תפילה

 

כשמסתכלים באמת אל התכלית שכולו טוב, ועל כן באמת עיקר התפילה צריך שתהיה באמת בשביל התכלית הניצחית, וזה בחינת מה שמובא בספרים, שעיקר התפילה צריכה להיות בשביל להשלים חסרון השכינה, כביכול, ועל כן אפילו התפילה שמתפלל האדם על צרכיו הגשמיים, יתפלל שיתן לו השם יתברך כל צרכיו באופן שיצליח על ידי זה לנצח, וזה בחינת סדר תפילת ‘שמונה-עשרה’ שסידרו לנו חז"ל. ומתחילים תחילה בשיבחו של מקום – בשלוש הראשונות, ומזכירים בברכה הראשונה איך שהוא יתברך גומל חסדים טובים וכל מה שעושה הכל לטובה, והוא מלך עוזר ומושיע ומגן, ואחר כך בברכת מחיה המתים, הכוללת גם כן שאר ישועות, פרנסה ורפואה, וכלל אותן כמה פעמים עם העניין של תחיית המתים, כלומר שאנו משבחים ומודים לבורא עולם, שכל מה שעושה עימנו הוא לטובתנו הניצחית, שהוא בחינת תחיית המתים, ורק בשביל זה הוא מצמיח לנו ישועות נפלאות בכל עת בגשמיות: בפרנסה, רפואה וכו’. והכל באופן שיצליח האדם על ידי זה לנצח, גם אחר התחיה, וממילא מובן, שגם מה שלפעמים נתעכב השפע, חס ושלום, הכל הוא לטובתנו הניצחית.

 

 

 

סיפר רבי נתן זצ"ל, פעם אחת אמר לאחד: אגלה לך סוד, שיהיה אפיקורסות גדולה בעולם. כי מלמעלה יבוא אפיקורסות בעולם בשביל הנסיון, ואני יודע שהאנשים שלי גם בלא זה יתחזקו באמונה באמת וישארו קיימים באמונתם, אך אני מגלה לך זאת כדי שיתחזקו יותר כשיראו שדיברו מזה קודם.

 

וכדברים האלה נשמע מפיו הקדוש כמה פעמים. והיה מתאנח מאוד על זה ואמר: אוי, איך יוכלו לעמוד אנשים מועטים נגד כל העולם!

 

והנה סמוך מאוד אחר הסתלקותו מן העולם ראינו בעינינו זאת, שתיכף התחילה להתפשט אפיקורסות גדולה בעולם מה שלא היה כזאת מימי קדם. כי אף על פי שכבר התחיל לצמוח נגע המספחת הזאת במדינות רחוקות, אבל עדיין לא נתפשטה במדינתנו, עד אשר בימינו אחר הסתלקות רבנו ז"ל והסתלקות עוד גדולי הצדיקים, פשט נגע המספחת הרע הזה גם במדינתנו. וכבר צווחו ככרוכיא (צפרדעים) הצדיקים והכשרים שבדורותינו אלה, ואין שומע להם כי ידם תקפה בעוונותינו הרבים. אוי לנו מה שהגיע לנו בדורותינו אלה. ועל ידי זה נצמחה הגזרה הרעה בימינו שנמשכה על ידם (והכוונה ללקיחת בני ישראל לצבא הרוסי), אוי לנו מה היה לנו, ונתקיים בעוונותינו הרבים כאשר הודיע אדוננו מורנו ורבנו ז"ל הנורא מקודם ברוח קודשו, ועדיין הולכים ומתפשטים בכל עת. מי יודע מה יהיה בימים הבאים!