תפילה בלב , תפילה בכל לשון ,שלא לעבור כנגד המתפלל

 

א. חז"ל למדו ממה שנאמר בתפילת חנה: וחנה היא מדברת על ליבה רק שפתיה נעות, מכאן למתפלל שיחתוך בשפתיו, כלומר שיביא בשפתיו את המילים שבתפילה כהוגן, ולא יתפלל בהרהור הלב בלבד. וקולה לא ישמע, מכאן שאסור להגביה קולו בתפילתו. וכן אמרו, המשמיע קולו בתפילתו הרי זה מקטני אמנה. ופירש רש"י, שדומה כאילו ח"ו אין הקדוש ברוך הוא שומע תפילת לחש. וכן פסק מרן בשולחן ערוך: לא יתפלל בליבו בלבד, אלא מחתך הדברים בשפתיו, ומשמיע לאזניו בלחש, ולא ישמיע קולו בתפילתו (לאחרים), ואם אינו יכול לכוין בלחש מותר להגביה קולו, במה דברים אמורים ביחיד, אבל בציבור אסור, שיבוא להטריד הציבור מקולו. ואף על פי שיש חולקים על מרן וסוברים שלא ישמיע אף לאזניו, העיקר כדברי מרן, ובפרט שעל ידי שמשמיע לאוזניו יוכל לבטא את התיבות שבתפילה כהלכה, וגם יוכל לכוין היטב בתפילתו.

ב. עדות שנהגו שהשליח ציבור אומר בקול רם תפילת ערבית של לילי יום טוב ושל לילי ימים נוראים, יש להם על מה שיסמוכו, ואין לבטל מנהגם בחוזק יד, מפני המחלוקת. ומכל מקום אם כל הקהל יודעים ומתפללים מתוך המחזור, ומסמיכים לבטל מנהגם בזה, לצאת ידי החכמים המקובלים, תבוא עליהם ברכה.

ג. מי שמתפלל שמונה עשרה שבתפילת הלחש בקול רם קצת יש אומרים שאם מוכרחים השומעים לעמוד שם יענו אמן על הברכות ששומעים, אך יותר טוב היכא דאפשר ללכת משם. ובפרט אם שומעים תפילתו בתוך ארבע אמות שיש לענות אחריו אמן. ויש חולקים. והעיקר לדינא שצריך לענות אחריו אמן, ומכל מקום אם ירצה יוכל לקום משם וללכת למקום אחר היכא דאפשר. ואם הוא נמצא במקום שאסור להפסיק בשיחה, כגון באמצע פסוקי דזמרה, טוב שיתרחק משם כדי שלא ישמע התפילה מחבירו, ולא יצטרך לענות אמן באמצע הזמירות. ואם שמע הברכה באמצע פסוקי דזמרה, עונה אמן.

ד. המתפלל בביתו, ומתפלל תפילת שמונה עשרה קצת בקול רם כדי ללמד את בני ביתו, אין ספק שצריכים לענות אחריו אמן, מכיון שהותר לו לנהוג כן, לכולי עלמא עונים אחריו אמן.

ה. מי שהתפלל בהרהור הלב, ולא הוציא המילים בפיו ובשפתיו, לא יצא ידי חובת התפילה, וצריך לחזור ולהתפלל, אך טוב שיתנה ויאמר: אםלא יצאתי ידי חובת התפילה, הריני חוזר ומתפלל לשם חובה, ואם לאו תהיה תפילתי זו לנדבה. ואולם אם הרהר ברכה אחרונה בליבו, בדיעבד יצא ידי חובת הברכה. אבל אם הרהר ברכה ראשונה בליבו, יאמר ברוך שם כבוד וגו’, ויחזור לברך ברכה ראשונה.

ו. אין לכפול תיבות בתפילה, ויש להזהיר בזה בעיקר את שליחי הציבור הרוצים לכפול תיבות בתפילה למשקל הנגינה. ואם כופל תיבה פעמיים או יותר בודאי שיש להקפיד בזה גם ביחיד.

 

 

ז. השומע תפילה מהשליח ציבור בלשון הקודש, ומתכוין לצאת ידי חובתו, אם אינו מבין לשון הקודש אינו יצא ידי חובת תפילה, שאין דין "שומע כעונה" שייך אלא כשהוא מבין הדברים ששומע, והוא הדין למי ששומע ברכת המזון מחבירו ומכוין לצאת ידי חובתו, אינו יוצא ידי חובת ברכת המזון אלא אם כן הוא מבין הדברים ששומע. אבל המתפלל בעצמו, או המברך ברכת המזון  בעצמו, בלשון הקודש, אף על פי שאינו מבין הדברים שמוציא בשפתיו, אלא רק בכללותם, יוצא ידי חובת תפילה וברכת המזון.

ח. בחוץ לארץ שאין הכל מבינים לשון הקודש, אף על פי כן יתפללו בלשון הקודש כנוסח שתקנו חז"ל. ומצווה להדפיס שם סידורי תפילה, באופן שעמוד אחד בלשון הקודש, ובמקביל לעומתו פירוש המילים עצמן בלע"ז, כדי שיבינו פירוש התפילה כשמתפללים בלשון הקודש. ויש שהדפיסו סידורי תפילה באופן שעמוד אחד בלשון הקודש, ובמקביל לעומתו המילים עצמן בלשון הקודש באותיות לטיניות (בגופן שלהן), כדי שיוכלו אלה שאינם יודעים לקרוא בכתב שלנו להתפלל גם כן בלשון הקודש. ואף על פי שבאותיות הלטיניות חסרות כמה מהברות לשון הקודש, כגון אות ע’, או אות ח’, וכיוצא בהן שאינן באותיות שלהן, מכל מקום עדיף לעשות כן ממה שימנעו לגמרי מלהתפלל. ורחמנא ליבא בעי. ורק השליח ציבור שאינו מבטא את האותיות כתקנן, אינו יורד לפני התיבה להוציא הרבים ידי חובתם, אבל ליחידים שכך המבטא שלהם, אין להקפיד.

ט. ולפיכך יש ללמד זכות על האומרים קדיש מתוך אותיות צרפתיות או אנגליות, לעילוי נשמת הנפטרים שלהם, ואין לדחותם. ומכל שכן שיש לקוות שעל ידי אמירת הקדיש בבית הכנסת יתקרבו לתורה וליהדות.

י. מנהג הספרדים ובני עדות המזרח לבטא אות נ’ של שם השם, בקמ"ץ רחב, כעין ניקוד פת"ח, והדייקנים מבדילים קצת ביניהם, כי הקמ"ץ תנועה גדולה, והפת"ח תנועה קטנה, ואף שההבדל ביניהם מועט, המאזינים היטב יכולים להבחין בהבדל שביניהם. וחדשים מקרוב באו אשר חונכו ולמדו בישיבות האשכנזים, ומשנים ניקוד נ’ של שם השם, לקמ"ץ חטוף, השווה לניקוד חול"ם, כהברת האשכנזים, ובאמת שמבואר בדברי האחרונים, שמבטא הספרדים הוא הנכון, ולכן כל המשנה ידו על התחתונה, ואשר לא טוב עשה בעמיו, ועובר משום אל תטוש תורת אמך, ועליו לחזור למנהג הספרדים.

יא. ואמנם צריך להיזהר מאוד בהזכרת שם ה’ לומר אות הדל"ת בחולם, ולא כהטועים מחמת המהירות ואומרים הדל"ת בשווא, והופכים שם שמים למשמעות אחרת, כמו ואדניהם כסף. ושליח ציבור אומר כן אפילו בברכה אחת מתפילת שמונה עשרה, יש להסתפק אם מותר לענות אחריו אמן דשמא כל ברכותיו הם ברכות לבטלה. ושב ואל תעשה עדיף.

