פסוקו של יום

אין אדם רואה לחברו שיעשה עבירה אלא אם כן יש בו אותה עבירה עצמה או מקצתה. כשם שהמסתכל במראה יודע חסרונו, כך הרואה חסרון זולתו. וזה שלימדו – אדם רואה נגעי אחרים חוץ מנגעי עצמו. (ר’ ישראל הבעש”ט).