דיני ברכת ירקות,דיני הפסק וטעות בברכות ועוד

סימן רה – דיני ברכת ירקות- א.על הירקות שדרך אכילתם הוא בין כשהם חיים ובין כשהם מבושלים, כגון גזר, כרפס, פלפל, חסה וכו', מברך עליהם בורא פרי האדמה, בין כשאוכלם כמות שהם חיים, ובין כשאוכלם כשהם מבושלים

3 דק' קריאה

מערכת ברסלב ישראל

פורסם בתאריך 07.04.21

סימן רה – דיני ברכת ירקות
 
א. על הירקות שדרך אכילתם הוא בין כשהם חיים ובין כשהם מבושלים, כגון גזר, כרפס, פלפל, חסה וכו’, מברך עליהם בורא פרי האדמה, בין כשאוכלם כמות שהם חיים, ובין כשאוכלם כשהם מבושלים. אבל ירקות שדרך אכילתם הוא על ידי בישול, אף אם נאכלים על ידי הדוחק כשהם חיים, כגון דלעת, כרובית וכו’, אם אוכלם כשהם חיים מברך עליהם שהכל, ואם אוכלם כשהם מבושלים, מברך עליהם בורא פרי האדמה. וירקות שדרך אכילתם הוא כשהם חיים כגון, מלפפון, קישואים וכו’ אם אוכלם כשהם חיים מברך עליהם בורא פרי האדמה. ואם אוכלם כשהם מבושלים מברך עליהם שהכל. ואם הוא מסופק אם ירק זה טוב חי ממבושל, יברך בורא פרי האדמה, מכיון שבדיעבד יצא ידי חובה, ברכה מבוררת עדיפא.
ב. פירות שבישלו אותם עם מים (קומפוט), אם אוכל מהפירות, מברך על הפירות כל דבר כברכתו, ופוטר את המים. אבל אם שותה המים לבדם, מברך שהכל.
ג. בישל ירקות ונימוחו כולם במרק, והמרק סמיך, מברך בורא פרי האדמה. (כשהוא לא בתוך הסעודה). וכן אם המרק הוא נוזלי, אך יש בתוכו כמה חתיכות של ירקות, יברך על הירקות האדמה ויפטור את המרק. אבל אם המרק נוזלי כמו מים, אף שהירקות נימוחו לתוכו, כיון שאינו סמיך כלל, ואין הירקות ניכרים בתוך המרק, מברך שהכל.
ד. האוכל סלט (שלא בתוך הסעודה) מברך על הירקות בורא פרי האדמה, אף על פי שהירקות נחתכו חתיכות קטנות.
 
