במעלות קדושים וטהורים כזוהר הרקיע

הדברים נכתבים בכאב גדול בימי השבעה לקדושי מירון

התורה הנצחית

ביום הגדול ביותר והמרגש ביותר, ובשעה הגורלית ביותר, ובמקום הקדוש ביותר בעולם אהרן הכהן מאבד שני בנים, שני צדיקים עליונים. בסך הכול היו אז בכל העולם רק ארבעה כהנים חוץ ממנו בעצמו שהיה הכהן הגדול; והנה, ביום הראשון לכהונה, חצי מהם מתים. כמה שאלות היו אז למתבונן מן הצד? וכל שכן כמה שאלות היו יכולות להיות לאהרן ולכל אלה שחוו את האסון על בשרם?

ועל כל השאלות האלה ישנן רק שתי תשובות בתורה: האחת היא התשובה של משה שהיא מסר נבואי מפי ה' שכבר צפה ואמר מראש "בקרובי אקדש", והשנייה היא השתיקה של אהרן שדמם בפיו, וגם בלבו ולא התרעם ולא שאל, ואפילו לא בכה. לפי אחד התרגומים הוא אמר תודה ושיבח את ה', כפי שהבאתי לפני שנים אחדות.

וזה נראה כאילו הדברים כל כך עדכניים ועכשוויים ומשקפים כל כך טוב את האסון הקשה שפקד את כלל ישראל בליל ל"ג בעומר במירון, בעלות הקדושים בסערה השמימה בשיא השמחה, בשיא ההתרגשות, בחצות לילה, במקום הקדוש והמקודש. ממש בזרועותיו של גדול העולם, רבי שמעון בר יוחאי.

וגם התשובות הן בדיוק אותן תשובות. נכון, היום אין לנו נביא שיחשוף בפנינו את מה שנאמר מאחורי הפרגוד. אבל התורה היא נצחית, ודבריו של משה מאירים לנו גם היום כספירים, ואנו יודעים שאותם קדושים היו נבחרי האומה, קרבנות ציבור. רבי שמעון לקח מאתנו את הקדושים והקריב אליו.

אבל התשובה העיקרית שלנו היא השתיקה של אהרן כמו שאומר רבי נחמן על השאלות שאין עליהן תשובה: "וצריך רק להאמין ולשתוק שם". וזו אותה השתיקה שגזר הקדוש ברוך הוא על משה שראה את מותם האכזרי של עשרת הרוגי המלכות: "שתוק, כך עלה במחשבה".

האמונה הנצחית

את ספרי "בגן האמונה" פתחתי בעובדה שהחיים הם חידה ומלאים בשאלות. לכולם יש שאלות רבות על מהלכי החיים שלהם בכלליות ובפרטיות, שאלות שמתעצמות לנוכח אסונות קשים. אבל האמונה היא תשובה על הכול, תרופה לכול, ונחמה לכול.

לרבינו הרמב"ן היה תלמיד ששכב על ערש דוי והרמב"ן ביקש ממנו לשאול כמה שאלות בשמיים ולחזור אליו בחלום עם תשובות. וכשהתלמיד סוף סוף חזר לרבו הוא רק אמר לו: "רבי היקר, בעולם שלך אין תשובות, אבל בעולם העליון שאני נמצא בו – אין שום שאלות". ועל אותו משקל ישנה אמרה מאחד מגדולי ישראל שאמר שעם אמונה אין שאלות ובלי אמונה אין תשובות, כי על ידי האמונה האדם עולה לעולם אחר, שהוא עולם האמונה.

לכן לשאלות הזועקות מתוך הכאב הגדול נוכל לענות אך ורק מתוך התורה. לא מתוך סערת רגשות אלא ממש מתוך ההלכות שמכתיבות לנו את אורח החיים היהודי. ונענה בשני מישורים:

המישור הראשון הוא מישור האמונה. בשולחן ערוך נפסק: "לעולם יהא אדם רגיל לומר כל מה דעביד רחמנא לטב עביד". זו האמונה, והיא לא משתנה בשום זמן ובשום מצב. עברנו צרות ועברנו אסונות, ויהי רצון שלא נדע עוד צער, אבל שום מקרה מצער ככל שיהיה לא יזיז את האמונה אפילו בכהוא זה.

אותה אמונה שה' הוא אבא אוהב ועושה רק טוב שהייתה נכונה בשעת הריקודים הסוערים בהדלקה – אותה אמונה יוקדת גם עכשיו בתוך ים הכאב הדמעות והשכול.

וגם האמונה בצדיק רבי שמעון בר יוחאי, שזהו יום שמחתו, והוא הבטיח שהוא פוטר את כל העולם מן הדין, והוא אמר שכל עניינו הוא האהבה. אנחנו לא מבינים כלום, אבל גם כשהדין נראה כל כך קשה ונורא אנחנו מאמינים שגם זו אהבה גדולה מאוד של הצדיק, ושכל הקדושים עלו לשמיים נקִיִים ורבי שמעון פטר אותם ואת כל עם ישראל בזכותם – מכל דין.

אמונה היא תמיד המחשבה הראשונה, הראשית, וזה המישור הראשון ויש הרבה מה להאריך בזה. ובעזרת ה', ברצוני להקדיש לכך מאמר נפרד בשבוע הבא.

התשובה הנצחית

והמישור השני הוא שכשכואב לנו, כשה' יתברך קורא לנו ומעורר אותנו, אנחנו חייבים להתעורר.

גם זה נפסק להלכה ברמב"ם: "מצוות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבוא על הציבור… ודבר זה מדרכי התשובה הוא. שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן… וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם. אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית (מלשון מקריות). הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להידבק במעשיהם הרעים. ותוסיף הצרה צרות אחרות…"

אחים ואחיות, שותפים לכאב, ה' לא צובט אותנו. ה' בעט בכולנו בעיטה קשה וכואבת. עם כל האמונה שהכול לטובה, ועם כל הביטחון שלנו שבוודאי הצדיקים האלה בפטירתם ביטלו מעלינו גזרות נוראות – בכל זאת אי אפשר שלא לקחת את הדברים כהתעוררות גדולה.

מי שאומר "הכול לטובה" ורוצה להמשיך הלאה בחיים כאילו כלום לא קרה, זה ברור שאין לו שום קשר עם האמונה, ולמעשה אין לו שום קשר עם החיים. כי גם מי שישן את החיים מתעורר מבעיטה. ומי שלא מתעורר, זה אומר שהוא כבר מת לגמרי. הקדושים האלה חיים וקיימים ומנוחתם על כנפי השכינה בהיכלא דרשב"י, אבל אנחנו כאן בעולם הזה – אסור לנו להיות מתים, אסור לנו להמשיך ב"חיים", כי אם ה' קורא לנו ומעורר אותנו זה אך ורק בגלל שה' אוהב אותנו ורוצה שנחיה באמת, שנתעורר על החיים שלנו.

אהבת ישראל נצחית

ונכון, שאף אחד לא יכול לומר מה ה' רוצה, אבל בהתייעצות עם גדולים וטובים, בשמיעת הכאב של המשפחות, וברחשי הלב של כל לב יהודי – ברור ופשוט שה' יתברך רוצה מאתנו חיזוק גדול מאוד באהבת ישראל. הנשמות הקדושות התאחדו במותם למקשה אחת, כדי שאנו נתאחד כולנו למקשה אחת בחיינו.

כתוב בספרים הקדושים שהנשמות הקדושות שנהרגות במיתות משונות, אלה נשמות שעוד לפני שירדו לעולם הזה הן הסכימו וידעו שהן כאן לזמן קצוב על מנת להסתלק ולכפר על עם ישראל. אז הנשמות האלה מסרו נפשם עלינו, כדי שאנחנו נתעורר לאהבת ישראל במסירות נפש, כדי שנצא מגדרנו, שנצא מעצמנו, בפרט עכשיו בסוף ימי הספירה שבהם אנו מתקנים את עניין אהבת החברים ובערב חג השבועות שכל מתן התורה היה בזכות האחדות של "וייחן שם ישראל כנגד ההר – כאיש אחד בלב אחד".

ואני רוצה להבהיר למעשה מה הכוונה "אהבת ישראל במסירות נפש": אהבת ישראל במסירות נפש פירושה תפילה על עם ישראל במסירות נפש.

אצלנו בישיבה זו הנהגה שבשגרה לעשות שעה התבודדות על עם ישראל, ואני מדריך את כל התלמידים שלי להקדיש חלק מההתבודדות האישית לתפילה על עם ישראל.

אבל מאז האסון הגדול אנחנו רוצים להתעורר באמת, והתחלנו בישיבה לקבל על עצמנו בסייעתא דשמיא לעשות חצי שעה של תפילה והתבודדות בכל יום על עם ישראל. ונכון שזה קשה מאוד, ואין לנו זמן וכו' – אבל זו בדיוק פירושה של אהבת ישראל במסירות נפש.

גם בזה אני מקצר במקום שראוי להאריך, והמקורות רבים, ועוד אקדיש לכך מאמר בפני עצמו בסייעתא דשמיא, אבל הרעיון הוא שה' רוצה שנתעורר, והדבר החשוב ביותר הוא שעם ישראל יחזרו בתשובה ויחיו באמונה שלימה על פי התורה בשלימות, ולכן על זה צריך להיות עיקר התפילה. וחשוב להדגיש ולבקש שהכול יהיה ברחמים. ועיין במדור השאלות והתשובות ששם כתבתי הדרכה קצרה ומעשית לתפילה על עם ישראל.

ראינו שהרמב"ם כותב שכאשר לא מתעוררים זה גורם לאסונות נוספים. אנחנו לא רוצים אסונות נוספים, אנחנו רוצים שהבעיטה הזאת תהיה הבעיטה האחרונה, הבעיטה שתוביל ל"בעיתה" בתי"ו, שזו הגאולה השלימה שכבר הגיע זמנה ועיתה ברחמים גדולים בקרוב ממש, כי עת לחננה כי בא מועד.

שו"ת של חסד:

שאלה:

שמעתי מכבוד הרב, שצריכים להתחזק בתפילות על עם ישראל במסירות נפש, ולהקדיש לכך חצי שעה בכל יום. חצי שעה זה הרבה זמן, אבל אני מוכן להתאמץ. ובכל זאת אני מרגיש שאין לי מה לומר חצי שעה. אשמח לקבל מהרב כיוונים והדרכות.

תשובה:

אשריך. הזוהר הקדוש אומר "אשרי מי שזוכה לדבר על אוזניים שומעות". אשריי שדברי מתקבלים, ואני רואה את ההיענות הגדולה בשיעורים ובשידורים; ואשריך שיש לך לב לשמוע את הצורך העמוק והגדול של עם ישראל בתפילות וזעקות לה' יתברך.

ואכן, מה לא עושים בשביל עם ישראל? מה זה חצי שעה ביום?

תפילות פועלות. רבי מאיר התפלל על רשעים שיחזרו בתשובה והם חזרו בתשובה. תחשוב שאם יהיו כמוך עוד מאה אלף איש – אנחנו נעלה כולנו ביחד חמישים אלף שעות ביום שעם ישראל יחזרו בתשובה שלימה. זו תהיה "רעידת אדמה" בשמיים. רבי שמעון והצדיקים מזעזעים את כיסא הכבוד מלמעלה, ואנחנו בתפילותינו נזעזע את כיסא הכבוד מלמטה, עד שנראה בעינינו את הפירות, עד שנראה בעינינו את עם ישראל מתחזק כנגד כל הפיתויים והבלבולים של הדור, ועד שנראה בעינינו בשוב ה' לציון ברחמים.

לשאלתך. כדאי מאוד להחזיק בדף קטן או לסדר בראש כמה נקודות יסודיות שעם ישראל יתחזקו בהן, ועל כל נקודה ונקודה אפשר להאריך מספר דקות בפרט על הצדדים המעשיים של קיום הנקודה.

לדוגמה: להתפלל על הנקודה הענקית שכל עם ישראל יאמינו באמונה שלימה שהכול לטובה ויאמרו על הכול תודה, שזה המפתח לגאולה השלימה ולביטול כל הצרות כמו שהבאתי בספרים ובחוברות בשם רבי נתן מברסלב והדברים מפורסמים.

אז באמת אפשר לומר את זה בכמה שניות: "ריבונו של עולם יהי רצון שכל עם ישראל יאמינו שהכול לטובה ויאמרו על הכול תודה".

אבל אם אתה מבין שמדובר בדעת גדולה והיא תלויה בלימוד ובשמיעת שיעורים ובהרבה תרגול מעשי בפועל ויש בה הרבה מאוד צדדים מעשיים – אז אתה יכול להפריד את זה להרבה חלקים ולהתפלל על זה בקלות לפחות חמש דקות בלי להאריך ובלי לחזור על עצמך.

