דיני הוצאה בשבת

 

א. מי שכאבו לו אזניו, או החושש מן הקור ומניח בתוך אזניו צמר גפן, מותר לו לצאת כך לרשות הרבים בשבת, אף במקום שאין עירוב. אך יתחב את הצמר גפן היטב בתוך האוזן, כדי שלא יבוא לידי איסור הוצאה. וכן הדין בכיסויים שנעשו במיוחד ליתנם באזנים, שאם תחבום היטב באזנים, מותר לצאת בהם לרשות הרבים.

ב. אסור לצאת בשבת לרה"ר במקום שאין עירוב עם שעון כיס המחובר לשרשרת, ואף אם השרשרת עשויה מזהב או מכסף, שאין זה נחשב לתכשיט, שהרי הוא מכוסה בבגדיו.

ג. אולם שעון יד המחובר לשרשרת, מותר לעונדו ולצאת בו לרשות הרבים גם כשאין שם עירוב, אף לכתחילה, מפני שהוא דרך מלבוש ותכשיט. ואף אם השעון מתכסה לפעמים בשרוולו, אין בכך כלום. ומעיקר הדין יש להקל בזה גם בשעון עם רצועות של עור. ומכל מקום עדיף יותר שהקונה שעון יד יקנה שעון עם רצועות כסף או זהב. והמחמיר על עצמו שלא לצאת לרשות הרבים עם שעון יד, אפילו של כסף ושל זהב, תבוא עליו ברכה. (ילקו"י ד/ב מג)

ד. חיילים שנקראו לצבא בעת מלחמה בעצם יום השבת, אם הוא במקום שיש עירוב, אף הנוהגים להחמיר שלא לסמוך על העירוב כדי לטלטל בשבת, מכל מקום מותר להם ליקח עמם את בגדיהם הצריכים להם, וכדומה. ויש אומרים שאף מותר ליקח את התפילין, כדי שיוכלו להניחן ביום א’, [כשאין אפשרות לשולחן אליהם ביום א’]. ובמקום שהוא רשות הרבים גמורה, אין להקל להוציא את חפציהם והתפילין ולטלטלם ברשות הרבים בשבת. בעת מלחמה שבלאו הכי מטלטלין את הנשק, מותר להם ליקח גם את התפילין.

ה. חייל שנקרא למילואים בשבת, אין להקל לו לטלטל את כלי נשקו עליו בשבת ברשות הרבים, משום הוצאה, אלא אם כן יש סיבה בטחונית וחשש לפיקוח נפש.

ו. מפקד צבאי שנתן פקודה לחיילים לטלטל את הנשק ברשות הרבים, וידוע בבירור שאין בזה כל סיבה בטחונית, יש לסרב לפקודה, אף אם יכניסוהו למאסר בשל סירוב לפקודה. וכן בכל כיוצא בזה כשמקבלים פקודה נגד ההלכה, שיש לסרב לפקודה, ובלבד שלא לעבור על ההלכה. ואמנם כשיש בדבר ספק שמא הפקודה ניתנה מכח ספק פיקוח נפש, יש להישמע לפקודות הצבא.

ז. מותר לחיילים לצאת בשבת לרשות הרבים, בעת מילוי תפקידם הבטחוני, עם שרשרת ובה דיסקית זיהוי על צוארם.

ח. מותר לחיילים לצאת בשבת לרשות הרבים עם תעודת זהות, בזמן מלחמה, באופן שמוציאים את התעודה כלאחר יד, וכגון שנותנה בתוך הכובע.

ט. מותר לצאת בשבת לרשות הרבים עם סיכת ראש שנועדה להתפיס את הכיפה לראש, ואין לחוש בזה לאיסור הוצאה בשבת. (ילקו"י ד/ב מה)

י. גומי או סרט שנותנות אותו הבנות לקשור את צמתן, מותר להן לצאת עמו בשבת לרשות הרבים, אף במקומות שאין עירוב. וכן מותר להן לצאת עם גומיות מסביב לגרביהן.

