כרפס, יחץ, מגיד
המשך תעג – כרפס - א. חייב שישאיר מעט מהכרפס בצלחת שבתוך הקערה, על דרך הסוד, שצריך שיהיה סוד הקערה שלם עד לאחר אכילת המצה והמרור. ב. אם אכל כזית מן הכרפס...
סימן תעג – המשך – כרפס
א. חייב שישאיר מעט מהכרפס בצלחת שבתוך הקערה, על דרך הסוד, שצריך שיהיה סוד הקערה שלם עד לאחר אכילת המצה והמרור. (חזו"ע ב/קמד)
ב. אם אכל כזית מן הכרפס, וטעה ובירך אחריו ברכת בורא נפשות רבות, אף על פי כן לא יברך בורא פרי האדמה על המרור. (חזו"ע ב/קעא)
סימן תעג – יחץ
ג. יקח מן השלש המצות המונחות לפניו, את המצה האמצעית, ויבצענה לשתים, ויניח את החלק הקטן בין שתי המצות השלמות, ואת החלק הגדול יתן לאחד מן המסובים, לשומרה לאפיקומן. ונותנים אותה תחת המפה. ויש נוהגים לכורכה במפה ולהניחה על כתיפם, זכר ליציאת מצרים. ויש שנוהגים לומר לנושאה על שכמו, מאין באת, והוא עונה, ממצרים. ולאן אתה הולך, לירושלים. ועונים : לשנה הבאה בירושלים (הבנויה). (חזו"ע ב/קמד)
ד. מנהגינו לבצוע הככר בצורת דל"ת זוא"ו, והחלק הגדול בצורת וא"ו מניחו לאפיקומן, והחלק הקטן בצורת דל"ת מניח בין המצות, והוא על דרך הסוד. ולא יבצע בסכין, כי אם בידו, שכן דרכו של עני. (חזו"ע ב/קמו)
ה. אם נשברה אחת משלש המצות, יקחנה לאמצעית שבלאו הכי פורסים אותה. (חזו"ע ב/קמז). גם אם אין לו אלא שני ככרות, יקיים מצות "יחץ", ויבצע את המצה השניה, ובאופן כזה אין לחשוש ללחם משנה, כיון שצריכים לחם עוני. (חזו"ע ב/קמה)
ו. אם שכח ולא עשה "יחץ" קודם ההגדה, בוצע במקום שנזכר. (חזו"ע ב/קמה)
ז. מי שהמצות אצלו דקות ביותר, עד שכל מצה אין בה שיעור שני כזיתים, (כ54- גרם) ואם יבצע המצה האמצעית וישברנה לחצי, לא יהיה לאפיקומן כזית, וגם לא בפרוסה שבין המצות, אף על פי כן יבצע את המצה האמצעית, ואחר כך ישלים עליה לכזית ממצה שמורה אחרת, בעת אכילת המצה, ובעת אכילת האפיקומן. ואין צריך לקחת כמה מצות ולחושבן כאחת, ויבצעם לשתים, אלא ינהג כאמור. (חזו"ע ב/קמז)
סימן תעג – מגיד
ח. מוזגים לו כוס שני, כדי שישאלו התינוקות, למה שותים כוס שני קודם סעודה, ואם אין שם בן, אשתו שואלתו, ואם לאו הוא שואל את עצמו, ואפילו תלמידי חכמים שואלים זה לזה מה נשתנה. (חזו"ע ב/קנ)
ט. יגביה הקערה שיש בה המצות על כל מה שעליה, הוא וכל המסובים עמו, ויש נוהגים להגביה המצה הפרוסה לבדה, ומתחילים הא לחמא עניא, עד מה נשתנה, ואז יצוה להסירה מעל השולחן ולהניחה בסוף השלחן, כאילו כבר אכלו, כדי שיראו התינוקות וישאלו, ואז יודיעום שאין רשאים לאכול עד שיספרו ביציאת מצרים. ויש שלא נהגו להסיר הקערה, רק לומר שיסירו הקערה אף על פי שאין מסירים. (חזו"ע ב/קמז)
י. אף הנשים חייבות בסיפור יציאת מצרים, ואם אינה יודעת לקרוא, יכולה לצאת ידי חובה בשמיעה, שהשומע כעונה, ואם אינה מבינה בלשון הקודש, צריך לתרגם לה בלע"ז, (שו"ת חזו"ע ח"א סי’ ט’, וסי’ כ’. וח"ב עמ’ קמט, ושו"ת יחו"ד ח"ב סה, ויבי"א א/כח)
יא. אף על פי שמצות ו"הגדת לבנך" כוללת בנות, מכל מקום נכון שהנשים לא יוציאו את האנשים ידי חובתם בקריאת ההגדה.