יב. נוסח התפילה של הספרדים, הוא הנוסח הנכון גם על פי הקבלה, וכמוסים בו סודות עליונים נפלאים. וכתב החיד"א בשם רבינו האר"י, שיש ברקיע י"ב שערים כנגד י"ב שבטי ישראל, והתפילות של כל שבט ושבט מישראל עולות דרך שער מיוחד לאותו שבט, והתפילה שהיא בנוסח זה עולה בכל אחד מאותם שנים עשר שערים. לפיכך הרוצים לשנות ממנהג אבותיהם ולהתפלל בנוסח ספרדים, רשאים לעשות כן, וכמו שכתב הגאון מהרשד"ם, שרק בדבר שיש בו משום סייג לתורה, כדי להמנע אפילו מנדנוד איסור, אין הבנים רשאים לשנות ממנהג אבותיהם להקל, שנאמר אל תטוש תורת אמך, וכמבואר בפסחים, אבל לשנות מנוסח התפילה ולהתפלל כסדר התפילה של הספרדים שתפילתם צחה ומתוקה, עם הפיוטים של גדולי משוררי ספרד, אין בזה שום נדנוד איסור, וברור שאין בזה משום אל תטוש תורת אמך, ורשאים לעשות כן, והוסיף מרן החיד"א, כי מי לנו גדול מהאר"י ז"ל שהיה אשכנזי, ואף על פי כן היה מתפלל תמיד בנוסח הספרדים, כמבואר בשער הכוונות. וכן כתבו מהר"ח פלאג’י, ומהר"ח מצאנז, שבהיות שנוסח התפילה של הספרדים הוא נוסח כולל ונכון לכל שבט מישראל, אין לפקפק על כל מי שירצה לשנות ממנהג אבותיו ולהתפלל כנוסח הספרדים, וכמו שעשה מעשה רב האר"י ז"ל. ומכל מקום ספרדי שעבר והתפלל בנוסח ספרד או בנוסח אשכנז יצא, ואינו צריך לחזור להתפלל בנוסח הספרדים.

יג. לפיכך בבתי הספר בארץ ישראל, ועל כל פנים במקום שרוב התלמידים הם בני עדות המזרח, יש לעמוד על המשמר להנהיגם ולהדריכם להתפלל בסידורים של עדות המזרח. וכל שכן שיש להקפיד על כך בימים הנוראים, להתפלל במחזורי הספרדים, הכוללים פיוטים וקדושות של גדולי משוררי ספרד, וביניהם רבינו יצחק אבן גיאת, רבי יהודה הלוי, האבן עזרא, ורבי שלמה אבן גבירול, ועוד, שהיו גדולים בחכמה וביראת ה’, ופיוטיהם חוצבי להבות אש, ונותנים כבוד ויקר לצור ישראל וגואלו להקדישו ולהעריצו בשפה ברורה, וכמו שהאריך הרדב"ז בשבח אמירתם. לפיכך בחורים ספרדים שלומדים בישיבות של האשכנזים, טוב שיארגנו מניין בפני עצמם בישיבה שלהם בימים הנוראים, כדי שיוכלו להתפלל כנוסח הספרדים, ואם אינם יכולים לארגן זאת, עליהם להתפלל יחד עם הוריהם כמנהג אבותיהם. ולכן על ראשי הישיבות לאפשר להם זאת, ולא ימנעו טוב מבעליו.

יד. נוסח "אחיד" אשר הונהג להתפלל בו בכמה מקומות בצבא, אין הספרדים ועדות המזרח רשאים להתפלל באותו נוסח, כי כמעט כולו הוא נוסח אשכנז, תוך שינויים קלים. ולכן על הרבנים להנהיג את קהלות הספרדים ועדות המזרח כמסורת אבותינו, להתפלל על פי הנוסח המקובל מדורי דורות, והמיוסד על פי דעת האר"י ז"ל.

