מוקצה בכלי שמלאכתו לאיסור

 

 

א. קדרה שיש בתוכה ככר לחם וכדומה, וכן מדוכה שיש בתוכה דברי מאכל, מותר לטלטלם בשבת אף מן החמה לצל. והוא הדין בשאר כלים שמלאכתם לאיסור. ואין הבדל בזה אם הכלי מיוחד לזה או אם אינו מיוחד לזה. וכל שכן אם האוכל היה מונח בכלי מערב שבת. אבל במוקצה מחמת גופו אין לטלטלו על ידי ככר או תינוק. (ילקו"י ד/ב תו)

ב. אסור לטלטל נר שהיה דולק בבין השמשות של ערב שבת על ידי ככר או תינוק, אפילו הונח מערב שבת, שלא התירו בזה אלא במת. (ילקו"י ד/ב תז)

ג. יש ח’ אופנים שבהם מותר לטלטל מוקצה מחמת שמלאכתו לאיסור, אף מן החמה לצל, או כדי להצילו מגניבה, ואלו הם: א. כשנטל כבר את הכלי שמלאכתו לאיסור, שמותר להוליכו לאיזה מקום שירצה. ב. טלטול על ידי הערמה, לחשוב להשתמש בכלי או במקומו. ג. טלטול בגופו וכלאחר יד. ד. טלטול מן הצד. ה. טלטול על ידי ניפוח בפיו. ו. נתינת דבר היתר עליו ולטלטלו אגב ההיתר, שבזה שרינן מלבד במוקצה מחמת גופו. ז. טלטול על ידי גוי מהחמה לצל. ח. אם נצרך לכלי להשתמש בגופו בו ביום, וחושש שיפסד בחמה או בגשם, שמותר לטלטלו מחמה לצל כדי שלא ייפסד או ייגנב, שגם זה מיקרי לצורך גופו, אחר שרוצה להשתמש בו אחר כך בשבת. (ילקו"י ד/ב חיא בהערה)

ד. במקום הפסד גדול, או כשצריך לדבר הרבה, מותר לומר לגוי לטלטל כל מוקצה. ויש מקילים לומר לגוי לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור גם כשאינו צריך לדבר הרבה, כל שהישראל יכול לטלטלו לצורך גופו, או כשיכול לטלטלו על ידי טלטול מן הצד וכדומה. והמחמיר תע"ב.

ה. מותר לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור ע"י הערמה, וכגון, שיפצח בפטיש אגוז, או שישב במקומו, אף שבעצם עיקר כוונתו לצורך הכלי להעבירו מן החמה לצל, או שלא ייגנב. וכן במקום צורך מותר לטלטלו ברגלו. (ילקו"י ד/ב חיב)

ו. מה שהתירו לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו או מקומו הוא דוקא כשאין לו כלי היתר להשתמש בו, אבל אם יש לו כלי היתר להשתמש בו, אסור. ויש חולקים. והעיקר כסברא אחרונה. (ילקו"י ד/ב תיג)

ז. אם צריך לישב במקום שהפטיש נמצא, אפילו אם יש לו מקום אחר לשבת בו, מותר לטלטל את המוקצה בשבת, שסוף סוף מטלטל את המוקצה לצורך מקומו.

ח. כלי שמלאכתו לאיסור המונח על שולחן, וצריך לפרוס שם מפה, ויש לו אפשרות לפרוס את המפה בשולחן אחר בלי שיצטרך לטלטל את המוקצה, אף על פי כן מותר לו לטלטל את המוקצה, שסוף סוף מטלטל לצורך מקומו. (ילקו"י ד/ב תטז)

ט. אולם אם רוצה לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור רק מפני שצריך לסדר את הבית לפני האורחים, ואינו צריך לאותו מקום שהמוקצה שם, אסור לו לטלטל בשל כך את המוקצה, אלא יטלטלנו שלא כדרכו, במרפקו או ברגלו. ובמקום צורך אפשר להקל גם ברגלו. והמיקל לטלטלו כדרכו יש לו על-מה שיסמוך. (ילקו"י ד/ב תטו)

י. מוקצה שעבר ונטלו בידו בשבת, בין מוקצה מחמת חסרון כיס, בין מוקצה מחמת גופו, ובין מוקצה בכלי שמלאכתו לאיסור, כל זמן שהמוקצה בידו מותר לו להמשיך ולהחזיק במוקצה ולהניחו בכל מקום שירצה, ואינו צריך לסלקו מיד תיכף עם גמר השימוש בו, או מיד אחר שפינהו ממקומו. ויש אומרים שדין זה לא נאמר אלא בכלי שמלאכתו לאיסור. וטוב להחמיר כסברתם, אך המיקל בכל סוגי המוקצה יש לו על מי שיסמוך. (ילקו"י ד/ב תטו)

יא. מוקצה שעבר ונטלו בידו בשבת, מעיקר הדין רשאי אף להעבירו מיד ליד, אך נכון להחמיר בזה שלא להעבירו מיד ליד. (ילקו"י ד/ב תכא)

יב. מותר לטלטל מחט או סיכה כדי לחבר קרעי הבגד, או כדי ליטול בה את הקוץ, או כדי לתוחבה במורסה להוציא ממנה ליחה. ויזהר שלא להוציא דם, אך אם נזהר ולא עלתה לו ויצא דם, אין בכך כלום. (ילקו"י ד/ב תכב)

יג. אולר שיש בו חלקים שונים, וביניהם מספרים, פצירה לצפורניים, וסכין, מותר להשתמש בסכין שבו בשבת, ובלבד שלא יפתח את החלקים האסורים בשימוש בשבת.

יד. מאוורר המחובר לחשמל, מותר להזידו ולהפנותו לצד אחר, ובלבד שיהיה חוט ארוך ומחובר לחשמל היטב, כדי שהחוט לא יתנתק מהשקע. ונכון להניח פתק מער"ש במקום הכפתורים, ולכתוב עליו "שבת", כדי שלא ישכח ויבוא להגביה או להנמיך את זרם המאוורר.

טו. אין לטלטל מנורת חשמל, או תנור חימום, בעודם דולקים, אף לצורך גופו או מקומו, [וכגון, לצורך קריאה לאור החשמל], דחשיב כבסיס לדבר האסור. (ילקו"י ד/ב תכר)

טז. רדייאטור [הסקה ניידת] שקבוע בה מנורה דולקת, אך הסיקל להזיזה בידיו ממקום למקום, יש לו על מה לסמוך. (ילקו"י ד/ב תכו)

יז. דוד חשמלי [מיחם] המופעל מערב-שבת ומשתמשים בו לשתיית מים חמים, יש אומרים שאין להזיזו ממקומו אף לצורך גופו או מקומו. ויש מתירים. ואף שראוי להחמיר גם בזה, מכל מקום המיקל במקום צורך יש לו על מה שיסמוך. (ילקו"י ד/ב תכז)

יח. מיחם שיש בצדו מנורה קטנה המוכיחה על פעילות תקינה של המיחם, יש אומרים שיש לחוש בזה לדין בסיס לדבר האסור. ויש חולקים. והמיקל במקום צורך לטלטל גם מיחם כזה, יש לו על מה שיסמוך.

יט. יש אומרים שאסור לטלטל מכשיר אדים חמים בשבת בשעה שהוא פועל, כי ע"י טלטול המכשיר יעלו המים גבוה על המקום הגורם לבישול המים, ונמצא מבשל בשבת. ויש אומרים שמותר לטלטלו לצורך החולה, שאף אם יגרום לבישול המים אין זה ברור שהוא איסור מהתורה, מאחר ואין המים מתבשלים על ידי גוף חימום. ובמקום צורך, וכגון כשרוצים לכוין את מכשיר האדים כנגד פניו של החולה, יש לסמוך על סברת המקילים. ובפרט שבדרך כלל הנזקקים למכשיר אדים יש לחוש בהם שיבואו לכלל סכנה. וכל שכן במכשיר אדים של מים קרים שמותר לטלטלו ממקום למקום בהתאם לצורך החולה. (ילקו"י ד/ב תכח)

כ. יש אומרים שמותר להוסיף בשבת מים חמים מהדוד של שבת, לתוך מכשיר אדים חם, לצורך חולה שאין בו סכנה. וכל זה במכשיר אדים שיש לו פיה כמו שיש במכשיר אדים קרים, ובערב שבת מילאו את המכשיר במים חמים ומבושלים, שעדיין לא נצטננו לגמרי, יכול להוסיף בשבת מים חמים ומבושלים מכלי ראשון כל זמן שהמכשיר פועל. ולכן גם המכשיר אינו מוקצה בזה האופן, ומותר לטלטלו. והעיקר לדינא, שהמיקל בזה לצורך חולה יש לו על מה שיסמוך. (ילקו"י ד/ב תכט בהערה)