מלאכת קושר ומתיר,דין הנאה ממעשה שבת ועוד

 

 

א. וכן הקושר קשר שהוא מעשה אומן אך אינו קשר של קיימא, אינו אסור אלא מדרבנן.

ב. קשר שאינו של קיימא, וגם אינו מעשה אומן מותר לכתחילה לקשרו בשבת.

ג. כל קשר שאסור לקושרו בשבת אסור להתירו, וכל קשר שמותר לקשרו בשבת מותר להתירו.

ד. יש אומרים שכל קשר שאינו עשוי להתירו באותו יום עצמו, נחשב כקשר של קיימא שאסור לקשרו בשבת. ומכל מקום מותר לקשור שרוך הנעלים בשבת, כיון שדרך להתירו במוצאי שבת כשהולך לישון על מטתו, והואיל ואין דרכו להתקיים עשרים וארבע שעות לא נקרא קשר של קיימא. ויש חולקים ואומרים שכל שאין הקשר מתקיים במשך שבעה ימים לא נקרא קשר של קיימא, ומותר לקשרו בשבת. וכן עיקר להקל כסברא אחרונה.

ה. כל קשר שלפעמים הוא נמלך עליו ומבטלו לעולם, אף על פי שבשעת עשייתו לא היתה דעתו על מנת לקיימו לעולם, נחשב כאילו הוא קשר של קיימא, ואסור לקשרו בשבת. אבל קשר שאין דרך לקיימו רק לאיזה זמן מסויים, ולא לבטלו לעולם, אם גילה דעתו בפירוש שברצונו להתירו במוצאי שבת, מותר לקשרו בשבת. (ילקו"י ד/ב תקנד)

ו. יש אומרים שצריך להזהר שלא לקשור בשבת שני קשרים זה על גב זה, אף על פי שאינו עושה כן לקיימא, מפני שאין אנו בקיאים לדעת מה קשר "מעשה אומן", ושמא שני קשרים זע"ז נחשבים כמעשה אומן, ורק במקום צער אין להחמיר, שהואיל ואינו אלא איסור דרבנן במקום צער לא גזרו. והעושה קשר בראש החוט דינו כשני קשרים זע"ז, שהוא מתהדק היטב שם. ויש חולקים ומתירים לקשור שני קשרים זה על זה בשבת, כל שאינו עושה כן לקיימא. וכן המנהג להתיר. והמחמיר תבוא עליו ברכה. ובמקום צורך אין צריך להחמיר.

ז. ספר תורה של האשכנזים הרגילים לקושרו, אם נמצא שהוא קשור בב’ קשרים וה על זה, מותר לפתוח הקשרים בשבת, וכמבואר. (ילקו"י ד/ב תקפא)

ח. קשר בודד שהיה קשור מלפני השבת, טוב להזהר שלא להוסיף עליו קשר שני בשבת לחזקו הדק היטב. (ילקו"י ד/ב תקסא..)

ט. מותר לקשור קשר העניבה על גביו, אפילו על מנת להתקיים. ויש מחמירים. וטוב להחמיר שלא לקשור באופן זה אלא כשעומד להתירו בתוך שבעה ימים. אבל עניבה בלי שום קשר, או קשר אחד בלי עניבה, מותר אפילו על דעת להתקיים לעולם. (ילקו"י ד/ב תקסב)

י. אם קשר את שרוך נעלו בערב-שבת בקשר ועניבה, ובלא כוונה נקשר בשני קשרים זה על זה, דינו כקשר העשוי להתירו בכל יום, מותר להתירו בליל שבת. ואם אינו יכול להתירו מותר לחתכו ולנתקו. ולא יעשה כן בפני עם הארץ, פן יבא להקל יותר. (ילקו"י ד/ב תקסג)

יא. ומותר לענוד עניבה בשבת ולקשור את ראש העניבה כדרך שעושים כן בחול. ובלבד שאינה עשויה קשר ועומדים להפתח תוך שבוע. אבל אם היא עשויה קשר, יענוד אותה מבעוד יום, ושוב יוכל למשוך בקצה כדי להצרה לצורך לבישתה, או להרחיבה לצורך הפשיטה. (ילקו"י ד/ב תקסד)

    

     

יב. המבשל בשבת במזיד אסור למבשל עצמו לאכול מתבשיל זה לעולם, [אפילו אחר השבת], ולאחרים מותר לאכול מהתבשיל במוצאי-שבת מיד. ואף אם בישל במזיד לצורך אחרים, התבשיל מותר לאחרים במוצאי-שבת מיד. ואין צריך להמתין במוצאי-שבת שיעור שיספיקו לבשל את המאכל במוצאי-שבת. (ילקו"י ד/ג ז)

יג. המבשל בשבת במזיד לצורך עצמו אף שהתבשיל נאסר עליו לעולם, עם כל זה מותר לו למכור את התבשיל לאחרים, ואין צריך לנכות דמי הבישול במכירה, שאין מעשה שבת באופן כזה אסורים בהנאה. (ילקו"י ד/ג סו)