יא. במקומות שאין בהם עירוב, ראוי ונכון שגבאי בית הכנסת ידאגו מראש להניח מטפחות נייר בפתח בית הכנסת, כדי למנוע מהבאים לטלטל מטפחת. ובמקומות שהאנשים הולכים שם בגילוי ראש מפחד הגויים, יניחו שם גם כיפה לכיסוי הראש, ויודיעו לבאי בית הכנסת, כי אין להם לטלטל בכיסם כיפה ומטפחת אף. וגם במקומותינו שיש עירוב של צורת הפתח, נכון להחמיר בזה לדידן. (ילקו"י ד/ב מז)

יב. מותר לצאת בשבת לרשות הרבים במטפחת התפורה מערב שבת לבגד. או המחוברת לבגדיו בלחצניות [תיק-תק]. אך אין להקל לצאת לרשות הרבים כשהמטפחת נתונה על צוארו. ובמקומות שיש בהם עירוב, יחבר את המטפחת לבגדו בסיכת בטחון, או שיכרכנה סביב לצוארו. ואם יש עמו ילד קטן, עדיף יותר ליתן לו את המטפחת שיטלטלנה עבורו. ואם אי אפשר בזה, במקומותינו שיש עירוב המיקל במקום צורך להוציא המטפחת דרך שינוי, יש לו על מי שיסמוך.

יג. אין לטלטל את מפתח הבית בשבת ברשות הרבים, אף אם מחבר את המפתח לחגורה. וגם אם המפתח משמש כסוגר לחגורה, לדידן אין להקל בזה. וכל שכן במפתח המחובר לחגורה ואינו גורם לסגירתה. וכן אין להוציא את המפתח הקשור לשרשרת לרשות הרבים, גם אם לובש את השרשרת על צוארו. ויש המקילין במפתח הגורם לסגירת החגורה. ואף על גב דלדידן אין להקל בזה, כמבואר, מכל מקום אין למחות ביד המקילין היכא דאי אפשר, ובפרט ברחובות שאין בוקעים בהם ששים ריבוא, ואינן מפולשין. (ילקו"י ד/ב נ’)

יד. קיטע שהרכיבו לרגלו פרוטזה, מותר לו לצאת כך בשבת לרשות הרבים, והוא הדין מי שהרכיבו לו איזה אבר מפלסטיק באחד מאבריו, שמותר לו לצאת בו לרשות הרבים בשבת. (ילקו"י ד/ב נא)

טו. מותר לצאת בשבת עם שיניים תותבות, ואין בזה חשש שמא יוציאם מפיו. ואם עדיין לא התרגל להניחם בתוך פיו, ובימי החול דרכו להניחם בכיסו, נכון להחמיר שלא להניחם בפיו ולצאת בהם כך לרשות הרבים [במקומות שאין עירוב], שיש לחוש שמא יסירם מפיו, ויבא לידי איסור הוצאה. (ילקו"י ד/ב נב)

טז. מותר לצאת בשבת לרשות הרבים עם פלאטה מתכת הנתונה על השיניים, שנועדה ליישור השיניים, או עם סתימה זמנית, וכדומה.

יז. נכה המרותק לכסא גלגלים, יש אומרים שמותר לו לצאת לרשות הרבים עם כסא גלגלים באופן שהוא עצמו דוחף את העגלה בידיו, ועושה כן לצורך תפילה בציבור ושמיעת קריאת התורה. ויש אומרים שאין להקל בזה אלא על ידי גוי. ואף על פי שהעיקר לדינא כסברא ראשונה, מכל מקום נכון יותר להחמיר ולצאת לרשות הרבים על ידי גוי. וכן יש להקל כשהוא יוצא בכסא גלגלים מביתו ישר לבית הכנסת, באופן שאינו עוצר לנוח ברשות הרבים, ויסמוך על שיטת רוב הפוסקים שהמוציא מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים אסור רק מדרבנן, ובמקום מצוה יש להקל. ופשוט שבכסא גלגלים הפועל על ידי מנוע חשמלי, שאסור להפעילו בשבת. (ילקו"י ד/ב נה)

יח. זקן או חולה שאינו יכול ללכת בלי להשען על מקלו, מותר לו לצאת בשבת עם המקל לרשות הרבים, אף במקומות שאין שם עירוב. אבל אם יכול לילך בלעדי המקל, ואינו הולך עם המקל אלא כדי שהמקל יהיה לו לעזר, ופסיעתו יותר בטוחה עם המקל, או לכבוד בעלמא, אסור לצאת בו בשבת לרשות הרבים. (ילקו"י ד/כ נד)

יט. נכה ההולך עם קביים, מותר לו לצאת בהם לרשות הרבים אם צריך להם.

כ. במקומות שיש שלג על הארץ, וההליכה עם המקל מקלת עליו שלא יתחלק בשלג ויפול, אם יש שם עירוב אפשר להקל ללכת עם המקל בשבת. אבל אם אין עירוב, אין להקל לצאת עם המקל לרשות הרבים, אלא אם כן יש חשש שיחליק ויפול, כגון מקום משופע, או כשהשלג הגליד, וכדומה. (ילקו"י ד/ב נד)