תבקש מה' שכולם יזכו ללמוד את הספרים והחוברות של התודה (ומומלץ ממש לפרט את שמות הספרים והחוברות שעוררו אותך); ותבקש שהחוברות והספרים של התודה יגיעו לכולם; ושכל אחד יזכה לקרוא וללמוד; שכל אחד יזכה להבין את המסרים; ושכל אחד יזכה ממש לדעת ולהתחבר והדברים יתיישבו לו על הלב; ושכל אחד יזכה לקיים ולהקדיש זמן ניכר ביום להודות לה'; וכאן אפשר לפרט: על צרות, על חסרונות, על מניעות, על עיכובים, על מחלות, ועל תאונות וכו' – שכולם יחיו את האמונה שהכול לטובה בכול מכול כול; ולסיום להתפלל שכל אחד יזכה להפיץ בעצמו ולדבר איש עם רעהו ואישה עם רעותה בכל הזדמנות מעניין התודה, על שהתודה תתפשט ותהיה נחלת הכלל ושיחה בפי הכול.

ועל המשקל הזה ובאופן הזה אכתוב עוד כמה נקודות שחשוב מאוד לשלב בתפילות על עם ישראל, ובעיקר על התשובה של עם ישראל. ובמעט מחשבה תוכל לְפַתֵּחַ כל נקודה להרבה מאוד נקודות מעשיות קטנות. וכמובן, אלה רק דוגמאות מעטות על קצה המזלג.

ולפני כן חשוב לי להדגיש שגם אם אין לך ממש דיבורים חדשים ומפורטים, עצם זה שאתה חוזר כל החצי שעה על המילים: "אבא, תרחם על כל עם ישראל ותחזיר אותם בתשובה ברחמים" – זה טוב מאוד! זה נפלא ומצוין! ואשרי חלקו של מי שיעשה את זה בתמימות. אבל זה ברור שכאשר יש בתפילה התחדשות וזרימה של עניינים רבים – יש לתפילה יותר חיות, ויותר קל לדבר עם ה' כדבר איש עם רעהו כמו שמלמד רבי נחמן.

הנקודות הן: שכל עם ישראל יחזרו בתשובה בלי ייסורים, ואפשר לבקש כאן בפרטיות על שבת וכשרות וטהרת משפחה ולימוד תורה ושלא ינשרו בחורי ישיבה ובנות ישראל ושייפתחו ישיבות וכוללים ושיעורים ומסגרות לבעלי תשובה וכו'.

בפרט צריכים להתפלל על תיקון הברית של עם ישראל, שכל הגברים ישמרו את הברית. וכאן אפשר להאריך שילמדו את הספר "בריתי שלום" ויעשו התבודדות יומית וחשבון נפש על תיקון הברית ויתרחקו מכל עבירה ומכל קשר פסול וישמרו את העיניים בשלימות ויתרחקו מהמכשירים הטכנולוגיים הטמאים, מהאינטרנט והטלפונים החכמים והרשתות החברתיות, שיהיו קדושים וטהורים.

ושכל בנות ישראל תלכנה בצניעות וילמדו את הספרים שמדריכים את בנות ישראל להיות נשים כשרות גם בלבוש וגם בדיבור וגם בכל העניינים.

ושכל עם ישראל יזכו להתקרב לדרך התפילה וההתבודדות ולעשות לפחות שעה התבודדות בכל יום וחשבון נפש, וגם כאן ניתן להאריך שילמדו את הספרים השייכים וילמדו ויבינו ויקיימו ויפיצו, וישברו את כל המניעות בכל יום מחדש ולא יעבור עליהם יום בלי שעה התבודדות.

חשוב לי שוב להביא את דברי קדשו של רבי יהודה זאב ליבוביץ' שהזהיר ואמר שחייבים לבקש מה' תשובה ברחמים וגאולה ברחמים, כי כאשר מבקשים על מישהו שיעוררו אותו משמיים אפשר חלילה לעורר אותו גם על ידי מכות ר"ל, אבל אנחנו רוצים שעם ישראל יתעוררו ברחמים על ידי ספרים ותפילות והפצות, על ידי דעת ושירים וריקודים, ושהגאולה תבוא ברחמים גדולים ועצומים בזכות תפילות ישראל במהרה בימינו אמן.