הלכות ברכות התורה , הלכות פסוקי דזימרה

 

א. ברכות התורה רשאי לברך בין כשהוא עומד ובין כשהוא יושב.

ב. קטן שהגדיל ומלאו לו שלוש עשרה שנה תמימות, יש מקום לומר שבלילה הראשון של שנת הארבע עשרה, שאז דינו כגדול, ומתחייב בכל המצוות, אין ללמוד בלי ברכות התורה, שאף לפי שכבר בירך ברכות התורה ביום שמלאו לו יג’ שנה בבוקר, כמו שנהג לברך בכל יום ברכות השחר עם ברכות התורה, משום מצוות חינוך, מכל מקום פטור היה מן המצוות באותה שעה, כי אין מצוות חינוך על הקטן עצמו אלא על אביו, ואין הברכה שבירך בזמן היותו פטור מן המצוות, פוטרת אותו מלברך ברכות התורה בליל הכנסו למצוות, לפיכך צריך שיכוין ליבו לצאת ידי חובת ברכות התורה בברכת אהבת עולם שלפני קריאת שמע של ערבית, ותיכף אחר התפילה ילמוד מעט, כדי לצאת ידי חובת התלמוד ירושלמי: "והוא ששנה על האתר".

ג. גר שעלה מן הטבילה לשם גירות, יש לו לברך ברכות התורה קודם שיזכיר איזה פסוק או קריאת שמע, אפילו אם בירך ברכות התורה בבוקר.

ד. הלומד ואינו מבין מה שלומד, אף על פי כן צריך לברך ברכות התורה.

ה. גם הנשים מברכות בכל יום ברכות התורה, מפני שחייבות הן ללמוד הדינים וההלכות השייכות להן, כגון הלכות תפילה, ברכות ושבת, הלכות נידה וחלה ושאר הלכות איסור והיתר.

ו. נשים שנסתפקו אם בירכו ברכות התורה, לכל הדעות אינן צריכות לחזור ולברך ברכות התורה כלל.

 

ז. יש לומר בכל יום סדר הקרבנות שקודם ברוך שאמר. ולדברי המקובלים אי אפשר לאומרם אחר התפילה, שצריך לומר כסדר ולא ליהפך העולמות. וגם בחזרת השליח ציבור לא נכון לאומרם, כי צריך להקשיב לחזרת השליח ציבור ולענות אמן אחריו. ולכן אם השליח ציבור ממהר, יש לקדים ולהגיע לתפילה קודם שהציבור מתחילים להתפלל, ולומר בנחת את סדר הקורבנות, כדי שלא לבלוע תיבות ואותיות. ומכל מקום אם על ידי אמירת סדר הקורבנות יפסיד תפילה בציבור, יאמרם אחר התפילה, ויתפלל עם הציבור.

ח. מנהג הספרדים להקדים הודו לה’ קראו בשמו לפני ברוך שאמר. והטעם לזה, כי פסוקי הודו תיקן דוד לאומרם כל השנים שהיה הארון ביריעה. ומפורש בסדר עולם כי בעת הקרבת תמיד של שחר היו אומרים מהודו לה’ עד ובנביאי אל תרעו, ובתמיד של בין הערביים היו אומרי משירו לה’ כל הארץ עד ויאמרו כל העם אמן והלל לה’. לפיכך יש לסומכו לפסוקי הקורבנות ואיזהו מקומן. והוסיפו עוד, שהרי פסוקי הודו אינם מעניין ההלל של פסוקי דזמרה, והיאך נברך עליו ברכת ההלל שהיא ברכת ברוך שאמר. וכן היה מנהג האר"י ז"ל.

ט. תיקנו חז"ל לומר פסוקי דזמרה קודם התפילה, וברכת ברוך שאמר לפניהם, וישתבח לאחריהם. וכמו שאמרו בשבת, אמר רבי יוסי, יהא חלקי עם גומרי ההל בכל יום. ופירשו בגמרא, שהכוונה על פסוקי דזמרה, וכמו שאמרו, לעולם יסדיר אדם שבחו של הקדוש ברוך הוא ואחר כך יתפלל. ומטעם זה פסקו הגאונים שאם לא אמר פסוקי דזמרה קודם התפילה אינו רשאי לאומרם "בברכה" אחר התפילה. לפיכך דין פסוקי דזמרה כדין מצוות עשה דרבנן שהזמן גרמא, הואיל וזמן תפילת שחרית עד ארבע שעות או עד חצות. ולכן נשים פטורות מלומר פסוקי דזמרה. ואם ירצו להחמיר על עצמן לאומרם, לא יברכו ברכות ברוך שאמר וישתבח בשם ומלכות.