יב. מי שקשה לו לקרוא את ההגדה בעצמו, מכל סיבה שהיא, ורוצה לשמוע את קריאת ההגדה מחבירו, ולצאת מדין "שומע כעונה" רשאי לעשות כן. (חזו"ע ב/קנ)
יג. מי שהרהר את ההגדה בלבו, ולא הוציא בשפתיו, אינו יוצא ידי חובתו. (חזו"ע ב/קנ)
יד. מצוות עשה להגיד לבניו ולבנותיו, ולהרחיב הדיבור בסיפור יציאת מצרים, אפילו אם אינם יודעים לשאול, ילמדם כפי דעתם, ולאו דוקא בנו אלא עם כל בריה. אלא שהבן קודם. ועיקר המצוה בבן שלא הגיע למצוות, כל שיודע ומבין בסיפור יציאת מצרים. ולפי דעתו של בן, אביו מלמדו. (חזו"ע ב/קמט)
טו. מצות "והגדת לבנך" כוללת בנות, ואם יש לו בנות שיודעות לשאול, הן עדיפות על מה שאשתו תשאל, וכל שכן שהן עדיפות על אחרים. אך יש להדר ולעורר הבנים יותר. ומצוה לעורר הקטנים אע"פ שאינם בניו, או נכדיו. ומכל מקום הקרוב קרוב קודם. (חזו"ע א/כא)
טז. אף מי שאין לו מצה ומרור, חייב בהגדה מן התורה. (חזו"ע ב/קמט)
יז. סומא (עיור) צריך לקרוא את ההגדה, ויכול לומר יימצה זו" "מרור זה", כיון שיכול להגביה את המצה או המרור, ולהחזיקם בידיו. (חזו"ע ב/קנב)
יח. תינוק ששאל איזו שאלה בליל פסח, אף על פי כן צריך לומר "מה נשתנה", אבל אם שאל התינוק את כל השאלות, אין צריך לחזור ולומר מה נשתנה, אלא יתחיל עבדים היינו, אם ירצה. ואם שאלו רק שאלה אחת, לא נפטרו משאר השאלות. (חזו"ע א’ סי’ כב)
יט. אחר השאלות, מחזיר הקערה שבה המצות לפניו, ומתחיל לומר עבדים היינו וכו’. ואם ירצה יאמר את ההגדה כשהוא יושב, או כשהוא מיסב. ויקראנה בשמחה והתלהבות. (חזו"ע ב/קנ)
כ. ראוי לספר במדרשי אגדה בדברים המושכים לבבות השומעים, בחסדי השם יתברך עמנו, וכבר הפליגו בזוהר הקדוש בשבח המספר ביציאת מצרים בליל פסח. לזאת החלש יאמר גבור אני, לספר ביציאת מצרים כיד ה’ הטובה עליו, ולא ימהר כדי לסיימה, וכל שכן שלא יבלע תיבות ואותיות ממנה. וכשיש תינוקות, שיש חשש שישנו לפני אכילת מצה ומרור, לא יאריך כל כך, כדי לזכותן בכל המצוות הנהוגות. (חזו"ע ב/קנא)
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור