹ לִגְאֹל אוֹתָהּ מִן גָּלוּתָהּ, שֶׁהוּא בְּחִינַת הוֹלָדָה כַּנַּ"ל וְכַמְבֹאָר בַּאֵר הֵיטֵב בִּתְחִלַּת הַתּוֹרָה "וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים וְאֶת הָעוֹרְבִים" הַנַּ"ל וְעַל-יְדֵי זֶה נִזְכֶּה לִגְאֻלָּה שְׁלֵמָה בִּכְלָלִיּוּת וִיקֻיַּם בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ ( יְשַׁעְיָה נ"ד), "רָנִי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה וְגוֹ'" וּכְתִיב ( שָׁם ס"ו), "הֲאֲנִי אשביר וְלֹא אוליד וְגוֹ' כִּי חָלָה גַּם יָלָדָה צִיּוֹן אֶת בָּנֶיהָ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, אָמֵן: "

עכשיו זה גלות. והיצר הרע מתגבר. וזה כמו קישוי הולדה. כל אחד ואחד שרוצה לכנוס בעבודת השם. בדרך הקודש. להוציא את נפשו מהגלות הזו, מהבלי העולם, מכבלי התאוות, הגשמיות. כל אחד ואחד ואיפה שנפשו נלכדה צריך לסבול חבלי לידה ממש. לסבול קישוי הולדה ממש. מי שחוותה צירי לידה יודעת במה מדובר. כאבים שאי אפשר לתאר במילים. וזה בדיוק כך כדי להוציא את נפשנו מכבלי היצר והגלות.

ויש לצעוק! בדיוק כמו יולדת לצרוח חזק!! ולגנוח אוי ואבוי וכמה קשה,

עד ש.. עד ש..

עד שזוכין להוליד קדושת הנפש, לגאול אותה מגלותה.

שהוא בחינת הולדה.

ועל ידי זה נזכה לגאולה שלמה בפרטיות ובכלליות.

אמן ואמן.