סימן רו – דיני הפסק וטעות בברכות
 
ה. בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא. ואף אם הביאו לו עד מפירות העץ, אינו מברך עליהם בורא פרי העץ. אבל אם בירך על פרי האדמה בורא פרי העץ, לא יצא. ואם נזכר בתוך כדי דיבור יתקן מיד ויאמר: בורא פרי האדמה.
ו. פרי שיש לו ספק אם יברך עליו בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה, בין שהספק מצד הדין ובין שהספק מצד המציאות, ואי אפשר לו לברר הדבר, לעולם יש לברך עליו ברכת בורא פרי האדמה. ובדיעבד אם בירך עליו שהכל נהיה בדברו, יצא. ודבר שאינו מגידולי קרקע ויש לו ספק מה לברך עליו, יברך שהכל.
ז. על הכל אם אמר שהכל, יצא. ואם טעה ובירך על פרי העץ ברכת שהכל, ויש לפניו משקה שבדעתו היה לשתות ממנו, וטעה ובירך על הפרי ברכת שהכל, יצא, ולא יברך גם על השתיה.
ח. מי שטעה ובירך על המים ברכה ראשונה בורא נפשות רבות, יצא בדיעבד. וטוב שיהרהר ברכת שהכל בליבו.
ט. כל אלו הברכות צריך שלא יפסיק בין ברכה לאכילה. ולכתחילה יש להיזהר בזה אף בשתיקה.
י. כל פרי שיש בו חשש שמא הוא מתליע, לא יאכל ממנו עד שיפתחנו ויבדקנו היטב מתולעים, ויעשה כן קודם שמברך, כדי שלא יצטרך להפסיק בין הברכה לטעימה, שלכתחילה אין להפסיק בין ברכה לעשיית הדבר אפילו בהפסק של שתיקה בלעמא. ויפתח את הפרי ויבדקנו, ושוב יסגרנו ויברך עליו. ומכל מקום אם בירך על הפרי קודם שבדק אותו אם יש בו תולעים, לא יטעם עד שיבדקנו היטב.
יא. המברך על כוס תה או קפה, לכתחילה יקרר את התה או הקפה קודם הברכה, ולא יפסיק לקררם בין הברכה לטעימה. ובדיעבד אם בירך וקודם שטעם הפסיק כדי לקררם בפיו, אינו חוזר לברך. ואפיל אם שהה זמן שהיה יכול לברך שוב את כל הברכה, אינו חוזר לברך.
יב. מצווה מן המובחר שהמברך על המאכל לא ישיח בדברים בטלים עד שיבלע, שראוי להחמיר בזה לכתחילה. ומיהו אם בירך, והתחיל ללעוס, והחיך נהנה, ועדיין לא בלע ודיבר דברים בטלים, אינו חוזר לברך, שעיקר הברכה אינה על הבליעה, אלא על תחילת האכילה, והלעיסה היא תחילת האכילה, כל שהחיך נהנה ממנו מעט, מתחילים לדבר, וכן במסטיק, יש להם על מה שיסמוכו.
יג. מי שבירך על איזה מאכל ברכת הנהנין, ובעודו לועס קודם שיבלע, שמע קדיש או קדושה, עונה עמהם. ואינו חשיב הפסק. כל שהחיך נהנה. וכן אם נתן סוכריה לתוך פיו, או מסטיק, והחיך נהנה, פוסק ועונה לכתחילה. אולם אם בירך ולועס את המאכל, והוא קרוב לבית הבליעה, באופן שקשה לו לענות, די שיהרהר אמן בליבו, ויקשיב וישמע את הקדיש והקדושה, ויהיה שומע כעונה.
יד. המברך על מאכל, וטרם שהכניס המאכל לפיו שמע ברכה מחבירו, אף שזו אותה ברכה שהוא בירך, אינו עונה אמן. וכן אין להפסיק לעניית אמן בין כל ברכה לעשיית הדבר, או להנאה. ובדיעבד אם ענה אמן בין הברכה לטעימה, אינו חוזר ומברך שנית, שספק ברכות להקל. אבל אם פסק וענה אמן באמצע ברכתו, חוזר ומברך שנית, דהוי כמוסיף שבח.
טו. מנהגינו שהמברך אחר המילה טועם מהכוס מיד בסיום ברכת כורת הברית, קודם שאומר אלוקינו ואלוקי אבותינו קיים את הילד הזה לאביו ולאמו וכו’. כדי שלא יהיה הפסק בין הברכה לטעימה. והנוהגים לטעום מן הכוס רק אחר בקשת רחמים זו, אינם עושים כהוגן, יש לחוש בזה להפסק בין ברכת הגפן לטעימה.
טז. בכל הברכות לכתחילה צריך להשמיע לאוזניו, ואם לא השמיע לאוזניו, כל שביטא בשפתיו יצא. ואם הרהר ברכה ראשונה בליבו, יהרהר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ויחזור לברך בביטוי שפתיים. אבל אם הרהר ברכת אשר יצר בליבו, או ברכה מעין שלש, וברכת בורא נפשות, וכן ברכות השחר וברכות התורה וברכת המזון, יצא, ואינו חוזר לברך.
יז. מי שאינו יודע לברך בעברית, יכול לברך בכל לשון שיודע.
יח. לא יברך ערום עד שיכסה ערוותו. ואפילו אם אינו רואה את הערווה, אם ליבו רואה את הערווה אסור לברך. ולכן האוכלים בחוף הים רשאים לברך לפניהם ולאחריהם. ואין לברך בראש מגולה.
יט. כל דבר שמברך עליו לאוכלו או להריח בו, צריך לאוחזו ביד ימין, כשהוא מברך. ונכון להחמיר לאוחזו בידו ממש, ולא על ידי כפפות, ובימי הקור יש להקל בזה.
כ. אין מברכים לא  על האוכל ולא על המשקה עד שיביאהו לפניו.

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה