הלכות ברכת אשר יצר , סדר עטיפת הטלית

  

א. אף מי שנתן קצת מי רגלים לבדיקה, ולא היה צריך להטיל מימיו, צריך לברך אשר יצר.

ב. המטיל מים באמצעות כלי הקטטר, ג"כ צריך לברך אשר יצר.

ג. מי שיצא מבית הכסא ולא היה לו מים לנטילת ידיו, ומנקה ידיו במידי דמנקי, אף על פי כן יברך אשר יצר.

ד. ברכת "אלקי נשמה" אינה פותחת בברוך מפני שהיא ברכת ההודאה, וברכות ההודאות אינן פותחות בברוך, וכמו שמצינו בברכת הגשמים. ומ"מ רבים נהגו להסמיך ברכת "אלקי נשמה" לאשר יצר. אך אין למחות במי שעושה כדעת מרן השולחן-ערוך ואינו מסמיך אשר יצר לברכה זו. ומיהו טוב להסמיכה לברכה הפותחת בברוך.

ה. יש נוהגים שאחר ששבירך אחד בררכות השחר וענו אחריו אמן, חוזר אחד מהעונים אמן ומברך ועונים אחריו אמן, וכסדר הזה עושים כל אותם שענו אמן תחילה, ואין לערער עליהם ולומר שכבר יצאו ידי חובת הברכות בעניית אמן, מפני שהמברך אינו מכוין להוציאם ידי חובה. ואפילו היה מכוין להוציאם, הם מכוונים שלא לצאת בברכתו.

ו. מי שהרהר ברכת אשר יצר בלבו, אף שלכתחילה לא טוב עשה, מכל מקום בדיעבד יצא ידי חובת הברכה, ושוב אינו יכול לברך ברכה זו בפיו. ואם יש שם אחר שהוצרך לנקביו ומברך אשר יצר, יבקש ממנו שיכוין עליו להוציאו, וגם הוא יכוין לצאת, ויצא ידי חובה לפי דעת הסוברים שהרהור לא כדיבור.

ז. הנמצא באמצע ברכת אשר יצר, לאחר שהתחיל בתיבות אשר יצר, ושמע קדיש או קדושה, פוסק ועונה כמו בקריאת שמע וברכותיה, שדין ברכת אשר יצר כברכות ארוכות שפוסקים בהם לקדיש וקדושה. ועונה רק חמישה אמנים (אמן) ראשונים שבקדיש, ויהא שמיה רבה עד יתברך, וקדוש וברוך בלבד. ואם חתם ברוך אתה ה’, ושמע קדיש או קדושה בטרם סיים רופא כל בשר וכו’, לא יענה לקדיש ולקדושה.

 

 

ח. מצוות עשה מן התורה שמי שיש לו בגד או בגד פשתים שיש בו ארבע כנפות, ורוצה ללבושו, צריך להטיל בו ציציות בד’ הכנפות.

ט. כל הלובש בגד שהוא חייב בציצית ולא הטיל בו ציצית, ביטל מצוות ציצית. ואמרו בגמרא (מנחות מד.) כל מי שאין לו ציצית בבגדו עובר בחמשה עשין, ופירש רש"י, שהן: ועשו, ונתנו, והיה, וראיתם, וגדילים תעשה לך. ואם הוא של מינין, ביטל מצווה מדרבנן.

י. יש להיזהר שבזמן שקורא קריאת שמע יהיה מעוטף בציצית, ואם לובש טלית קטן העשוי כהוגן, וכשיעור, יכול לקרוא עמו קריאת שמע. ולכן מי שאין לו טלית גדול, ואם יתעכב עד שישיג טלית, ויש חשש שיעבור זמן תפילה, או שפיסיד תפילה בציבור, יתפלל בלי טלית גדול, ואל יתעכב יותר. ואף על פי כן ראוי ללבוש טלית גדול, מפני שפעמים והטלית קטן אין בו כשיעור ואי יוצאים בו ידי חובת המצווה.

יא. טוב שלא להסיר את הטלית מעליו עד אחר אמירת עלינו לשבח. ומ"מ מי שממהר למקום עבודתו וכו’, רשאי להסיר מעליו הטלית קודם עלינו לשבח.

יב. טוב ונכון שלא להסיר את הטלית קטן מעליו גם בעת השינה. וכן מנהגינו. ומכל מקום אם החום כבד וקשה לישון עם טלית קטן, רשאי להסירו קודם השינה.

יג. הלן בטליתו בלילה אין צריך לברך עליו בבוקר, ויכוין בברכת הטלית גדול לפטור הטלית קטן. ואין צריך למשמש בטלית קטן בעת שמכוין עליו לפוטרו. ואם פשט את הטלית קטן בלילה קודם השינה, ולובשו בבוקר, אף שמעיקר הדין רשאי לברך עליו, כבר נהגו לפוטרו בברכה על הטלית הגדול.

יד. יכוין בהתעטפו שצוונו הקב"ה להתעטף בציצית כדי שנזכור את כל מצוותיו לעשותם. ויש אומרים שאם לא כיוון כך, עליו נאמר בישעיה: ותהי יראתם אותי מצוות אנשים מלומדה.

טו. בדיעבד מי שכיוון רק לקיים את המצווה בלבד, יצא. וגם אם לא כיוון כלל לשם מצווה, יש אומרים שאם מוכח שלובש הטלית לשם מצווה יצא ידי חובת המצווה, ועל כל פנים יכוין כך כשייזכר, אף בעודו לבוש.

טז. יש נוהגים לומר "לשם יחוד" לפני הברכה וההתעטפות בציצית, כדי לכווין לצאת ידי חובת המצווה. ויש המסתפקים בברכה שיש בה לעורר לכוונה לשם מצווה.

יז. טוב לומר בנוסח ה"לשם יחוד" שאומר קודם ההתעטפות בציצית, שציוונו הקב"ה להתעטף בציצית כדי שנזכור כל מצוותיו לעשותם.

יח. בנוסח ה"לשם יחוד" צריך לומר, ליחדא שם יו"ד ק"י בוא"ו ק"י.

יט. מי שנמצא במקום מטונף, לאונסו, שאסור לו לברך שום ברכה כלל, מותר לו ללבוש ציצית בלא ברכה, אחר שאי אפשר שיקיים המצווה באופן אחר.

כ. נוסח הברכה "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להתעטף בציצית" ואם טעה ובירך על מצוות ציצית, או להתלבש בציצית, וכיוצא, יצא.