י. אין להפסיק לענות אמן בברכות באמצע ברכת ברוך שאמר, כי ברכה זו תקנוה אנשי כנסת הגדולה. ואפילו אמן על חתימת ברוך שאמר "מלך מהולל בתשבחות", אין לענות באמצע הברכה. והוא הדין שלא יענה אמן בברכות באמצע ישתבח. במה דברים אמורים כשהתחיל לומר ברוך אתה ה’ וכו’, אבל קודם לכך מותר לענות כל אמן דברכות.

יא. אף על פי שאסור להפסיק בשיחה מתחילת ברוך שאמר עד סוף תפילת שמונה עשרה, מכל מקום מי שעבר והפסיק בשיחה בין ברוך שאמר לפסוקי דזמרה, אין להצריכו לחזור ולברך ברוך שאמר, כדין מי שהפסיק בין ברכה למצווה שחוזר ומברך, כי באמת דין ברכת ברוך שאמר כברכת השבח, שהרי אינו מברך "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לומר פסוקי דזמרה", ולכן אינו חוזר לומר ברוך שאמר. ונראה שזהו טעמו של מרן השולחן ערוך שכתב: "שאם סיים ברוך שאמר קודם שסיים החזן עונה אחריו אמן". ואילו בברכות המצוות אסור להפסיק בעניית אמן בין ברכה למצווה, ואפילו אמן של אותה ברכה. אלא טעמו של דבר מפני שברכת ברוך שאמר היא ברכת השבח, ולכן השומע קדיש או קדושה בין ברוך שאמר למזמור לתודה, עונה קדיש וקדושה שם, שאינו אלא כדין בין הפרקים.

יב. מותר לענות אמן בברכות באמצע פסוקי דזמרה, ש"אמן" נחשב כשבח וזמרה, ואינו נחשב הפסק. וכן הסכימו האחרונים.

יג. אסור להפסיק באמצע פסוקי דזמרה לענות ברוך הוא וברוך שמו, ואפילו בבין הפרקים, דהיינו בין מזמור למזמור, שבכל מקום שאינו רשאי להפסיק בשיחה, אין לענות "ברוך הוא וברוך שמו".

יד. אבל בין ישתבח ליוצר, מותר לענות "ברוך הוא וברוך שמו", כיון שמותר לדבר בדבר מצווה בין ישתבח ליוצר.

טו. השומע קדושה באמצע פסוקי דזמרה, אינו רשאי לומר כל נוסח הקדושה "נקדישך ונעריצך" וכו’, או "כתר יתנו לך", ואפילו בין מזמור למזמור, אלא יענה עם הציבור ג’ פסוקים שהם: "קדוש, ברוך וימלוך", ולא יותר. אבל בין ישתבח ליוצר רשאי לומר כל הנוסח של "נקדישך ונעריצך", או "כתר יתנו לך", הואיל ומותר להפסיק שם לדבר מצווה.

טז. קדושת יוצר, וכן קדושת ובא לציון, אינם בגדר קדושה לענין זה, הואיל והעיקר להלכה כמי שאומר שהיחיד רשאי לומר קדושות אלו, ולכן מי שעומד באמצע פסוקי דזמרה אינו רשאי להפסיק לקדושת יוצר או לקדושת ובא לציון.

יז. השומע קדיש באמצע פסוקי דזמרה, ואפילו באמצע הפרק, עונה "אמן יהא שמיה רבה מברך" וכו’, עד "דאמירן בעלמא", ובאמצע קריאת שמע וברכותיה אינו רשאי להפסיק אלא לענות "אמן יהא שמיה רבה מברך לעלם לעלמי עלמיא יתברך" ולא יותר.

יח. השומע קדיש "על ישראל", או "יהא שלמא רבה", נחלקו האחרונים אם באמצע פסוקי דזמרה צריך לענות אמן אחר "תתקבל" או "על ישראל" או על "יהא שלמא רבה", ו"עושה שלום במרומיו", או לא. ושב ואל תעשה עדיף, ויהרהר אמן בליבו. ומכל מקום העונה "אמן" יש לו על מה שיסמוך.

יט. השומע את הציבור שאומרים י"ג מידות שבפסוק ויעבור ה’ על פניו ויקרא, והוא באמצע פסוקי דזמרה, לא יפסיק לענות עמהם, שהרי אינם אלא דרך תפילה, ואינם מעניין הזמירות.

כ. העומד בפסוקי דזמרה והגיע השליח ציבור בחזרת התפילה ל"מודים", אין לו לענות עם הציבור "מודים דרבנן" כולו, אלא ישחה ויענה ג’ תיבות: "מודים אנחנו לך", ולא יותר כי שאר הנוסח של מודים דרבנן, הגם שנזכר בתלמוד, מכל מקום אינו חובה, אלא מנהג העם לאומרו, ולכן אין להפסיק באמצע פסוקי דזמרה לאמירת כל הנוסח של מודים דרבנן, ודי באמירת "מודים אנחנו לך". ומכל מקום העומד בין ישתבח ליוצר, יאמר "מודים דרבנן" כולו עם הציבור, ואין בזה שום חשש הפסק כלל.