ממון

 

זה הטעות והמבוכה של תאוות ממון הוא גדול יותר מכל הטעויות שבעולם, כי מחמת שהממון המוכרח הוא הכרח גדול להאדם, על כן שם מתגבר הטעות והמבוכה ביותר, עד שנדמה להם, שהממון – עיקר התכלית, חס ושלום, אשר באמת הוא בהיפך ממש, כי באמת עיקר הפרנסה הוא רק מהשם יתברך לבד וצריכים למעט בעסק ולעסוק בתורה ולבטוח בהשם יתברך, שיצליחו במעט העסק שעוסק ויזמין לו פרנסתו בסיבה קלה, כי הכל – ממנו יתברך לבד.

 

 

כבר מבואר שאין להשגיח כלל על פניות ומחשבות זרות ובילבולים שבתפילה רק לעשות את שלו, לקיים התפילה כסדר ולא ישגיח על שום בילבול ומחשבה זרה כלל, רק הוא יעשה את שלו ולא יחזיר פניו להביט על אלו המחשבות כלל.

 

גם אמר שזה טובה גדולה מה שבאים עליו מחשבות זרות ופניות, כי בלא זה אם היה האדם מתפלל התפילה כראוי, לא היה אפשר לסבול כלל את גודל עוצם הקטרוגים שיש על התפילה שהיא כראוי, אבל על ידי שהתפילה מלובשת במחשבות זרות על ידי זה אין החיצונים מסתכלים עליה כל כך ואין הקטרוג גדול כל כך, ועל ידי זה יכולה התפילה לעלות. ובוחן לבבות הוא יודע האמת לאמיתו, שאף על פי שיש להאדם פניות ומחשבות זרות, אף על פי כן פנימיות מחשבתו היא לה’ לבדו כי פנימיות כוונתו בתפילה הוא באמת להשם יתברך. והשם יתברך בוחן לבבות ומסתכל על פנימיות כוונתו ורצונו ומקבל תפילתו באהבה אף על פי שהיא מלובשת במה שמלובשת, כי פנימיות רצונו וכוונתו הוא טוב.