יד. המבשל בשבת בשוגג, דהיינו שהיה סבור שמלאכה זו מותר לעשותה בשבת, או שעשה כן על פי הוראת חכם שטעה בהוראה, או שחשב שעדיין לא נכנסה השבת, בכל כיוצא בזה התבשיל אסור בו ביום בין לו בין לאחרים. ובמוצאי שבת התבשיל מותר באכילה גם למבשל מיד, ואין צריך להמתין בכדי שיעשו. [ומה שמצוי כיום באיזה אנשים האומרים על כל דבר "אין בזה כלום" ואף שמסבירים להם את ההלכה אינם מקבלים, אינו חשיב כשוגג, אלא הדבר נחשב כעושה מלאכה במזיד]. ויש אומרים שיש להקל בשוגג ליהנות מאותה מלאכה אף בשבת עצמה, אולם אין להקל בזה לספרדים ועדות המזרח אף במקום צורך, אחר שקבלנו הוראות מרן השולחן ערוך, והוא אסר ליהנות מאותה מלאכה בו ביום גם בשוגג. וכל זה בדבר שיש בו בישול מן התורה, אבל בדבר שאינו בו איסור בישול אלא מדרבנן, ועשה כן בשוגג, מותר ליהנות מאותה מלאכה כמבואר להלן סעיף נד. (ילקו"י ד/ג יז)

טו. אם שאל דבר הלכה לרב הידוע ומפורסם כמי שאינו בקי בהלכה, והשיב לו להיתר, ועבר ועשה כן בשבת על פי הוראתו, ואחר כך נתברר שאותו חכם טעה בהוראה, יש לומר דחשיב כעשה במזיד ואסור לו ליהנות מאותה מלאכה, שמאחר וחכם זה ידוע ומפורסם לכל שאינו בקי בהלכה, לא היה לו לסמוך עליו. (ילקו"י ד/ג יח)

טז. הדבר פשוט שדין איסור הנאה ממלאכת שבת שייך בכל מלאכות שבת, ולא רק במלאכת מבשל, [מלבד במלאכת בורר כאשר יבואר להלן סעיף ע’, ולענין מלאכת הוצאה ראה להלן סעיף סו]. ולפיכך, מי שכיבס בשבת במזיד אסור לו להשתמש בבגד זה לעולם. וכל כיוצא בזה. וכיצד יעשה, יחזור ויטנפם בחול ויכבסם, ואז מותר להשתמש בהם. אבל לכבסם בחול בלי שיטנפם תחלה, אין להתיר. (ילקו"י ד/ג כ)

יז. חילוני מומר לחלל שבת בפרהסיא, שעבר ועשה מלאכה האסורה מן התורה בשבת לצורך אחרים, במזיד, אם עשה כן באופן ארעי [ולא בקביעות בכל שבת], מותר לאחרים ליהנות ממלאכתו במוצאי-שבת מיד, ואין צריך להמתין בכדי שיעשו, ודינו כמבואר לעיל, ובפרט אם הדבר נעשה בניגוד לרצונם. אבל אם עושה כן באופן קבוע, כגון בעל מסעדה או בית מלון המבשל בקביעות לצורך אחרים בשבת במזיד, אסור גם לאחרים ליהנות מאותו תבשיל לעולם, אף אם לא ציוה אותו לבשל בשבילו בשבת. דכיון שהוא עושה כן במזיד בקביעות, יש לאסור בזה כמו למבשל עצמו. (ילקו"י ד/ג כא)

יח. המבשל בבין השמשות של ערב-שבת, או בבין השמשות של מוצאי-שבת, אף אם עשה כן במזיד, בדיעבד יש להקל לו ליהנות מהתבשיל בשבת, דאף שאסור בהחלט לעשות מלאכה בבין השמשות משום דספק דאורייתא לחומרא, מכל מקום לענין איסור הנאה ממלאכת שבת שאינו אלא מדרבנן, יש להקל משום דהוה ליה ספק דרבנן ולקולא, [ובפרט דבזה יש לצרף סברת רבינו תם לענין ספק ספיקא]. (ילקו"י ד/ג כד)

יט. אם בישל אחר צאת הכוכבים בליל שבת, אך עדיין לא הגיע זמן צאת-הכוכבים אליבא דרבינו תם, יש אומרים שגם בזה מותר ליהנות מהתבשיל בשבת, שמאחר ולדעת רבינו תם והראשונים אשר עמו אין איסור בישול בעת זו, אף שאנו תופסים עיקר לאסור בזה, בדיעבד מותר ליהנות מהתבשיל. ולענין הלכה נראה להחמיר בזה, מאחר ופשט המנהג שלא כדעת רבינו תם, ואף תינוק שנולד אחר צאת הכוכבים של זמן הגאונים מלין אותו בשבת ללא כל חשש, כן הוא לענין הנאה מתבשיל שנתבשל בשעה זו שיש להחמיר שלא ליהנות ממנו, ודינו כדין המבשל בשבת. ומכל מקום אם אין לו מאכל אחר זולת תבשיל זה שנתבשל קודם זמן רבינו תם, יכול לסמוך על דעת המשנה ברורה וליהנות מתבשיל זה בשבת, אף אם בישל במזיד.