כעס

עצה – כעס

 

ידוע ומבואר כי כעס מזיק לעשירות, ואף על פי שאנו רואים כמה עשירים, שהם כעסנים גדולים, ואף על פי כן יש להם עשירות גדול, ובפרט העכו"ם, שמלאים כעס ורציחה, ואף על פי כן כל העשירות אצלם. אך באמת עיקר העשירות הוא עשירות דקדושה. ולעשירות כזה אי אפשר לזכות כי אם על ידי כבישת כעס דייקא.

 

עיקר יגיעת וטרדת הפרנסה בא על ידי שטות וחסרון הדעת, הבא על ידי הכעס, בחינת (פסחים סו): כל הכועס – חכמתו מסתלקת ממנו וכו’, כי הכעס הוא בחינת פגם אכילת עץ הדעת, שדרשו עליו רבותינו ז"ל: "אוִיל ביום יוָדע כעסו" (משלי יב), ועל ידי זה נגזר עליו: "בעצבון תאכלנה…בזעת אפך תאכל לחם".

 

 

 

"זמרו למי שמנצחין אותו ושמח" (פסחים קיט), כי צריכים לנצח אותו יתברך כביכול. כי אף על פי שנדמה להאדם שהשם יתברך אינו רוצה לקרבו מחמת שקילקל הרבה. וגם עכשיו אינו מתנהג כראוי כרצונו יתברך, אף על פי כן צריך האדם לחזק את עצמו ביותר ולהשתטח עצמו לפניו ולפרוש כפיו אליו יתברך שירחם עליו ויקרבהו לעבודתו, כי אף על פי כן אני רוצה להיות ישראלי. נמצא שרוצה לנצח את השם יתברך כביכול והשם יתברך יש לו שמחה מזה שמנצחים אותו כביכול.

 

 

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.