מנהגי ימי בן המצרים,דינים השייכים מראש חודש אב

 

 

א. מעיקר הדין מותר לערוך הנישואין במוצאי תשעה באב. אך יש מקומות שנהגו לערוך חופה וקידושין בליל מוצאי תשעה באב. ואם יש להסתפק שמא נהגו לאסור הנישואין גם בליל מוצאי תשעה באב, יש להעמיד הדבר על עיקר הדין להקל. (יבי"א ב/כג סקט"ז. יחו"ד ה/מא)

ב. מותר לעשות תנאים גם אחר ראש חודש אב, אך בלי ריקודים ומחולות. (ילקו"י ה/תקנג)

ג. המקילים בשאר ימות השנה לשמוע מטייפ שירות ותשבחות להשם יתברך, כל שאינם דרך קלות ראש והוללות, יש להם על מה שיסמוכו אף שהם מלווים בכלי נגינה. ואף בניגונים שאין בהם מילים של תשבחות להשם יתברך, אלא ניגון בלבד, כל שמתעורר על ידי זה לעבודת ה’ יש להקל. והמחמיר תבוא עליו הברכה. וכל זה בשומע דרך הטייפ, אבל בכלי שיר ממש, יש לאסור כשלא במקום שמחת חתן וכדומה. ומותר לשורר שירות ותשבחות בפיו, אפילו במשתה יין. ולצורך מצוה כגון לשמח חתן וכלה, או מילה ופדיון הבן, או סיום מסכתא וחנוכת הבית, והכנסת ספר תורה, מותר לכתחילה אף בכלי שיר ממש. וכן בחוה"מ ופורים. וכבר פשט המנהג במסיבות של מצוה ובבקשות של שבת, לזמר פסוקי תהלים ושיר השירים בניגון יפה, באופן שאין לחשוש כלל לשחוק וקלות ראש, שרק כשעושה דרך זמר ומנגינות של דברי אהבה, הרי זה אסור. וכן נהגו לנגן בהלל בראשי חדשים ובחגים. וכן מותר לומר בשמחות, פסוקי תנ"ך בשירה ובזמרה, ולנגן בהזכרת השם שבפסוקים, ובלבד שיהיה זה בכובד ראש כראוי. (יבי"א ג/טו סק"ה. יחו"ד א/מה. ו/לה)

ד. על המשוררים המקליטים את שיריהם בסרטים ותקליטים, לרשום על הקלטות שלא ישתמשו בהם באיסור על ידי חילול שבת, או על ידי שחוק וקלות ראש. (יבי"א מטו סק"ז)

ה. אף על פי שמותר מעיקר הדין לשמוע בשאר ימות השנה שירי קודש המלווים בכלי נגינה, וכמבואר, מכל מקום בימי הספירה וימי בין המצרים יש להימנע מלשומעם. אך בשמחת מצוה הנעשית בזמנה, כגון מילה או פדיון הבן, או סיום מסכתא ובר מצוה, מותר לשמוע שירי קודש, המלווים בכלי נגינה. ושירה בפה כשהיא דרך הודאה לה’ יתברך, בלי כלי נגינה מותרת אף בימים אלה. ומכל שכן שמותר להשמיע נעימה בתפילה, או בשעה שעוסק בתורה ומנגן בדרך לימודו, ובפרט בשבתות שבתוך ימי בין המצרים או ימי בין המצרים או ימי הספירה. (יחו"ד ו/לד)

ו. ישראל שמתפרנס על ידי השמעת קול מכלי נגינה מותר לו להמשיך בעבודתו עד ראש חודש אב. (ילקו"י ה/תקנד)

ז. מה שאסור למלאת פיו שחוק, אינו בגלל החורבן, אלא אף קודם לכן, מטעם שלא יתגבר עליו יצר הרע. (יבי"א ד/ט סק"א חאה"ע)

ח. נוהגים להיזהר שלא לאכול פרי חדש בימים אלה, מליל י"ז בתמוז עד אחרי תשעה באב, כדי שלא יצטרכו לברך עליו "שהחיינו". ומותר לברך "שהחיינו" על פרי חדש בשבתות שבינתים, ובפרט שיש צורך בדבר משום כבוד שבת. אולם לאחר ראש חודש אב, אין ללבוש בגדים חדשים אף בשבת. (יחו"ד א/לז)

ט. מי ששכח בימי בין המצרים שפרי זה הוא חדש, וטעה ובירך עליו בימות החול ברכת הנהנין, ולפני שטעם נזכר שהוא פרי חדש, יברך שהחיינו ויאכל מהפרי. (יבי"א ב/ה סק"ו יו"ד)

י. אבי הבן כשמברך שהחיינו בימי בין המצרים על המילה, יכול להתכוין בברכתו לפטור פרי חדש, אף בימי החול, ואף על פי שבדרך כלל מנהגינו להקדים ברכת הפרי לשהחיינו. (ילקו"י ה/תקנו)

יא. נכון להימנע מלברך שהחיינו על פרי חדש ובגד חדש, גם בעשירי באב. (יחו"ד ה/מא)

יב. פרי חדש שיתכן שלא יהיה בנמצא אחר תשעה באב, מותר לברך עליו שהחיינו בימי בין המצרים, ואם אפשר יברך עליו בשבתות שבינתים. וכן אם יפסיד טעם הפרי אחר תשעה באב, מותר לברך עליו שהחיינו. וכן חולה רשאי לברך שהחיינו על פרי חדש, אף בימי החול של ימי בין המצרים, כי הפירות פותחים תאבונו לאכול דברים טובים לבריאותו. וכן אשה מעוברת שראתה פרי חדש ויש לחוש שאם תמנע עצמה ממנו יגרום לה או לעובר נזק, רשאית לברך עליו שהחיינו אחר ברכת הנהנין ולאוכלו. וכן קטן שאינו יכול להבחין כל כך בין ימים אלו לשאר ימות השנה ומתאוה לפרי חדש, מותר לתת לו לברך עליו שהחיינו. (יחו"ד א/לז)

יג. מי שטעה ואכל פרי חדש בבין המצרים בלי ברכת שהחיינו, לא יאכל עוד ממנו, ולאחר ט’ באב יברך שהחיינו על פרי חדש אחר, ויכוין לפטור גם אותו הפרי. (ילקו"י ה/תקנז)

 

 

 

 

יד. משנכנס אב ממעטים בשמחה. וישראל שיש לו דין ודברים ותביעה משפטית עם גוי, יתחמק מלהתדיין עמו בימי פורענות אלה, ולאחר עשרה באב יתדיין עימו. (שם)

טו. מראש חודש אב עד התענית ממעטים במשא ומתן של שמחה, כגון קניית צורכי חופה, ותכשיטי כסף וזהב, ותפירת בגדים חדשים, ובמיוחד לצורך נישואין. וכל זה כשאפשר להכין ולקנות צרכי חופה הללו לאחר תשעה באב, אבל אם יום הנישואין נקבע מיד לאחר תשעה באב, מותר, אם הוא בחור רווק שטרם קיים מצות פריה ורביה. ואפילו אם יש שהות לקנות צורכי חופה ולהכינם לאחר תשעה באב, אם יש חשש שיתייקרו לאחר מכן, מותר לקנותם בימים אלו. והוא הדין לרהיטים חדשים שנקנים לצורך הנישואין. (ילקו"י ה/תקנח)

טז. אפילו שלא לצורך נישואין היה נכון למעט בפרקמטיא ושאר משא ומתן, אלא שהמנהג להקל בזה. (ילקו"י ה/תקנט)