דיני ציצית שונים ,זמנה ,ברכת שהחיינו, שכרה ועוד

  

א. זמן מצוות ציצית הוא ביום ולא בלילה, שנאמר (במדבר טו, לט) : "וראיתם אותו", ודרשו חז"ל פרט לכסות לילה.

ב. לכתחילה אין להתעטף בציצית עד שיגיע כשעה קודם נץ החמה. וכן מנהג ירושלים. אבל פועלים משכימי קום שממהרים לעבודתם, יש להקל להם להתעטף בציצית כשש דקות אחר עמוד השחר, ביום ממוצע. וזמן עמוד השחר הוא שבעים ושתים דקות זמניות קודם הנץ.

ג. הדבר ברור שמותר להטיל הציציות בטלית ולקשרם בלילה אפילו לכתחילה. ואין מקום להחמיר בזה כלל.

ד. סדינים ושמיכות שיש בהם ד’ כנפות, אף שהאדם מתכסה בהם גם ביום, פטורים  מציצית.

ה. אם עורכים את החופה לפני השקיעה, והחתן מתעטף בציצית, יברך להתעטף בציצית, ואם הטלית היא חדשה, יברך אחר כך שהחיינו. אבל אם עורכים את החופה בלילה, יברך על הטלית ברכת שהחיינו בלבד.

ו. סנדק ואבי הבן הלובשים טלית גדול בעת המילה, צריכים לברך עליו ולהתעטף בו כמו בשחרית.

 

ז. מצווה היא חובת גברא, כלומר, חיוב על האדם הלובש בגד עם ד’ כנפות להטיל בו ציציות. וכל זמן שאינו לובש הבגד אינו חייב להטיל בו ציציות. ולפיכך אינו מברך על עשיית הציצית, שאין המצווה אלא בלבישתו.

ח. הלוקח טלית מצוייצת מישראל, או מחנות של אינו יהודי, ואומר שלקחן מישראל, כשר. מכיון שהוא אומן חזקה שלקחה מישראל, אבל אם לקח מאינו יהודי שאינו תגר, פסולה. ולכן אין לסמוך לקנות ציצית מכל עובר אורח המציג תכולתו ברבים, שידוע שיש בהם מיעוט אנשים המצוי מאד, שאינם נאמנים כלל.

 

ט. חוטי ציצית כל זמן שהם קבועים בטלית אסור להשתמש בהם, כגון לקשור בהם שום דבר וכיוצא בזה, משום ביזוי מצווה. אבל לאחר שהחוטים נפסקו מהטלית, מעיקר הדין יכול לזרקן לאשפה, מפני שהיא מצווה שאין בגופה קדושה. אך לא יעשה בהם תשמיש מגונה, אף שנפסקו מהטלית. ומכל מקום המחמיר לגונזן תבוא עליו ברכה. ויש אומרים שכל זה הוא בבגד שיש בו ד’ כנפות והטילו בו ציציות, אבל טלית גדול של מצווה, יש להיזהר שלא לזורקן לאשפה, ולכן טוב לגונזן.

י. וכן טלית שבלתה מותר לזרקה לאשפה, וטוב לגונזה. ומכל מקום אסור להשתמש בה לתשמיש מגונה, כמו לקנח עצמו בה, או לקנח בה נרות בית כנסת והשמן וכו’.

יא. חוטי ציצית שנטוו לשם מצוות ציצית, ועדיין לא קשרום בטלית, מעיקר הדין מותר לזורקן לאשפה, אך יש להחמיר שלא לנהוג בהם מנהג של ביזיון, מאחר שסוף סוף נטוו לשם מצווה.

יב. חוטי ציצית הקשורים בטלית, שהתנו עליהם קודם הקשירה שיוכלו לנהוג בהם מנהג בזיון לאחר שיינתקו מהטלית, אך על פי כן אין לנהוג בהם מנהג בזיון.

יג. הלובש טלית קטן על בגדיו, וכן הלובש טלית גדול של מצווה, אין נכון להכנס בהן לבית הכסא, אבל טלית קטן שמכוסה תחת בגדיו, בודאי שמותר להכנס בו לבית הכסא.

יד. יש להזהר כשאדם לובש טלית שלא יגרור ציציותיו בארץ. ויש אומרים שהטעם לזה כדי שלא ידרוך עליהם ויפסלם. ויש אומרי שהוא משום ביזו מצווה אם ידרוך עליהם. ומכל מקום אין בזה איסור ממש, אלא זהירות ומצווה מן המובחר. ולכן יזהר שהציציות יהיו תלויים ועומדים מחצי גופו למטה. וכל זה באופן שהם נגררין תמיד דרך הילוכו, אבל כל שהבגד אפשר להרימו באופן שלא יהיה נגרר, אף אם יהיה איזה פעם (באקראי) נופל למטה ונגרר, אין בזה קפידא לאסור אלא דוקא בבית הקברות מטעם לועג לרש.

  

טו. על טלית חדשה יש לברך "להתעטף בציצית" תחילה, ואחר כך "שהחיינו", ואין בזה כל חשש הפסק. וכן המנהג. אולם העושה ציציות חדשות לטלית ישנה, אינו מברך שהחיינו. ועל תפילין חדשות אין לברך "שהחיינו", שאין מברכים שהחיינו על מצוות אלא כשהן באות מזמן לזמן, הא לאו הכי מצוות לאו ליהנות ניתנו.

  

 

טז. מותר להכנס לבית הקברות בטלית קטן שלובש תחת בגדיו, שלא אסרו בזה אלא כשלובשו על בגדיו ונראה לעין. ולכן הנוהגים להוציא את ציציותיהם מחוץ לבגדיהם, עליהם להכניסם בבגדיהם כשהם מגיעים לבית הקברות (ד’ אמות סמוך לבית הקברות) וכל שכן שיש להזהר שלא יהיו  הציציות נגרררים על הקברות, שנראה כלועג למתים שאינם יכולים לקיים מצוות ציצית.

 

 23

יז. גדול עונש המבטל מצוות ציצית, ועליו נאמר לאחוז בכנפות הארץ וכו’. והזהיר במצוות ציצית זוכה ורואה פני שכינה.

יח. שקולה מצוות ציצית כנגד כל המצוות כולן, שנאמר: "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה’ ועשיתם אותם" (במדבר טו, לט).

יט. אף על פי שמעיקר הדין אין חיוב כל כך ללבוש טלית קטן של ארבע כנפות במשך כל היום, מכול מקום ראוי ונכון מאד כל אדם החרד לדבר ה’ ישתדל לקיים מצוות ציצית, שהיא מצווה יקרה וחשובה עד מאד, ששקולה כנגד כל המצוות, וללבוש תחת בגדיו טלית קטן במשך כל היום. וכן מצווה לחנך גם את הקטנים מגיל שש ומעלה במצווה יקרה זו, ולהלבישם טלית קטן תחת בגדים.

כ. מי שאין לו ציצית אין צריך לחזר על פתחים כדי שיהיו לו מעות לקנות טלית.