טו. ספרדי שמתפלל עם מניין של האשכנזים, לא ישנה נוסח הקדושה, לומר "נקדש את שמך בעולם", כנוסח אשכנז, אלא יאמר כמנהג אבותיו "נקדישך ונעריצך", ובתפילת מוסף יאמר "כתר יתנו לך", כי עיקר הקדושה היא הפסוקים "קדוש קדוש קדוש ה’ צבאות מלא כל הארץ כבודות", ו"ברוך כבוד ה’ ממקומו" ויש אומרים גם פסוק "ימלוך ה’ לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה". אבל ההקדמה לקדושה, אינה מעיקר הקדושה, לפיכך אינו נחשב כאומר סדר קדושה ביחיד כשאומר כמנהג אבותיו, ושלא כמנהג המניין שמתפלל עמו. ושלא כדברי מי שאומר שצריך לומר הנוסח של המניין שמתפלל בו.

טז. ספרדי שמתפלל עם המניין של אשכנזים, והוא נמצא בתוך שנים עשר חודש לפטירת אביו או אמו, ורוצה לעבור לפני התיבה להתפלל כשליח ציבור, אם הקהל מסכימים שיתפלל כנוסח הספרדים ומבטאם, יעבור לפני התיבה ויתפלל כמנהג שנהגו אבותיו בנוסח תפילת הספרדים, ואם אינם מסכימים, שב ואל תעשה עדיף, ולא יעבור לפני התיבה להתפלל כשליח ציבור.

יז. מותר לאשכנזים להתפלל במבטא ספרדי. וכן עשה מעשה הגאון ר’ נתן אדלר זצ"ל, (רבו של החתם סופר). ולכן אשכנזי שחונך בימי ילדותו בישיבה ספרדית, והורגל להתפלל במבטא ספרדי, אינו צריך לשנות מהרגלו.

 

  

יח. חז"ל למדו ממה שאמרה חנה לעלי, אני האשה הנצבת עמכה בזה, מכאן שאסור לישב בתוך ד’ אמות של המתפלל, בין מלפניו ובין מצדדיו. והיינו בתוך 1.92 מטר מהמתפלל. ויש מחמירים שלא לישב לפני המתפלל אפילו כמלוא עיניו, אך מעיקר הדין אין איסור לישב לפני המתפלל אלא תוך ד’ אמות מלפניו ומן הצדדים. והמחמיר שלא לישב כנגד המתפלל אפילו כמלא עיניו, תבוא עליו ברכה, ובלבד שחומרא זו לא תגרום לו לביטול תורה. וכל זה ביושב בטל, אבל אם עוסק בקריאת שמע וברכותיה, או בפסוקי דזמרה, או אפילו אם עוסק בתורה של מתיקוני התפילה, מותר לו לישב בתוך ד’ אמות של המתפלל, ואינו צריך להרחיק את עצמו. ובלבד שיוציא דברי תורה בפיו. אך השומע חזרת התפילה משליח ציבור, אף על פי שמהרהר בדברי קדושה, אסור לו לישב בתוך ד’ אמות של המתפלל, ומכל מקום אם היה אדם זקן או חלש, מותר לו לישב.

יט. יש אומרים שכשם שאסור לישב לפני המתפלל כך אסור לסמוך עצמו על הסטנדר כשהוא לפני המתפלל, דסמיכה כישיבה דמי. ויש חולקים. וסמיכה במקצת שאם ינטל הסטנדר יוכל לעמוד, יש להקל במקום הדחק.

כ. אם היושב ישב כבר, ובא זה ועמד בצידו להתפלל, אינו צריך לקום, שהרי זה בא בגבולו. ואין חילוק בזה בין אם אירע הדבר כן בביתו, או בבית הכנסת, דכל שישב כבר ובא זה ועמד בצידו, אין צריך לקום. והדין כן בין כשמתפלל בביתו, ובין כשמתפלל במניין קבוע, ובבית הכנסת. ומכל מקום ממידת חסידות לקום אפילו באופן כזה. אבל אם הוא עוסק בתורה ועם יעקור ממקומו יגרום לו לביטול תורה, אין בזה אפילו ממידת חסידות.