הלכות ציצית , סדר עטיפת ציצית

 

 

א. קודם הברכה צריך להפריד חוטי הציצית זה מזה, שיהיה כל חוט וחוט בפני עצמו ולא יסתבכו החוטים זה בזה.

ב. אפילו בשבת אם רואה שהחוטים מסובכים זה בזה רשאי להפרידם. ורק בפעם הראשונה לאחר תליית וקשירת הציצית בטלית, אם הם מסובכים, אין להפרידם בשבת.

ג. מי שאין לו פנאי יש לו לעיין ולבדוק הציציות אם הם כשרים, קודם שיברך על הטלית, כדי שלא יברך ברכה לבטלה. ובפרט במקום חיבורם בכנפות הטלית. וגם טלית קטן נכון לבודקו קודם שלובשו. אולם מעיקר הדין אין צורך לבדוק את חוטי הציצית בכל יום לפני שמברך ומתעטף בציצית.

ד. מי שנכנס מאוחר לבית הכנסת בשעה שהציבור התחילו כבר להפתלל אין צריך לבדוק את חוטי הציצית, ואין בזה אפילו מידת חסידות, כדי שלא ידלג דבר מהתפילה. וכן אם הצניע הטלית במקום שמור, אין צורך לבודקו כלל בכל ענין.

ה. יש הנוהגים לומר בעת בדיקת הציציות את הפסוקים "ברכי נפשי את ה’, ה’ אלוקי גדלת מאד הוד והדר לבשת, עוטה אור כשלמה, נוטה שמים כיריעה".

ו. אם עדיין לא בירך ברכות התורה, נכון שלא לומר פסוקים הנ"ל, שיש לחוש לסברת הפוסקים המצריכים לברך ברכות התורה גם קודם אמירת פסוקים שלא בדרך קריאה ולימוד.

ז. יש אומרים שהנוהגים לבדוק את חוטי הציצית לפני הברכה, יבדקו את הציציות בערב שבת, או ערב יום הכיפורים, לפני הכנסת הטלית לנרתיקה, כדי שלא יהיה צורך לבדוק למחרת. ואם לא בדקו מערב שבת, רשאים לבדוק בשבת. ואם יש לו טלית מיוחדת לשבת, יבדקנה כשמקפלה במוצאי שבת.

ח. מנהגינו שהטלית קטן לובשו תחת בגדיו, ובשעה שלובשו מסתכל בציצית, ובזה יוצא ידי חובת המצווה, ואין צריך ללבוש את הטלית קטן על בגדיו.

ט. מנהגינו שגם הציציות מכוסות תחת הבגדים. וכן נהגו גדולי הדורות הספרדים, ואף שהוא נגד דעת מרן השולחן ערוך, מכל מקום טעם הרבנים הספרדים הוא על פי הקבלה.

י. אף שהציציות נוגעות בבשר הירכיים וכד’, אין בזה כל איסור, ואין צריך להחמיר בזה.

יא. מנהג בני הישיבות האשכנזים לילך עם הציציות בחוץ, ואין לחוש בזה ליוהרא.

יב. אברכי הישיבות שהם מעדות המזרח, לא ישנו ממנהג אבותיהם ורבותיהם הקדמונים להוציא את הציציות החוצה, אלא יהיו מתחת למדיהם. וכן דעת מורינו הגאון רבי עזרא עטייה ז"ל, ואמר שבן ספרד שמוציא את ציציותיו יש לחוש משום מוציא לעז על הראשונים.

יג. בני ישיבות צעירים מעדות המזרח הרוצים להוציא את הציציות מחוץ לבגדיהם, וחשים בזה חיזוק ביראת שמים במקום מגוריהם, בכך שהם מתבדלים משכניהם שאינם הולכים בדרך התורה והמצוות, ומשייכים את עצמם למחנה בני התורה, רשאים לעשות כן אך כאשר יינשאו ויתחזקו בתורה ויראת שמים, יחזרו למנהג הספרדים, שלא היו מוצאים את הציציות מחוץ לבגדיהם.

יד. בעלי תשובה המתחזקים בשמירת התורה ומצוות, הרוצים להוציא את הציציות מחוץ לבגדיהם כד להיבדל מהסביבה החילונית בה הם נמצאים, רשאים לעשות כן. אבל אחר שיתחזקו בתורה ובמצוות, או אחר שיעברו להתגורר בסביבה של אנשים יראי שמים, יחזרו למנהג גדולי הספרדים ויכניסו את הציציות מתחת לבגדיהם.

טו. בני ישיבות ספרדים הלומדים בישיבות של יוצאי אשכנז הנוהגים להוציא את הציציות מחוץ לבגדים, אעפ"כ לא ישנו ממנהגם, ואין להם להוציא את הציציות מחוץ לבגדים מסיבה זו בלבד. ובדברים כגון אלה אין לחוש בזה משום איסור "לא תתגודדו".

טז. מי שהיה לבוש בציצית קודם שיאיר היום, וכשהאיר היום היתה הטלית עליו, יש אומרים שיברך על הטלית בשהיית המצווה עליו, אף שעשאה בזמן שהיה פטור מן המצווה. ויש חולקים.

יז. אם נפלה טליתו מעליו, אפילו אם נפלה לגמרי, וחוזר ומתעטף בה, אינו צריך לחזור ולברך.

יח. יש אומרים שאם נפלה טליתו באמצע תפילת שמונה עשרה, והחזירוהו אחרים עליו, כשיסיים תפילת שמונה עשרה ימשמש בציציות ויברך. ולדידן אין לברך, דספק ברכות להקל.

יט. הפושט טליתו על דעת לחזור וללובשו בתוך חצי שעה אין צריך לחזור ולברך עליו, ואפילו אם נכנס לבית הכסא ויצא, כשחוזר לובש טליתו לא יברך עליו. אבל אם פשט טליתו על דעת לחזור וללובשו, ושהה זמן ממושך חצי שעה או יותר צריך לחזור ולברך עליו. ובפרט אם קיפל הטלית והניחו לתוך הכיס. ואפילו אם פשט טליתו סתם, ולא חשב אז אם יחזור וילבשנו מיד או לו, לא יחזור לברך עליו, ואפילו אין עליו טלית קטן. ומכל מקום אם מחליף בגדיו וחוזר ולובש טלית קטן אחר שיש בו שיעור ברכה, אף על פי שהוא לובשו תיכף ומיד אחר שפשט את הראשון, יברך שנית על הטלית קטן האחר.

כ. הפושט טליתו וקיפל אותו ונתנו בתוך כיס הטלית, ולא חשב אם יחזור ללבושו, כיון שקיפל הטלית הוה ליה כאילו חשב בפירוש שהוא פושטו על דעת שלא לחזור וללובשו, והסיח דעתו ממנו, וכשחוזר ללובשו יחזור ויברך. וכן יעשה תמיד להוציא עצמו ממחלוקת.